צריך להסיר את הכובע בפני מיכאל קליינר ולהודות: האיש הוא גאון פרלמנטרי. הנה, אפילו הממשלה קיבלה אמש את הצעת החוק שיזם כבר לפני עשור, ושלפיה יתוקן חוק השבות כך שאדם שסבו היה יהודי והוא - האדם, לא הסבא – רוצה לעשות עלייה, יוכל לעשות כן רק אם הסבא צמוד אליו בסלוטייפ ועולה גם הוא. למה? "כי יש בעיה דמוגרפית", מטעימים במתק שפתיים ובגלגול עיניים חברי הקואליציה הלא-קדושה קליינר, ישי ושות'. כי המוני אנשים רוצים לרמות את מדינת ישראל וליהנות מפרי סלי הקליטה, מזהירים אותנו. בלי מספרים, בלי עובדות, הפחדה נטו. וההפחדה עובדת. לפחות על הממשלה.
לפני שהכנסת תדון בהצעה, ולפני שיתגלו בה ח"כים שפויים די הצורך לומר "לא" לקליינר ולממשלה כאחד, כדאי לשוב ולבדוק את מטרתו וגלגוליו של חוק השבות, שאין לו אח ורע בשום מדינה דמוקרטית. החוק הזה, המהווה מכשול עיקרי ליצירת מדינה של כל אזרחיה, נועד לאכלס את המדינה ביהודים, וביהודים בלבד. נניח שאנחנו מקבלים את עיקרון הגבולות הסגורים לבני דתות אחרות, מוכנים להביט בפרצופנו הקולקטיבי הגזעני-משהו וללכת הלאה, עדיין כדאי להבין שההגדרה של "יהודי" על-פי חוק השבות אינה תואמת את מה שההלכה קוראת לו "יהודי". חוק השבות יצר מעמד של "יהודים מבחינה בירוקרטית", וכך איפשר את קיומן של שתי העליות הגדולות האחרונות שידעה ישראל - מאתיופיה ומחבר העמים.
המשותף לשתי העליות הללו הוא שבניהן לא יכלו, גם אם רצו בכך, לקיים חיים יהודיים א-לה-ש"ס בארצות מוצאם. תחת הדיכוי הסובייטי, לפחות שלושה דורות של בני ישראל לא היו יכולים לנהל חיי דת מבלי להסתכן לפחות בנידוי חברתי ומקצועי. קריסת מסך הברזל בתוספת קריצת חוק השבות, ופתיחתה של אתיופיה לעלייה, אכן עשו להם חיים קלים: הם מהגרים למדינה מוכת אבטלה שבה כותבים מימין לשמאל, המדינה הכי פחות בטוחה בעולם, מבחינה פיזית, ליהודים. כמו גדולים, כמו יהודים ממש, הם מתגייסים ונלחמים ונופלים, גם אם אלי ישי חושב שהם "פחות נאמנים למדינה". אם לא יתפוצצו באוטובוס או בשוק, יש להם סיכוי לחיות כאן שנים ארוכות בדוחק, עד שירווח, אם בכלל.
אם הם עלו מחבר העמים, הם צריכים להתמודד גם עם הסטיגמה החברתית הגזענית נגד "הרוסים". אם מאתיופיה, הם רק יכולים לקוות שלא ייתקלו בגילויים בוטים יותר של גזענות. ועכשיו, על-פי חוק קליינר, אם יתקבל, הם צריכים להוכיח לא רק שיש להם סב יהודי, אלא גם לגרור אותו, על מקלו ותרמילו, לארץ המובטחת.
ואם הוא לא רוצה לעלות או לא יכול – ונכדו דווקא כן? ואם הוא מת, לא עלינו? האם תיחסם הדרך בפני הנכד? לפי הצעת החוק, שערי הארץ יהיו סגורים אלא אם כן ניתן יהיה להציג בפני שומרי-השער סבא אחד חי. כך אפשר יהיה ליצור מעמד חדש של עולים קשישים שיוכיחו זיקה לנכד ויוכיחו לנו שוב שהמקום הזה אינו מסוגל לקיים בכבוד את זקני השבט, כי הכסף נגמר אי שם בכביש-עוקף- מה-שמו.
צדיק אחד היה אמש בממשלה שאישרה את הצעת החוק של ח"כ קליינר: שר המשפטים, מאיר שטרית. הוא היחיד שהבין שזכויות אנוש, גם על-פי הפירוש המאוד מצמצם שלהן בחוק השבות, אסור שיהיו מותלות ומותנות בצמידות לסבא. מה תבין הכנסת? בהרכב הנוכחי אפשר יהיה להעביר את החוק כעוד אתנן לש"ס, הפעם ביוזמת קליינר, תמורת נאמנותה המעורפלת לקואליציה. הידד.
אינני יודעת כיצד מישהו חושב ברצינות שהאיוולת החוקית הזאת תפתור את הבעיה הדמוגרפית של מדינת ישראל. הפתרון היחיד מצוי מתחת לאף של קליינר והש"סניקים, אבל כדי שהוא יתממש צריך להחזיר את השטחים. ממש לא דחוף, כשאפשר להיטפל לסבא.
