בבוקר שאחרי פיטורי השרים של ש"ס מתגלה פרצופה הקולקטיבי של חברה שהעניים פשוט לא מעניינים אותה. ולמה שיעניינו? נותרנו עם ממשלת עשירים-למען-עשירים.
מעבר לאופק הפרטי של ראש הממשלה, מעבר לגדר של החווה הנאה שלו, חיים בני אדם, דור שני ושלישי לחזון הציוני של בן-גוריון, שהבטיחו להם שילדים זה שמחה ושיש עבודה. בדור האחרון, ההבטחה הזאת מתממשת פחות ופחות, והמדינה מתנערת יותר ויותר מכל מחויבות חברתית אקטיבית: לשיפורים משמעותיים בחינוך, לסיכול ממוקד של מוקדי אבטלה, לקידום הפריפריה הגיאוגרפית והכלכלית של ישראל, לעשייה שיש עמה פירות לטווח הארוך בשיפור חייהם של בני אדם שחיים הרחק מתחת לרמת ההכנסה הממוצעת במשק.
מעבר לאופק הפרטי של שר האוצר מתכופפות עשרות אלפי משפחות אל מתחת לקו דמיוני, קו שהוא משמעותי רק למי שנאנק תחתיו: קו העוני. מעבר לאופק הפרטי של שר הביטחון, צה"ל משלם לרמי ולריטה 460 אלף שקל כדי שישירו קצת. שעשועים במקום לחם. על חשבון משלם המסים.
ומעבר לאופק ולחזון של כו-לם עומדת היום ש"ס, שאם מנהיגיה יבינו את הפוטנציאל האלקטורלי המדהים של החלטת ראש הממשלה, היא תשוב ובגדול, בענק. לא על הכרטיס של המאבק הנצחי בין בני תורה לבני חושך, אלא על גבי מצע חשוב ומלכד בהרבה, שעתיד אולי להתוות את פני הפוליטיקה הישראלית במשך דור שלם, דורש שלום או לא.
שכן ש"ס, בבוקר שאחרי, נראית בעיני בוחריה כמפלגה שניסתה להגן על זכויות העניים ובעקבות זאת סולקה בבעיטה מהממשלה. לצד זה מציגה ש"ס גם קבלות: מי הקים - בשכונות הכי קשות, שצפונבוני מפלגת העבודה לא ניסו אפילו לבקר בהן - מי הקים שם גני ילדים? מי דואג לחינוך? מי מקופח? מי צודק? נכון, מפלגה שהרועה הרוחני שלה משחרר שטויות חביבות לתקשורת מדי פעם. מפלגה שמצביעי העבודה בכלל לא רצו אותה בממשלה. זוכרים את "רק-בלי-ש"ס" שצעקו לאהוד ברק בכיכר רבין, בליל ניצחונו בבחירות? לא זוכרים? ובכן, מצביעי ש"ס זוכרים, ובצדק. וביום הבחירות יבוא גם יום נקם ושילם.
עניים הם פוטנציאל אלקטורלי מעניין: לרוב שותקים, ופעם בארבע שנים או פחות מזה מסתדרים ליד הקלפיות ומצביעים עבודה (בגלל מפא"י ההיסטורית) או ליכוד (בגלל בגין, זיכרונו לברכה). נדמה לי שכך חושב מי שחתם על מכתב הפיטורים של שרי ש"ס, ומי שאמר למי שחתם שזה ממש בסדר. ובכן, הם טועים, הם מטעים והם ישלמו. כי בבחירות הבאות, במה יתגאו העבודה והליכוד? בצמצום הפער החברתי בישראל? בסיוע לנכים? בהשקעה בחינוך ובעיירות הפיתוח? אולי לפחות בהגדלת קצבאות הילדים?
התרגיל של ראש הממשלה עשוי לגרום לכמה צרי מוחין משינוי וממרצ לחכך את כפותיהם בהנאה, כמו שהם עושים באורח כמעט אוטומטי בכל פעם שמשהו לא נעים קורה לש"ס. הוא עשוי להחזיר עוד כמה צפונים חילונים לממשלה. יופי. זה יהיה ניצחון פירוס קצר-טווח, לשלושה-ארבעה חודשים, כטווח החזון הפוליטי של ממשלת עשירים-למען-עשירים.
היכונו לנקמת העניים. בבחירות הבאות הנקמה הזאת תתרחש במקומות שבהם הקיטוב הפוליטי מלווה בקיטוב חברתי בלתי נסבל. מי שרוצה דוגמאות היסטוריות, שיבדוק למה פרצה המהפכה הצרפתית, איך ומתי עלה חואן פרון לשלטון, מה חולל את המהפך של 1977 או – אם תרצו להרחיק – מה גרם למהפכה הקומוניסטית בסין. התוצאות ההיסטוריות שונות זו מזו, אבל היסוד המשותף צריך להדאיג את כל מי שאחוריו ספונים בכסא העור המרופד בחדר הישיבות של ממשלת ישראל. נקמת עניים היא רק התחלה של תהליך חברתי-פוליטי סבוך, כואב, מפרק, הרסני. מישהו יודע כיצד אפשר לעצור אותו?
