יש אלוהים

יש אלוהים, והוא גר גם מעל הבית הלבן. זו המסקנה הנעימה שהגעתי אליה אמש, אחרי שהקשבתי לנאומו של נשיא שהוא הרבה יותר רציני משחשבנו. כן, אני יודעת. "יש אלוהים" זה מה שזועק אוהד מושבע מול הגול שזכתה בו קבוצתו. יש אלוהים פרושו, גם עבור מי שלא סיים שום פקולטה לתיאולוגיה, שהעולם נראה, ולו לשנייה קצרה, כמו שהוא צריך היה להיראות. כמו שחשבנו שהוא כשהיינו קטנים. יש אלוהים – משמע יש בעולם, בצד כל העוולות, גם צדק.

יש אלוהים, משמע העולם מסודר. טוב ורע מונחים במקומם. הטובים מנצחים במונדיאל, והרעים חוטפים פתקים אדומים ויורדים לספסל. יש אלוהים, משמע ישראל יחסית צודקת, והפלסטינים יחסית טועים. צה"ל יחסית צדיק, והמתאבדים, באופן מוחלט הפעם, הם הרשעים. יש אלוהים, משמע העולם סוף סוף מתחיל להבין מה באמת קורה פה, ונשיא ארצות הברית מוכן גם להגיד את זה.

סלחו לי על ההתלהבות. עד עכשיו לא רק שלא הרגשתי נוח כישראלית, לא הרגשתי נוח כאדם. עד עכשיו העולם שבו אני גרה היה מקום שבו רוצחי סבתות ונכדותיהם, אמהות וילדיהם, זוכים להבנה באירופה וברשתות התקשורת הגדולות. יש להניח שמחר הוא יחזור להיות בדיוק כזה, אבל תנו לי את הרגע הזה לנוח שנייה וליהנות, עד ההתקפה הבאה, רגע של אישור מחודש לכך ששפיותו של המין האנושי טרם אבדה לגמרי.

"המזרח התיכון אינו וושינגטון", אמר שריד במרירות אופיינית. ואני, בפה פעור מתדהמה, מבקשת לצעוק לעברו: "הלו, אדוני, איכפת לך לפרגן שנייה?". אני, שאפתנית שכמוני, לא הסתפקתי בנשיא ארצות הברית. אני רציתי את יו"ר האופוזיציה. לא פחות. בסתר לבי קיוויתי שהוא יפתיע בפרץ זעיר של פטריוטיות, באנחת רווחה קטנה ומתוקה. זה כל מה שרציתי מאזרח ישראלי שנשיא המעצמה החזקה בעולם אישר לו לפני רגע את ההיגיון המוסרי הבסיסי שלפיו פועלת המדינה שלו. האם הגזמתי?

העדרה של מחוה קטנה וסמלית מצד נציגו של השמאל הקיצוני משקפת את תפיסתו העקרונית, שבעומקו של דבר מטילה ספק בצדקתה של ישראל. לא בצדקתו של שרון, לא במצע הליכוד, אלא בישראל, באמת המוסרית הבסיסית שעומדת מאחורי רצונה בחיים ובשלום, ומאחורי הפעולות שהיא עושה על מנת להגן על כך. ולא, אין לי שום ספק חלילה בגינוי המלא והמוחלט שמגנה השמאל הקיצוני את המתאבדים ופעולותיהם. אין לי ספק בהבנתו את חשיבותה של הגנה ישראלית על חיי אזרחיה. פשוט הייתי רוצה לשמוע על כך עוד.

"מי יודע, אם מכונות למדו להכיר ערכן של חיי אדם", אומרת אמו של ג'ון בסרט "שליחות קטלנית 2", "אולי ילמדו זאת גם בני האדם". אם נשיא אמריקני אוזר עוז ומכריז על כך בפומבי, אולי יבוא יום וגם יוסי שריד יעשה כמוהו.