שגריר וטוב לו. ראיון עם אבי תקוה

ספסל המחליפים של יאנג בויז ברן הוא מן הסתם הנוח ביותר באירופה. במקום דרגש העץ או הפלסטיק הנוקשה המוכר לרוב השחקנים בישראל, שוקעים המחליפים בברן בתוך כורסאות נהדרות, עד שמתעורר החשד שגם כשהמאמן יורה להם להתחמם, הם יעדיפו להמשיך ליהנות מהמשחק ממקום מושבם.
על הכורסה השמאלית ביותר יושב אבי תקוה, וככל שהדקות במשחק מול אראו נוקפות, הוא זורק יותר ויותר מבטים לכיוונו של המאמן מרקו שליבאום. בשנה שעברה היה תקוה שותף חשוב בעונה חלומית מבחינתה של יאנג בויז. הקבוצה הקטנה מברן, שזה עתה עלתה מהליגה החובבנית, הפתיעה אפילו את עצמה כשהגיעה לפלייאוף העליון; תקוה עצמו תרם עשרה שערים ושמונה בישולים, והיה מאלו שאפשרו ל"בויז" לסיים את העונה במקום השביעי.
אלא שנראה שבפתיחת העונה הנוכחית תקוה לא ממש בתוכניות של מאמנו. בחודש יולי הוא שותף בשני משחקים כמחליף, ובשניים אחרים כלל לא עלה על הדשא. "אני לא יכול לשים את האצבע על הסיבה שבגללה אני פותח על הספסל", אומר תקוה. "זו הפתעה מוחלטת בשבילי. ההכנה שלי לליגה הייתה מעולה, כולל שערים ובישולים בניצחון הגדול שלנו 1:6 על ראפיד וינה, והעונה הקודמת שלי הייתה בכלל מצוינת".
נשמע מוכר? תקוה, שסיים את דרכו בהפועל תל אביב לאחר שסתר בטלוויזיה את גרסתו של דרור קשטן לסיבות להשארתו על הספסל, ממהר לפסול כל חשד לטענות מצידו נגד המאמן או המועדון השווייצרי. "יש לי תקשורת טובה עם המאמן והמועדון, ובאופן כללי אני עובד קשה ולא ממורמר. קשה לי להסביר למה אני לא משחק הרבה בחודש האחרון, אבל הכרטיס שלי שייך עד סוף העונה ליאנג בויז, ואני מקווה שהכל יסתדר ואני אמשיך כאן, ובאירופה בכלל".

הפנינג מחוץ למגרש

איצטדיון נויפלד בברן, ביתם הזמני של היאנג בויז, מפצה את האוהדים על איכויות הצפייה הנמוכות והטריבונות הרעועות בעשרות דוכני בירה ונקניקיות, היוצרים אווירת הפנינג עליזה שעה ארוכה לפני המשחק החשוב מול אראו. הבויז, שפתחו את העונה עם ציפיות גדולות, נקלעו למשבר זמני, והם חייבים ניצחון שיעלה אותם מחדש על דרך המלך. אולי הלחץ הזה הוא שמקצר את הפיוזים למנואל, אוהד שהגיע למשחק כשהוא מצויד בדגל עצום ממדים. "אני בכלל לא רוצה לדבר על תקוה", הוא מסנן במהירות. "אני לא מת על הסגנון שלו. הוא חושב יותר מדי, מחזיק בכדור יותר מדי, ולא נלחם מספיק".
פטריק, אוהד אחר, אמפטי וסבלני הרבה יותר, אומר במבטא גרמני-שוויצרי כבד (אולי בהשפעת כוס הבירה המרשימה שהוא מרוקן): "תקוה קורא משחק מצוין ויש לו יכולת טכנית גבוהה. בעונה הקודמת הוא היה טוב מאוד, ואנחנו מקווים שהוא יצליח גם העונה".
בדקה השישים נכנס תקוה כמחליף הראשון של קבוצתו. בחצי השעה שלו על המגרש הוא לא נוגע יותר מדי בכדור, אבל מצליח בכל זאת לשחרר שתי מסירות עומק א-לה ברקוביץ', שאליהן החלוצים מאחרים להגיע. בשער היחיד של הבויז, שנכבש בדקה ה-86, הוא אינו מעורב. 10,000 הצופים חוגגים את הניצחון באקסטזה, ותקוה מחליף נשיקות עם מקורבים בדרך החוצה מהמגרש.
"מה נשמע אבי?", שואלות אותו בצרפתית זוג קשישות. "הכל טוב כשמנצחים", עונה תקוה, שכבר שולט בצרפתית וגרמנית, שתיים משלוש השפות הרשמיות בשווייץ. "קשה להגיד שהכל היה טוב היום", מפטירה אחת הקשישות, שכנראה לא התרשמה מהניצחון הדחוק.
מחוץ למגרש ילד אחד מבקש חתימה. תקוה מתפנה אליו, ואחר כך ממשיך לצעוד לעבר המרצדס ואן החדשה שבה הוא נוהג. "בהשוואה לציריך, ברן היא עיר מתה לגמרי", הוא מסביר תוך כדי נהיגה. "אין פה חיי לילה, אין לאן לצאת או מה לעשות. אבל האזור פה יפה ושקט. לפעמים אני יוצא עם החבר'ה לריצות כאן ביער". ובאמת, כשנוסעים בליל קיץ נעים במרכזה של עיר שווייצרית שלווה, אפשר להבין את פשר הרומן המוזר של אבי תקוה עם ארץ האולרים ושעוני הקוקייה.

בעקבות שלום

חייבים להודות שתקוה, בן 26, הוא עוף נדיר בכדורגל הישראלי. רוב הישראלים שעברו לחו"ל עשו זאת לאחר קריירה רצינית ומצליחה בארץ. תקוה הגיע לשווייץ בגיל 21, מיד לאחר שחרורו מהצבא, כשעוד היה לו הרבה מה להוכיח בישראל. למעט הגיחה הטראומטית למדים האדומים של הפועל תל אביב, שמר תקוה מאז על נאמנות לליגה השווייצרית, בה הוא מתחיל שנה חמישית.
"היציאה שלי לאירופה הייתה עבורי הגשמת חלום", הוא מספר. "כשהייתי בן 12 יצאתי לחופשה אצל אחי, שלום, בסטנדארט ליאז', וכשראיתי את הקבוצה הזאת מתאמנת אמרתי לעצמי שאני עוד אעשה את זה, שאהיה כדורגלן באירופה".
קבוצתו הראשונה של תקוה בשווייץ, גראסהופרס ציריך, היא אחד משני המועדונים המובילים של הליגה (השני הוא פ.צ. באזל). המעבר ליאנג בויז היווה נסיגה מסוימת עבור תקוה, שבכל זאת מעדיף גם כיום למצות את האפשרויות שלו בשווייץ ולא למהר לחזור לארץ. "אני מרוצה כאן, גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית. שווייץ הפכה להיות הבית שלי. אני מאוד אוהב את החיים הפרטיים כאן, ומבחינת הכדורגל אני נהנה מהמקצוענות פה ומהיחס לכל מה שקשור למשחק. אני לא משווה לארץ ולא מזלזל במה שיש אצלנו, אבל פשוט אוהב את האווירה כאן".

- יכול להיות שאתה מעדיף להישאר באירופה גם לאור העונה הלא קלה שעברה עליך בהפועל תל אביב? אתה סוחב איזו טראומה?

"ממש לא. אין לי כעסים על אף אחד, ואני בטח לא פוסל את האפשרות לחזור ולשחק בארץ. אני מעדיף לזכור רק את הדברים היפים מהעונה שלי בהפועל – את הכימיה בין השחקנים, את החומר האנושי הנהדר במועדון ואת הקהל המדהים שעזר לי מאוד בתקופות הקשות. זה קהל מיוחד מאוד, שבצדק קיבל מחמאות בכל אירופה, וקידם הרבה את השם של הכדורגל הישראלי".

- לפני כמה שנים כל כדורגלן ישראלי שמכבד את עצמו חיפש להוסיף לרזומה קריירה באירופה. בעונות האחרונות רוב הלגיונרים חזרו. מה קרה?

"יש לזה הרבה סיבות. ראשית, המצב הכלכלי של המועדונים קשה מאוד, וקבוצות שעל סף פשיטת רגל מעדיפות לא לקחת סיכונים עם ישראלים לא מוכרים. השוק נסגר עבורנו. לזה מתווספים הכשלונות של הנבחרת להעפיל לטורנירים גדולים, שמונעים מהשחקנים לקבל חשיפה שתקדם אותם, והמצב הפוליטי שמבריח סקאוטרים מהארץ. במצב היום, לקחת ישראלי, זה צעד מסובך מאוד למועדון".

- אולי זה קשור גם לשחקנים, שפתאום גילו שזה לא כל כך קל ונעים מחוץ לביצה?

"יש בזה משהו. כשאתה בא לכאן אתה מוותר על מעמד של סטאר ועל כל הפינוקים שנלווים. בארץ אתה לא יכול להסתובב בקניון בלי שיעצרו אותך ופתאום כאן אף אחד לא יודע מי אתה, חוץ מכמה אוהדים שרופים ששמעו את השם שלך באינטרנט אחרי שחתמת".
"בשביל להחזיק מעמד באירופה אתה צריך לסגור את האגו שלך בקופסה ולהשאיר אותו בארץ. אתה צריך לבנות את עצמך מחדש, ולשרוד לא מעט תככים ומרפקים מכיוון אנשים שאולי תפסת להם את המקום. אתה צריך גם מזל, ליפול במקום טוב. הרבה שחקנים נשברים כשזה לא הולך כמו שהם קיוו. אבל אם אתה מתמיד, אחרי כמה זמן אתה מתחיל להרוויח המון סוכריות בדרך. בתור כדורגלן, אפילו בשווייץ אתה חלק מהעולם המקצועני של אירופה, שבו משחקי אימון נגד המועדונים הכי גדולים בעולם הם עניין שבשגרה. בתחילת עונה אתה יכול להיפגש עם אינטר ורונאלדו. בכל רגע אתה במרכז של הכדורגל".

- ובכל זאת, לא קשה לך, כישראלי באירופה, לנוכח המצב בארץ?

"זה לא פשוט, אבל אני מתרחק מכל מה שקשור לפוליטיקה ושומר את הדעות שלי לעצמי. היו כאן עיתונים מקומיים שניסו להוציא ממני הצהרות אחרי אירועים גדולים בארץ, אבל אני הקפדתי לא להיכנס לזה. תראה, בגדול שווייץ היא ארץ מאוד רגועה, ואנשים לא כל כך מתעסקים בעניינים האלה. כל מה שמעניין אותם פה זה החופשה השנתית שלהם. אני לא סובל כאן מאנטישמיות או אנטי-ישראליות, ואני גם לא נותן הזדמנות לחפש אותי. מספיק לי שאני יודע בלב שאני גאה להיות ישראלי ושאני אוהב את המדינה. כמה שאני נהנה באירופה, ברור לי שהחיים שלי היו ונשארו בארץ".