| |
תפוחים רקובים?
כשמטוס של חיל האוויר מוריד פצצה של טונה על בית והורג 11 ילדים, ומפקד החיל לא מאבד בשל כך דקה אחת של שינה, דיבורים על מוסר לחימה מחווירים משהו
הידיעה על היקף מעשי הביזה שבהם מואשמים חיילי צה"ל היא מסוג הפירסומים המעוררים ספיקת כפיים רבתי. מייד מתחיל דיון במוסר הלחימה של צה"ל (הביטוי "טוהר הנשק" כבר יצא מזמן מהלקסיקון), וקצין חינוך ראשי מפרסם מסמך בהול המזכיר את המובן מאליו. אבל האמת היא שזה - כמו פגיעה בשבויים ובכבוד האדם בכלל - היא דבר המלווה מאז ומתמיד את כל המלחמות, ומלחמות ישראל בתוכן. והאמת היא שהמוסר הקולקטיבי של הצבא הוא רק חלק קטן מן הסיפור.
כמו בעניין הטרטורים, שעלה לכותרות בפרשת מותו של אהוד שניאור ז"ל, צה"ל עושה מאמץ כן לעקור מעשים פסולים משורותיו. במהלך מבצע 'חומת מגן' עצמו כבר החלו חקירות פנים יחידתיות על ביזה והשפלה. במובן הזה, צעד הצבא קדימה מימי מלחמת לבנון, אז מוקמו מפקדות של יחידות בבתים אזרחיים מפוארים וטלוויזיות שדודות עשו את דרכן דרומה בנגמ"שים. שלא לדבר על מלחמות קודמות שבהן רצח שבויים ופגיעה באזרחים היו נפוצים בהרבה.
נורמטיבית, לבו של הצבא נמצא היום במקום הנכון. אבל ספק אם זה עוזר במיוחד, בסיטואציה שהוא נמצא בה. לשים את הזרקור על מקרים נקודתיים של השפלה או אלימות הוא מעשה רצוי, אבל כמעט חסר תועלת במציאות שבה עוסקים חיילי צה"ל יום יום במלאכת הכיבוש. כמעט בכל מקום שיש בו מחסום, עוצר או חיפושים מבית לבית, יש השפלה ואלימות. רבים ממאות אלפי הישראלים שעסקו במלאכה הזו לאורך השנים יודעים שלא צריך להיות אכזר או קיצוני בהשקפותיך כדי לגרום סבל קשה, אולי לא אנושי, לנשים וילדים.
גילוי וגינוי של ביזה והרס רכוש הוא דבר נחוץ, אבל מתגמד בהשוואה כשנזכרים ששיטת הלחימה הבסיסית של צה"ל בחודשים האחרונים כוללת תנועה מבית לבית דרך הקירות, ושימוש נרחב בדחפורים כבדים. ההרס הבלתי נמנע שגוררת השיטה הזו, החורבן של בתיהם של אנשים שכל חטאם הוא שגרו בנתיב התנועה הנבחר, כבד בהרבה מכל מה שעוללו חיילים שאיבדו את הגבול. והעמדת הפנים כאילו יש דרך נאורה לעשות את הדברים האלה מזיקה לא פחות ממעשיהם של הלוחמים שסרחו.
דיבורים על מוסר לחימה הם יפים וחשובים, אבל חסרי משמעות במציאות שבה הרג של אזרחים נתפס ברבים – ומתואר על ידי ראשי הצבא – כהכרח שאין לגנותו. כשמטוס של חיל האוויר מוריד פצצה של טונה על בית והורג 11 ילדים, ומפקד החיל אומר שלא איבד בשל כך דקה אחת של שינה, מעשהו של חייל שדפק למישהו קת מיותרת בפרצוף מחוויר משהו.
הידיעה האחרונה עוסקת במקרים שנחקרו על ידי הצבא, אבל צריך לזכור שפרסומים על מעשים לא נאותים קיימים כבר זמן רב. חלק גדול מהמעשים האלה – כולל השחתת רכוש שלא לצורך במשרדי הרשות הפלסטינית למשל – נעשו בסמכות וברשות. עד עכשיו נתפשו הידיעות האלה אצלנו כתעמולה מרושעת של הצד השני. הפרסומים האחרונים מעוררים את השאלה מה עוד אנחנו לא ממש יודעים.
המלחמה הנוכחית של ישראל היא קשה ואכזרית, נגד אויב שטבח מאות אזרחים. אין אולי דרך נקייה יותר לעשות אותה. עמים אחרים – הצרפתים, הבריטים והאמריקנים, שלא לדבר על מדינות שהמוסר הקולקטיבי שלהן נמוך בהרבה – לא נהגו במערכות דומות טוב יותר. אבל מי שמצקצק בלשון ומדבר על "תפוחים רקובים" הוא תמים או מיתמם. ומי שאומר לעצמו שעכשיו, משנחשפו הדברים, הכל יהיה בסדר, המשפטים ייערכו ומחננו יישאר טהור, חי באשלייה מסוכנת.
|
