היום השישי - מנצחות

סכר הדמעות נפרץ. כשביקרנו בבית הכנסת בעיר גורי, לרוב המלכות היתה לחלוחית בעיניים וחלקן אפילו הזילו דמעה. הקהילה היהודית באיזור מונה 150 משפחות. בית הכנסת אינו מפואר, אבל השמחה שהיתה שם מחפה על זה. היו קצת נאומים, והמון אוכל שהכינו לכבודנו, ואז בני הנוער שקיבלו אותנו בשדה התעופה לפני שבוע, החלו לשיר שירים בעברית. מ'הבאנו שלום עליכם' ועד להיטים ישראלים חדשים ביותר. כמובן שתוך כמה דקות זה הפך למסיבת ריקודים. בתוך בית הכנסת. ככה זה עם מלכות כל פעם שיש הזדמנות הן מתחילות לרקוד.
בבוקר גלשנו ממצוק בגובה ארבעים מטרים ואירחנו במחנה שלנו ילדים מאותה קהילה יהודית. אחרי קבלת הפנים בבית הכנסת, שבאמת היתה מרגשת מאוד, המשכנו על הכביש הראשי לטיבליסי, והפעם הפלא ופלא, כביש חלק ללא בורות ומהמורות. את השיירה, כך מסתבר, קשה יותר לנווט בתוך העיר, אבל כנראה שהשב"כ והמוסד, רכבי הבטחון שלנו, מאוד חזקים באיזור.
הגענו אל מלון שרתון בשיירה ארוכה שלא הותירה אף אחד ברחוב אדיש. מוזר קצת להיכנס למלון בבגדים מלוכלכים ומאובקים כמו שלנו. לפני שכל אחת פרשה לחדרה כדי להתארגן לפני ארוחת הערב, היא היתה צריכה לבחור שני צוותים מנצחים. השתדלנו להתעלם מזה במשך הטיול, אבל מישהו חייב לנצח. זה לא היה קל לאף אחת. אבל הבחירה נעשתה והתוצאות נשמרו במקום בטוח עד הערב.
הערב התחיל בשעה שמונה. למסיבה שלנו הוזמנו שרים ונכבדים אחרים וכמובן, יקירתנו, מלכה בפני עצמה, רבקה כהן השגרירה. אחרי כמה נאומים וארוחת ערב קלה פרשנו החוצה אל איזור הבריכה לחלק השני של הערב. הנכבדים פרשו וזמן הבלאגן התחיל. צפינו בהופעות של כל אחד מהצוותים, האזנו לעוד כמה נאומים קצרים, וקיבלנו תעודות כדי שנוכל להוכיח לכולם שאכן השתתפנו במסע.
השגרירה הוזמנה אל הבמה המאולתרת, המעטפה נפתחה והוכתרו מלכות המלכות: צוות "פוינטר" מספר שתיים: נונה צ'יקו, טליה אלשטיין ואורית אל דאג. ברגע זה החלה מסיבת הריקודים הפרועה שלנו. בתוך הבריכה ומחוצה לה ומאוחר יותר במועדון של המלון כדי לא להעיר את כל האורחים האחרים.
לפנינו עוד חצי יום בטיבלסי וזה עדיין לא הזמן לסכם את המסע הנהדר הזה. רק אגיד בקיצור שכמעט כל מי ששאלתי היתה נשארת פה עוד כמה ימים, אם לא יותר.