לרַצות את ריבלין

ההתקפלות הרועשת והמתוקשרת של CNN בפני האשמות ב"חד צדדיות" בכיסוי ארועי האינתיפאדה בישראל הניבה עד כה חיוכי ניצחון של רובי ריבלין, שזה תמיד נחמד, כי יש לו רווח מתוק וילדותי בין השיניים הקדמיות; משחק לעגני חד צדדי בהורדת ידיים מטעם המתחרה, רשת FOX, שטרחה לעדכן את צופיה ביומיים האחרונים בהאשמות נגד CNN וגם הודיעה מעל גבי המרקע כי מי שמעוניין בדיווח ללא פניות, שיצפה ב-FOX; וגם משדר מיוחד על אודות קורבנות הטירור ("The Victims of Terror"). משדר מאד מאד משונה.

בלי זעם, בלי אימה

הפרק הראשון (המשדר כולל חמישה פרקים, שישודרו במהלך השבוע, ב'-ו', 20:30) ששודר אמש כלל שלושים דקות ברוטו, כשברקע חומות ירושלים מוארות, ובהנחיית וולף בליצר - מבכירי עיתונאיה של הרשת וגם אחד משלנו (לצעירים יוזכר כי בליצר דנן היה פעם הכתב המדיני של "על המשמר" ושם קראו לו זאב בליצר ובמקביל קראו לו "וולף" כאשר כתב בג'רוזלם פוסט) אמורים היו חכמי CNN להתחיל לרצות את ריבליו ושות'. מה עושים? אייטם אחד מצולם, מתמקד בפנינה אייזנמן ששכלה את אמה ובתה בפיגוע הגבעה הצרפתית, ושאר הזמן – בערך 22 דקות ברוטו, בלי שלוש הפוגות לפרסומות – מוקדש לשיחה עם קורבנות הטרור.
תסלחו לי, אבל זה היה נסיון מאוד ממוקד לבחור קורבנות מצטיינים ופוטוגניים. מאיר סוויסחורדר איבד את הוריו ושלושה מאחיו בפיגוע בסבארו. הגברת מנדל איבדה את בנה בן ה-13, שנסקל באבנים ממש מתחת לבית בתקוע (מקום עם נוף יפהפה, על פי הגברת מנדל). לשם האיזון בין המינים הובאה גם נערה צעירה שאיבדה את חברותיה בפיגוע בדולפינריום, ובשביל הפואנטה המדעית נמצא ד"ר דני ברום, פסיכולוג ומומחה למצבי לחץ, שאיבד את היכולת שלו לומר משהו חשוב בדרך לאולפן.
בליצר, מראיין מנוסה וחריף, כזה שכל נשיא של ארצות הברית עונה לו מהר ולעניין במסיבת עיתונאים, היה מתוח, לא ממוקד, הרבה לקטוע את מרואייניו שלא לצורך והקפיד על מה שהוא קרא לו “הסיפור האנושי" – בלי פוליטיקה. כאילו שאפשר לרגע אחד לנתק את הדיון בטרור מהקשרו הפוליטי. כאילו שיש לו הקשר אחר: הניתוק הזה מעקר את הזעם והאימה, החרדה ומעגל האלימות. הניתוק הזה מעקר לגמרי את מהות השכול. אנשים יכולים לאבד את כל היקר להם בתאונת דרכים, באסון טבע, בעשר מכות מצרים, במיתות משונות. הם לא יגיעו לאולפן של CNN ולא ישאלו אותם "איך הם מתמודדים עם זה". והם – בדיוק כמו בני משפחותיהם של נפגעי טרור – ימשיכו להתמודד, עם או בלי חשיפה תקשורתית.

ריח של כפייה

הגברת מנדל הקימה עמותה לזכרו של בנה בן ה-13 שמסייעת לאחרים, גם הם ממעגל הנפגעים ההולך וגדל. הנערות שנפצעו בדולפינריום הן התקווה היחידה של האמהות שאיבדו את בנותיהן בדולפינריום. מאיר סוויסחורדר ואחיו, בני עשרים וקצת ובעצמם עוד ילדים, ניסו לגדל את אחיהם הקטנים בכוחות עצמם וגילו שאי אפשר. רק אח אחד שמתעקש להתגייס נותר כאן עימם, האחרים אצל קרובי משפחה בשוויץ. ד"ר ברום אומר שאנחנו עם חזק ושלעזור לאחרים עוזר גם לנו, ושהגרוע מכל הוא לאבד ילד. עוד מעבר פרומואים, עוד חוזר ניגון הלוגו בשחור צהוב עם סירנות ואלונקות ועבדקני חסד של אמת ופנים מבועתות.
היה לזה ריח חריף של כפייה. בנפאל מתרחשת מלחמת אזרחים מזוויעה. מורדים מאואיסטים מטילים טרור על אוכלוסיה שלווה וחסרת מגן, הצבא טובח במורדים, נרצחו שם כבר אלפי אנשים, ו-CNN לא מתנצלת. כמעט שלא מכסה, למען האמת, כי זה לא "מעניין": זה רחוק, אין שם אינטרסים אמריקניים מהותיים, ישו לא נולד בנפאל ורובי ריבלין לא מכהן כשר התקשורת שלה.
אינטרסים כלכליים של חברות הכבלים ואינטרסים של תעמולה ישראלית חברו כדי להוליד את המשדר הזה, וכך הוא נראה. ריק לגמרי מבחינה עיתונאית, מעוקר כמעט לגמרי מאמפתיה של המנחה, ואפילו הפסיכולוג המומחה לא הפגין אהדה יוצאת דופן למשתתפים בשיחה. בשם האיזון העיתונאי הבטיח וולף בליצר כי יהיה גם משדר על הקורבנות האזרחיים של הפלסטינים. ושוב אפשר יהיה לכעוס על CNN, כי הרשת הזאת מקפידה להזכיר לנו את מה שלא נעים לנו להיתקל בו: לסכסוך הזה, רבותי, יש שני צדדים. לא רק אנחנו כאן ולא רק אנחנו קורבנות. המחשבה הזאת לבדה יכולה למחוק את החיוך של רובי ריבלין.