חסד מופלא

לעיתים נדירות יוצא במחוזותינו המדממים ספר מדע בדיוני מקורי טוב. כשכבר יוצא, אווירה חגיגית ייחודית שוטפת כל מיני פורומים באינטרנט, אגודות סתרים, טולקיניסטים, סטאר-טרקים ושאר פריקים יודעי דבר, אך ברוב הפעמים לא מעבר לכך. נדיר שספר כזה, משובח ככל שיהיה, מצליח לצאת מבעד למעטפת הז'אנרית, ולתפוס מיקום ראוי באג'נדה הפרוזאית התקשורתית. הוא כמעט לעולם לא מקבל פידבק חיובי מאותו ממסד אמורפי ושמרן, מאותה סמי דיקטטורה אינטלקטואלית של הספרות. אז הנה יצא עכשיו ספרה הראשון של ורד טוכטרמן - "לפעמים קצת אחרת" - והאם העולם שותק? כדאי מאוד שלא. כי אם יש כזה דבר קלאסיקת מד"ב מקומית (ואין כזה דבר ממש), הספר הזה, או לפחות כמה מסיפוריו, ראויים להתקבע שם בנונשלנטיות אלגנטית עם חזה מנופח.

לברוח מהמציאות

"לפעמים קצת אחרת" מורכב מ-26 סיפורים, כשחלקם פשוט מבריקים. ניתן במיוחד לציין את "ואלס עם מתילדה", סיפור בו זוג תל-אביבי מגלה שהחתול שלו משכפל את עצמו; "הרופא – רפא לעצמך", סיפור על מטופל שמצליח לחוש את טראומות הפציינטים האחרים וטראומת הפסיכולוג שלו; ו"היום בו השתגעו הפרסים", סיפור נונסנסי מצחיק על מבצעי קוקה קולה (דבר שכולנו לעיתים נחשפים אליו יותר מדי) שמחלקים פרסים מופרכים כמו דחפור, והכל בגלל תכנית אב של חייזרים דמויי אדם. אך למעשה כמעט כל סיפור הוא מעניין, גם אם יש כמה נפילות פה ושם, אך הן אינן מצליחות לחבל במניפולציות האינטלקטואליות החביבות, במסעות לתוך צדדיו הבלתי נודעים והמופרכים של היקום ובהנאה הצרופה הזו.
בדרך כלל מדובר בדמויות פשוטות, יומיומיות, שבהתאם לאג'נדה המוצהרת שבהקדמת הספר, נחשפות לרגע של חסד מופלא, של טירוף הדעת, למקום בו חוקי המדע נמתחים קצת יותר מדי. שום אידיאה אינה מופרכת ואוטופית מדי, למרות שכמה מהן (צמחים המסוגלים לשכפל עצמים או נערות שנולדו עם אשך ומכניסות את עצמן להריון) נשמעות כך. כמעט לכל הגיבורים עולם רגשי תחום, שלא לומר מתמטי. הם הגיוניים להחריד, מציאותיים, כמעט ואין להם היסטוריה פרטית, משקעים או סטיות נפשיות. הם אנשים רגילים בעולם רגיל, והמחברת יודעת לצייר סיטואציות בדיוניות עם אלמנטים מאוד אנושיים, נוגעים ללב, בשפה כמעט נטולת הומור וחידודי לשון, והיא דואגת לא לחצות את הגבול לעבר הבומבסטיות והפנטזיה המוחלטת.
למרות הפורמט הצורני המגביל (סיפורים קצרים, חלקם קצרצרים, אפילו קצרצרצרים) והצורך להכפיף את המציאות לאידיאה עתידנית, טוכטרמן מצליחה ליצור בסיס לסיפור טוב, קולח, העומד בפני עצמו גם אם עושים רדוקציה לתשתית הפסבדו מדעית שלו, וזה כוחה הגדול. ספרי מד"ב טובים מצליחים לנתק אותך מהמציאות, מחדשות מייאשות, מאנשים מייאשים, מעצמך המייאש, ו"לפעמים זה אחרת" עושה את זה היטב. ואצלנו, וזה לא סוד, יש הרבה ממה להתנתק. יותר מדי אפילו.

ורד טוכטרמן, "לפעמים זה אחרת", הוצאת אופוס, 221 עמודים