בין ביל גייטס לבין ליאן בטאנקור מפרידים 13 מקומות ברשימת המיליארדרים שפרסם המגזין "פורבס" בסוף השבוע. הראשון מוכר לכולנו כאיש שאנחנו אוהבים לשנוא, ולמרות ששליש מהונו נעלם לאחרונה בנבכי הנסדא"ק, הוא עדיין האיש העשיר בעולם. ליאן בטאנקור אולי לא מוכרת לכם, אבל גם היא לא זקוקה לתרומות. היא האשה העשירה בעולם. אלא שלביל גייטס יש 60 מיליארד ולה קצת פחות מ-16. וההבדלים לא מסתיימים כאן.
דווקא יש מספר נשים מתחת לרשימת עשרים המיליארדרים הגדולים: הנה, מריה אסונסיון אברמבורזולה ממקסיקו - מיליארד אחד עגול, מירושה. ואביגייל ג`ונסון בת ה-38, אמריקנית - כמעט שמונה מליון, אבא הקים את העסק. והנה ג`קלין מארס, שירשה את אימפריית הממתקים. נינה וונג מהונג קונג – בעלה נעלם בנסיבות מסתוריות ב-1990 ומאז היא אוחזת במה שהוא בנה. ליזלוט טאם השבדית לא מעורבת בעסקים שהגברים במשפחתה כוננו, היא רק מחזיקה מניות בערך של מיליארד. ירושה. ויש גם נקודת חן ישראלית: שרי אריסון, 2.1 מיליארד. מאבא, תד.
ליאן בטאנקור ירשה את אימפריית הקוסמטיקה "לוריאל". מסע הפרסום העולמי של החברה מקדם את הסיסמה, "לוריאל, כי מגיע לי הטוב ביותר". ובכן, זה לא מה שקורה לנשים בעולם העסקים של ראשית האלף. מה שקורה משקף את נחיתותן הכלכלית של נשים באשר הן נשים, גם אם נולדו לרשת אימפריות. תשכחו מחלוקות גיאו-פוליטיות, אידאולוגיות ואחרות. בכפר הגלובלי, מיליארדרים עושים כסף ונשים מקבלות ירושות. מצאתי רק מקרה הפוך אחד: לאונרד ורונלד לאודר יודעים שאין כמו אמא, אסתי לאודר, שהחלה לערבב קרמים ולרקוח בשמים במו ידיה.
רשימת המיליארדרים היא בבואה נאמנה של היסטוריה חברתית עגומה, של חינוך לקוי ושל סדרי עדיפויות שעדיין מוכתבים לנשים מכוח תמונת העולם הרומנטית שהן גדלות לאורה בערך מגיל שלוש. כשביל גייטס הקטון, נרד ג`ינג`י ממושקף, ירד לשחק בחלקים של רדיו ושעונים ישנים במוסך של אבא, עודדו את אחותו (ההיפותטית) לסרק ברביות, לרכוש מיומנות בהפעלת אבזרי מטבח זעירים ולעשות מסיבת תה לבובות שלה. ייתכן שהיום כבר יש בעולם המערבי די הורים נאורים שמפקידים בידי בנותיהם מחשבים ישנים לתיקון, אבל גם עליהן יהיה לחצות רוביקונים סוערים עד שיתקבלו כשוות במועדון של בני אדם שעושים כסף.
מה יקרה עד אז? מניסיון מצטבר של עשרים השנים האחרונות בעולם המערבי, מתברר כי פמיניזציה של מקצועות – כלומר, חדירה מסיבית של נשים לתחום - גרמה בעיקר לירידה ברמת השכר המשולם בתחום. אנחנו זולות יותר כמורות, כעורכות דין, כרופאות, כמנהלות בדרג הביניים, כנשים שראשן נחבט בתקרת הזכוכית שמעליה אפשר לראות רק סוליות גבריות. וגם אם הגענו לטבלת העשירים של פורבס, עשינו את זה בזכות אבא. מאכזב, מביש אפילו.
אני לא יודעת מה לעשות כדי לשפר את מצבן של המיליארדריות נחותות הדרגה, אבל ברור לי שכל אשה שאני מכירה חייבת לומר לעצמה, לפחות בביקור היומי ליד המראה טרם היציאה לשוק העבודה, פעם ופעמיים ושלוש: "ביל גייטס. כי מגיע לי יותר".
אריאנה מלמד היא עורכת התרבות ב-ynet
