הבנקים: חכמים על חלשים

תקשורת, למשל. מאז נקלע הענף למשבר, ההכנסות למנוי בחברות צנחו, והערכות השווי של החברות קוצצו. מענף מבטיח, שכל איש עסקים רצה לקחת בו חלק במחירים גבוהים, הוא הפך לענף בעייתי. הבנקים העיקריים שמסובכים בו היום הם לאומי והבינלאומי, ונראה כי השקעות העתק שבוצעו בענף לא יחזירו את עצמן בשנים הקרובות.

בנוסף, אומרת רונית גודמן, אנליסטית בנקים בחברת נשואה זנקס, התחרות בין הבנקים הובילה למדיניות אשראי פחות שמרנית מהנהוג, כמו מתן הלוואות נון ריקורס, בהן הסיכון נופל על הבנק.

הסתמכות על מניות במתן אשראי שקולה למתן אשראי לרכישת קרקע לא מפותחת במקום טוב, אומר בנקאי בכיר. מגרש כזה לא יוצר שום תזרים מזומנים אם לא יפתחו אותו. בנק שנותן אשראי צריך להגביל את מקבל האשראי כך שהנכס המשועבד ישמור על ערכו. צריך לתת אשראי תחת תנאים שימנעו מהלווה להשאיר קופה ריקה.

גודמן אומרת שלא כל הבנקים נהגו בצורה דומה. בעוד שהבינלאומי מתח עצמו מעבר לחלקו במערכת, בנק המזרחי, למשל, שמר על מדיניות שמרנית ולא נגרר למרוץ.

הבנקים לא שונים בהרבה מעדר, אומר בנקאי בכיר, "כמו שציבור המשקיעים הפרטיים נוהר פעם לקרנות נאמנות המשקיעות באגרות חוב, פעם לקרנות שקליות ופעם לקרנות מט"ח, וכמובן שלכל מקום בזמן הלא מתאים, כך בנקאים הלכו לפי האופנה. לפעמים עם ספקות, אך הפחד הכי חזק היה שהבנק שלהם יישאר מאחור והבנקים האחרים יצליחו, מה שגרם להם לקבל החלטות אשראי כאלה".

בין היתר, לא לקחו הבנקים מרווח ביטחון סביר על האשראי שנתנו. המרווח (ההפרש בין המחיר שמשלם הבנק בגיוס הכסף לבין המחיר שמשלם לו הלווה על האשראי) עמד על 0.5% בלבד, לעומת מרווח של כ-2% הנהוג בעולם. "זה מרווח בלתי מתקבל על הדעת", אומר בכיר באחד הבנקים הגדולים. המחשה לתנאים האבסורדיים שנתנו הבנקים: גד זאבי, שחרג מהתחייבויותיו בהסכם ההלוואה בעיסקת בזק, מחויב לשלם על חובותיו בתקופת החריגה ריבית של לייבור פלוס 3% לשנה בלבד - כמו הריבית שאותה משלמים לווים חדשים וטובים, בתנאים רגילים.

בנק ישראל פרסם אמנם כבר לפני מספר שנים, תחת המפקח הקודם, זאב אבלס, הנחיות שהגבילו מתן אשראי לעיסקאות רכישה, אבל בבנקים רואים בהן הנחיות טכניות בלבד.

יולי עופר, למשל, הזמין את ראשי הקהילה העסקית והבנקאית לחנוכת מרכזי קניות שלו באירופה. רמי אונגר, מבעלי סוכנות טלקאר ובעל חברת אוניות, הזמין את הצמרת העסקית להשקת אוניה חדשה בפולין.

יוסי מימן עורך אחת לשנה בביתו בהרצליה פיתוח מסיבת יום העצמאות, בהשתתפות חברי כנסת, אנשי ביטוח, בנקאים ואנשי עסקים. עו"ד חנינא ברנדס עורך בערב יום העצמאות בופה מפואר בביתו במרכז גולדה בתל-אביב לקהילה העסקית, ראשי בנקים ואנשי היי-טק. וכן הלאה.

גם שר האוצר, סילבן שלום, ערך באחרונה פגישות עם הצמרת העסקית והבנקאית בביתו, ובעבר פורסם כי שלמה פיוטרקובסקי, כיום יו"ר הבנק הבינלאומי, שהיה חבר קרוב של איש העסקים גד זאבי, בילה עימו באירועים חברתיים ואף חלק עמו תחביב משותף - רכיבה על סוסים.

בנקאי בכיר אומר: "זו מדינה קטנה, וכולם קשורים אחד בשני בכל התחומים. יש קבוצה של אנשים, שמתחככים בהם בכל מקום שאליו הולכים. האשראי לרפי פלד ולקבוצתו הוא דוגמה. וגם האשראי לגד זאבי. כאשר זאבי רצה בקיץ 2000 ללוות עוד כסף ממשקיעים מוסדיים, החברים בבנקים רצו אחריו וכמעט התחננו שייקח מהם עוד 80 מיליון דולר, בדיוק במחיר שרצה. מה, זאבי יגיד להם לא ויעליב אותם? בשביל זה יש חברים".

בנקאי אחר מוסיף: את האשראי נתנו לרפי פלד החבר, כשהיו צריכים לתת לפלד איש העסקים, בקריטריונים המקובלים למתן אשראי. כל מי שקרא עיתונים בשנתיים האחרונות ראה שהקבוצה הזו עשתה עיסקאות נוספות לאלה שהבנק נתן לה אשראי עבורן, ועכשיו מתלוננים בבנקים שלא היתה להם התמונה המלאה.

כנגד כל הביקורת, מנהל אשראי באחד הבנקים הגדולים מגן על מדיניות הבנקים: קל לבקר את הבנקאים בדיעבד, הוא אומר, אבל בנקים צריכים לתת אשראי, ואין בארץ מימון חוץ-בנקאי. מה, נשיב בשלילה ללקוח טוב ששרוי בתקופה קשה ובלי האשראי החדש ייחנק ויצטרך לסגור את העסק? אנחנו עובדים עם לקוחות עשרות שנים, ועומדים לצידם גם בתקופות קשות. מדובר במחזור עסקים במשק, ותגיע תקופה טובה. מי שלא עושה עסקים - לא טועה.

משקי הבית הם המגזר הרווחי ביותר בבנקים השונים, מפני שהתחרות במגזר זה נמוכה יותר. כ-66% מהכנסות הבנקים מגיעות משם. הסיבה: הבנקים גובים ריבית גבוהה יותר ממשקי בית מאשר מלקוחות עסקיים. ההפרש בין הריבית שמשלמים משקי הבית על אשראי מהבנק לבין הריבית שהם מקבלים על פיקדונות מהבנק מגיע לכ-7.5%, לעומת כ-3.8% בלבד במגזר העסקי. זו התודה של הבנקים למגזר שמביא להם את עיקר ההכנסות.

השנה, בין היתר בעקבות חגיגת האשראי, ירשמו הבנקים רווחים נמוכים יותר מאשר ב-2001. כבר ב-2001, לפי הסקירה השנתית של בנק ישראל על המערכת הבנקאית, הצטמצם הרווח הנקי של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות במשק באופן משמעותי, מ-3.9 מיליארד שקל ב-2000 ל-2.1 מיליארד שקל ב-2001.

כיוון שהוצאות השכר של הבנקים מהוות כ-66% מהוצאותיהם, ועקב הסכמי עבודה קשיחים יכולתם לקצץ בהוצאות שכר נמוכה, הדרך הקלה לפצות על הירידה ברווחים היא להעלות עמלות ללקוחות הפרטיים, ולבטל הטבות והנחות שניתנו עד כה.

כך, לבנקים לא היתה שום בושה להעלות החודש את מחיר העמלות הבנקאיות בכ-6%. חברות כרטיסי האשראי, שנמצאות בשליטתם, החזירו בחודשים האחרונים בדלת האחורית את דמי החבר שהן גובות, וכן החלו לגבות עמלה חודשית קבועה של כ-5.7 שקל, ועוד עמלה של כ-40 אגורות על כל עיסקת תשלומים.

הבנקים גם קיצצו משמעותית בהנחות שהיו בעמלות על פתיחת תיק משכנתאות, העלו את הריביות ודמי הניהול בחשבונות לעסקים קטנים, וחלקם העלו עמלות בפעולות בניירות ערך. גם בנק ישראל קבע שהבנקים החיו עמלות רדומות רבות, כדי לגרד מקורות הכנסה נוספים.

הציבור הרחב יפסיד פעם נוספת מחגיגת האשראי דרך ירידה בערך המניות של הבנקים ושל חברות כמו בזק, שהן, כמו מניות של חברות גדולות אחרות, אפיק השקעה מועדף על קופות הגמל המנהלות את כספי המשקיעים הפרטיים. בנוסף, עובדים בחברות רבות שיקרסו עלולים למצוא עצמם מובטלים, גם זה במידה מסוימת באשמת הבנקים, שלא שמו מחסומים לבעלי החברות שביצעו עיסקאות מטורפות.

עוד מפסידים, וגם מרוויחים

גם המדינה תפסיד מהפזרנות שנהגו הבנקים במתן אשראי, כי הבנקים ירוויחו פחות בשנים הבאות - וישלמו פחות מסים. שלא לדבר על הבנקים שבשליטת המדינה, שחייבים בדיבידנדים.

ואפילו הבנקים קוצרים את זרעי הפורענות. אמנם משכורות ראשי הבנקים עדיין גרנדיוזיות, לא צריך להגזים, אבל הבונוסים נמוכים יותר, והבעלים מנועים ממשיכת דיבידנדים כי אין רווחים. גם הבונוס של העובדים נפגע.

ומי ירוויח מהמצב? עורכי-דין ורואי-חשבון, שכן יותר ויותר חברות ינוהלו באמצעות מנהלים מיוחדים: את תבל כבר הזכרנו, וגם פויכטונגר תעשיות מקבוצת פלד-גבעוני ביקשה סיוע מעו"ד אילן שביט (המייצג גם את גד זאבי מול הבנקים). בנק לאומי, בעל היכולת הגבוהה ביותר להעניק אשראי כיום, יוכל לנצל את המצב לטובתו ולתת אשראי במשורה ובמחירים גבוהים. וזו גם הזדמנות טובה לבנקים הזרים, שיכולים להגביר את פעילותם במתן אשראי לחברות בארץ.