NFC מערב: הילוכים חוזרים
לסנט לואיס ראמס היה מספיק זמן כדי להתאושש מההפסד המדהים שלהם בסופרבול האחרון. העונה הם כמועמדים להגיע לגמר פעם נוספת, אבל אסור להתעלם מהשיפור שחל בשלוש הקבוצות האחרות בבית
| סנט לואיס ראמס |  | סן פרנסיסקו 49' | | אריזונה קרדינלס | | סיאטל סיהוקס |
סביב שולחן המשחקים של הבית המערבי ב-NFC יושבות ארבע מהמרות: סנט לואיס ראמס והיד החזקה (זאת שנראית כמנצחת הברורה), סן פרנסיסקו 49' ופרצוף הפוקר (זאת שמבטיחה יותר ממה שהיא מוכנה להודות), סיאטל סיהוקס ומגדל הקלפים (זאת שנראית על סף קריסה), ואריזונה קרדינלס והאמונה במזל (זאת שמשאירה לעצמה מקום לאופטימיות).
עם כל הכבוד לרוח התחרות והשיוויוניות של ה-NFL, נראה כי ההימורים בבית נסגרו והמנצחת ברורה מדי – הראמס עדיין כאן והם מכוונים גבוה, אולי גבוה מדי כי בכל זאת, שאר הקבוצות השתפרו גם הן.
התקפה: כשמנתחים את מערך ההתקפה המסונכרן להפליא של הראמס, צצים תחילה וורנר ופולק – צמד כוכבי העל של הקבוצה. וורנר, אגדת סינדרלה שכבר מזמן הפכה למציאות, הוא הקווטרבק המדויק ביותר; פולק, MVP בשנתיים האחרונות, הוא הראנינג-בק הפיקח והתכליתי ביותר – נשק בלתי ניתן לעצירה.
למרות הדומיננטיות של השניים, לא ניתן לנתק את הצלחתם מתפקודם של שאר הגורמים במערך של המאמן מייק מארץ. קו ההתקפה בראשותו של אורלנדו פייס הענק נותנים לוורנר את הזמן הדרוש כדי לחשוב, לכוון ולפגוע בול במסירותיו. צמד הרסיברים הספידיים, אייזק ברוס וטורי הולט, מנצלים את המסירות המדויקות לאין ספור יארדים שצוברת ההתקפה, עד לטאצ'דאונים הכמעט בלתי נמנעים.
הגנה: בעונה שעברה עברו הראמס מהפך כשלאבי סמית' מונה למאמן ההגנה של הקבוצה ובנה מערך הגנתי, שאינו נופל בהרבה מזה ההתקפי. ליאונרד ליטל, גרנט וויסטרום ובראין יאנג הוצבו בקו ההגנה הקדמי וגרמו לנזק רב בהתקפות היריבות, אך מדובר בנזק שולי יחסית לזה שגורם הקו האחורי, מאז הגעת אנאיס וויליאמס אשתקד. הקורנרבק הוותיק היה גורם מכריע במשחקים רבים עם אינטרספשנס ופאמבלים וכל מה שהוא צריך זה עזרה ברוכה מחבריו, קית' הרינג, דקסטר מקליאון ודרה בליי. השנה יחסר לו לונדון פלטשר (בילס), שהשאיר את עמדת הליינבקר בידי טומי פולי וג'יימי דאנקן (בקאנירס).
ג'וקר: מרשאל פולק – לא הולך בכוח, אך בהרבה מוח. פותח חורים מקצועי.
קלף מהשרוול: אנאיס וויליאמס – הולך בכוח והרבה ומוח. סותם חורים מקצועי.
רולטה: ג'יימי דאנקן – אחד המרכיבים הפחות משמעותיים בהגנת הבקאנירס יתקשה להחליף את פלטשר, המרכיב החשוב ביותר בהגנת הראמס.
ערבוב החפיסה: טרנט ווילקינס – הגיע מאינדיאנפוליס כדי להחזיר בעיטות במקום אז-זאהיר חאכים (ליונס).
מה בקופה: הפעם גם סופרבול לא יספק. רוצים אליפות.
התקפה: גארסיה, שהחליף את סטיב יאנג בעמדת הקווטרבק, נענה לאתגר באופן חיובי ביותר והפך לאחד הטובים בליגה. הסיבה המרכזית ליכולת הטובה של גארסיה היא הנוכחות המורגשת של אוונס, המתחרה המוביל של רנדי מוס מהווייקינגס על תואר הרסיבר הטוב בליגה. אוונס מהיר, אתלטי ונחרץ, אולם כמו במקרה של מוס משופע בבעיות משמעת מטרידות. כל עוד הוא 'פריסקו', ג'יי.ג'יי סטוקס וטאי סטריטס ימשיכו ליהנות מכיסוי דליל – תוצאת התמקדות ההגנות באוונס שבצד השני. בין לבין, מקווה הראנינג-בק, גאריסון הרסט, להמשיך את הקאמבק המופלא שלו מהעונה שעברה בעוד עונה טובה, בעזרתם של הפול-בקים המצוינים, פרד ביזלי וטרי ג'קסון.
הגנה: הבשורה הגדולה של השנתיים האחרונות ב'3.קום פארק' היא התגבשות הגנה צעירה ודינאמית שלא הייתה קיימת בו שנים רבות. השילוב בין צמד הטאקלים הוותיקים בראינט יאנג וסטאבלפילד והדפנסיב-אנד הצעיר והנמרץ, אנדרה קרטר, הפך את הקו הקדמי לאיכותי. הליינבקר ג'וליאן פיטרסון ממשיך בהתקדמות, אולם כמו במקרה של הראמס, הדבר האמיתי קורה בקו האחורי, שם התפתחו זאק ברונסון, אחמד פלאמר וג'ייסון וובסטר למלקטי אינטרספשנס פרודוקטיביים. הצטרפותם של טוני פאריש (ברס), והרוקי מייק ראמפף, רק שיפרו מערך זה.
ג'וקר: פרד ביזלי – המחויבות וההקרבה שלו בחסימה, אפשרה להרסט לפרוח ולקבוצה בעקבותיו.
קלף מהשרוול: טרל אוונס – גם אם הוא מגיע באיחור, הטאצ'דאון הוא רק עניין של זמן.
רולטה: גאריסון הרסט – הקאמבק שלו נראה כל כך בלתי נתפס, שנראה כי השנה הוא יפסק שוב.
ערבוב החפיסה: עמדת הסייפטי – לאנס שולטרס (טייטאנס) אאוט, פאריש אין.
מה בקופה: ניצחון אחד או שניים בפלייאוף.
התקפה: לאונרד דייויס, פיט קנדל ואנתוני קלמנט הם הפועלים האפורים הבולטים ביותר מבין שורת מגני קו ההתקפה הגדול בליגה ואחד הטובים שבהם. השנה הצטרף אליהם הטייט-אנד המצוין פרדי ג'ונס (צ'ארג'רס), לשביעות רצונו של פלאמר, שידע עונת שיא מבחינתו אשתקד. שיתוף הפעולה בין קו ההתקפה ופלאמר היה מוצא מבטיח לפריצתו של הרסיבר דייוויד בוסטון, שהפך לאחד הטובים בליגה ובוודאי האגרסיבי מבינהם. עתה מקווים באריזונה שגם הראנינג-בק תומאס ג'ונס, יתחיל להפיק דיבידנדים מהמערך המחודש, לאחר סילוקו של קודמו, מייקל פיטמן, לבקאנירס.
הגנה: בעוד קו ההתקפה החדש נבנה, פורק קו ההגנה שנחשב בזמנו לאיכותי ביותר. לקרדינלס אין בינתיים תחליף - בטח כשהרוקי וונדל בראיינט עדיין לא חתום. ראסל דייוויס וקייל ואנדן בוש ינסו לשפר מעט את כמות הסאקס הנמוכה של הקבוצה ולקוות כי הליינבקרים רוב פרדריקסון ובמיוחד רונלד מקינון ימשיכו במלאכת התיקול המבורכת מאחוריהם. צירופו של הקורנרבק דואיין סטארקס (רייבנס) יחזק את הקו האחורי שנפגע מאוד מאז עזיבת אנאיס וויליאמס, למרות ההצטיינות של הסייפטי, קוואמי לאסיטר.
ג'וקר: קו ההתקפה – השקט שנוסף להתקפה לא היה פה מעולם.
קלף מהשרוול: דייויד בוסטון – אף אחד לא יכול לעצור את הטנק המעופף בדרכו לאנד-זון.
רולטה: תומאס ג'ונס – נבחר חמישי בדראפט לפני שנתיים ועדיין לא הראה מדוע.
ערבוב החפיסה: בעמדת הטייט-אנד – מעולם לא היה לפלאמר אופציה התקפית כמו ג'ונס.
מה בקופה: להצדיק הקמת האיצטדיון החדש שבדרך.
התקפה: אחד הניצוצות הגדולים יותר בסיהוקס בשנה שעברה היה הראנינג-בק שון אלכסנדר שהפך פתאום לאחד הרצים הצעירים והמבטיחים בליגה, למרות שהיה עליו להיאבק עם אחד הוותיקים שבהם, ריקי ווטרס. עכשיו התפקיד בידיו, ועם קווטרבק אפור כמו טרנט דילפר גם כל ההתקפה. אמנם, מאז שלקח אליפות עם בולטימור נחשב דילפר לווינר, אולם עם הגנה בינונית כמו של הסיהוקס אי אפשר לפנטז על אותו הישג, גם לא עם הרסיברים דארל ג'קסון וקורן רובינסון.
הגנה: ג'ון רנדל, צ'אד בראון וצ'אד איטון הם שחקני הגנה מצטיינים, לשעבר. היום הם מבוגרים יותר, חלשים יותר ופצועים יותר ואינם מספיקים כדי לבסס הגנה שתפורה לקריירה שלהם. אמנם הליינבקרים אנטוניו קוקרן ואייזיאה קצ'יבנסקי, מפגינים יכולת טובה, כמו גם הקורנרבק שון ספרינגס (כל עוד הוא בריא), אך גם הם אינם יכולים להביא את הסיהוקס לגבהים המצופים.
ג'וקר: שון אלכסנדר – יכול להוביל את הליגה ביארדים על הקרקע העונה.
קלף מהשרוול: מאק סטרונג – כשאלכסנדר עושה משהו מיוחד, סביר להניח שהפול-בק המצטיין סייע לו.
רולטה: טרנט דילפר – לא עושה שטויות ולפעמים לא עושה כלום.
ערבוב החפיסה: בעמדת הקווטרבק – היום כבר אף אחד לא אומר שמאט האסלבנק פותח.
מה בקופה: הכסף של אלן
לפנייה לכתב/ת 
