אדוני ראש-הממשלה,
המסר האחרון שלך הוא שיש לקחת פסק-זמן להערכה מחדש ואולי אפילו לביצוע התאמות בתהליך "השלום". המרכאות הן שלי. מסר אחר שלך הוא שבמצב החירום שבו אנו נתונים יש צורך בממשלת חירום. חוששני שאינך מפנים עדיין שאכן מדובר בחירום: הרי הצעת פסק-זמן בלבד, ולא התנתקות מוחלטת מתהליך אוסלו שהוליד מצב חירום זה, ומן השרים הקיצוניים בממשלתך שהביאו עלינו אסון זה. כל עוד אתה שבוי בידי ביילין ופרס וכל עוד אתה ממשיך להתייחס לתהליך אוסלו כאל תהליך שלום, אינך עושה את המינימום המתבקש כדי להקים ממשלת חירום.
אתה בוודאי מעיין בסקרי דעת הקהל. לפיכך אני מרשה לעצמי להפנות את תשומת לבך לתשובות שניתנו באחד הסקרים של סוף השבוע האחרון לצמד שאלות דומות, אם כי שונות בתכלית: 62% תומכים בתהליך השלום, אבל 67% חושבים שהסכמי אוסלו היו כישלון. הציבור עושה הבחנה ברורה בין תהליך השלום לבין תהליך אוסלו, ואומר בפשטות: כן לשלום, לא לאוסלו. אם תאמץ הבחנה זו, יקל עליך לשכנע שאתה אמנם מתכוון ברצינות לממשלת חירום.
את דבריו של שר המשפטים שצירופו של אריאל שרון לממשלת חירום ישדר לעולם כאילו פניה של ישראל למלחמה ניתן להגדיר כשיא של צביעות וחוצפה. דווקא השארתו של ביילין בממשלתך מלמדת כי אין פיך ולבך שווים כאשר אתה קורא להקמת ממשלת אחדות. דווקא נוכחותו של ביילין מלמדת כי אתה דבק עדיין בתהליך המסוכן. יוסף ביילין ויוסף שריד, מי שהביאונו עד לביזיון ולקורבנות של קבר יוסף, אינם יכולים להיות שרים בממשלת חירום. להיפך, רק הזמנתם של שרון ונתניהו לכהן כשרי הביטחון והחוץ יכולה לשדר כי ישראל בוחרת בחיים.
חברי ואני התרענו לא פעם על מלחמת אוסלו הממשמשת ובאה. הכתובת חרותה על הקיר כבר שבע שנים, אבל מתוך התנשאות קראתם לעצמכם "מחנה השלום", הוקעתם את אחיכם כמחרחרי מלחמה, והעדפתם את ערפאת על-פני מרבית אזרחי ישראל, שסירבו ללכת בתלם של אוסלו. חלקכם ממשיכים גם בימים נוראים אלה להעדיף קשר עם מנהיג הטרור ערפאת על-פני קשר עם אריאל שרון.
אין לי ספק שברור לך כי תוכנית "ההפרדה" שלך, המשווקת תחת הסיסמא הקליטה "הם שם ואנחנו כאן", אינה מוסרית ואינה מעשית, ובוודאי כאשר הכוונה היא ליישמה רק לגבי עם אחד ולא במסגרת חילופי אוכלוסין. אפילו ההתנחלות ה"כשרה" כוכב-יאיר תקועה בלב הגוש הערבי של קלקיליה, טירה וטייבה. אם פיך ולבך שווים, ראוי אולי שיישום "ההפרדה" יתחיל בסילוקו של טריז מנקר עיניים זה. השימוש קל-הדעת בסיסמת "ההפרדה" מוכיח כי אין מדובר ב"שלום של אמיצים", אלא ב"שלום של בורים", המסתמך על אי-ידיעת העובדות על-ידי הציבור הרחב.
נביאי השקר שהקימו את מגדל הקלפים של אוסלו נוהגים להצטעצע בשאלה הריטורית: "מה האלטרנטיבה שלכם?". אין מנוס מלהשלים עם העובדה שאין "פתרון עכשיו", ואין ברירה אלא להמתין עוד זמן רב להזדמנות אמיתית לשלום יציב. גם אם אין פתרון של ממש בהווה אין זו סיבה להתאבד. להיפך, יש להתכונן למלחמת אוסלו במקום לצעוד על גשר אוסלו שראשו בשמים ואחריתו בתהום. בעקבותיה יהיה מקום לחוקק חוק לעשיית דין באש"ף ובעוזריו ולהעמיד לדין אנשים מסוימים.
לא ניתן עוד להמשיך בתהליך אוסלו בלי להבין שהוא מוביל למלחמה; אסור להמשיך בפגישות עם ערפאת בלי להבין שערפאת הוא הטרור; אין להעדיף הסכם עם מנהיג המחבלים במקום עם רוב אזרחי ישראל; אין לקיים משטר דמוקרטי שבו הממשלה נשענת על שלושים ח"כים בלבד; חלילה לנו להמשיך ולשחוק את כוח ההרתעה של מדינת ישראל.
אדוני ראש-הממשלה, למען מדינת ישראל, למענך ולמעננו - קח פסק-זמן ושוב לכוכב יאיר!
ד"ר רון בריימן הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
