שתף קטע נבחר

הספד לחבר

מרקו גרינברג (38) מספיד את חברו ועמיתו לעסקים - דניאל (דני) לוין (31), מייסד חברת "אקמאי", שנהרג בהתרסקות מטוס אמריקן איירליינס לתוך אחד ממגדלי התאומים

את דני אני מכיר מאז היה בן 16, שנתיים לאחר שעלה לישראל מדנוור, קולורדו עם הוריו.
הוא עבד במכון כושר "שמשון" בירושלים, כדי להרוויח קצת כסף ובאותה תקופה בערך זכה בפרס מר ישראל לנוער בפיתוח גוף. הוא היה אדם מבריק והכי מרשים שהכרתי בחיי, וגיליתי את זה מהרגע הראשון.
היה לו ראש מתמטיקאי, וכבר בתיכון הוא לקח קורסים באוניברסיטה העברית. בכל דבר רצה להצטיין, ובצבא התקבל לסיירת מטכ"ל ושירת שם כקצין. אנשים טעו וסברו לעתים במבט ראשון כי מדובר בתייר אמריקני, בגלל המבטא הכבד ובגלל המראה שלו, אבל בנשמה הוא היה אלף אחוז יהודי וישראלי. לאחר ארבע שנות שירות בסיירת מטכ"ל, הוא התקבל לטכניון ובאותו הזמן עבד במרכז הפיתוח של IBM. אז נולדו שני ילדיו, והוא הצליח להיות חוקר מצטיין ובו בעת אב ובעל מצטיין.
בטכניון הוא סיים את לימודי התואר הראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב, ואחר כך התקבל עם מלגה ל-MIT. ב- 96' הוא נסע ל-MIT בלב כבד, כי הוא רצה להישאר בישראל. אנשים אמרו לו שמדובר בהזדמנות חסרת תקדים שיש לנצלה.
בסתיו 97' דני אמר לי שיש תחרות ב-MIT בחסות הפקולטה לעסקים. הפרס היה 50 אלף דולר, כדי ליזום רעיונות לעסקים חדשים. הוא עבד על רעיון יחד עם פרופ' טום לייטון (לימים הם היו שותפים עסקיים והחברים הכי טובים): 'יש לנו פתרון להפוך את האינטרנט מה-World Wide Wait למשהו אמין יותר', הוא אמר.
בסופו של דבר, דני והצוות שלו לא הצליחו להתברג למקום הראשון בתחרות, אבל המשיכו בתוכניותיהם. הוא ביקש שאני אסייע בשיווק. חיפשנו שמות לחברה והגענו לשמות מהוואי. דני נכנס ליאהו ותרגם "חכם" להוואית. השם היה "אקמאי". ב-98' הוא הצליח לגייס כסף מקרן סיכון וממשקיעים פרטיים.
בינואר 99' פרסמנו הודעה לעיתונות על הקמת החברה. הוא הקים את החברה עם הפרופסור שלו, טום לייטון ועם ג'ונתן סיליג ועבד כמו חמור. עוד לא נראה דבר כזה. הוא נסע לעמק הסיליקון לחתום הסכם עם יאהו ונסע לגייס כספים מעוד מקורות, הוא גייס אנשים מאוניברסיטאות. עבור המתחרים, השילוב הזה של גאון וחדור מוטיבציה היה מסוכן.
צריך לדעת להעריך את קצב ההתקדמות שלו בארה"ב. זה קצב שאנשים לא ראו. בלילה הראשון במעונות הוא ישן על הרצפה בלי רהיטים ובלי כלום. שלוש שנים אחר כך, העיתונות הישראלית פרסמה שהוא הישראלי העשיר בעולם. למרות עובדה זו, דני תמיד שמר על צניעות, לבש ג'ינס וחולצה פשוטה. אני זוכר שלילה לפני החתונה שלי דני הגיע לביתי בניו-יורק, דפק על הדלת ב- 23:00 ואמר 'אני כאן'. זו היתה דירה קטנה. נתתי לו את המפתחות של הדירה הגדולה יותר שקנינו ועמדנו לעבור אליה בקרוב. היא היתה ריקה לגמרי, ושוב, הוא ישן על הרצפה ולא התלונן. למרות שלימים הוא הצליח בעסקיו, תמיד הדהד הצחוק שלו והיה דבר בולט באישיותו. היה בו אפילו משהו ילדותי.
אני נזכר שב-11 בספטמבר הייתי בבית, עשיתי כושר, וכשעמדתי לצאת לעבודה אשתי צעקה לי שהיא ראתה בטלוויזיה מטוס נכנס למגדל התאומים. אז, לא תיארתי לעצמי שמישהו שאני מכיר יהיה בין ההרוגים במטוס שהתרסק.
כמה שעות אחר כך מישהו התקשר מאקמאי ואמר שהם מחפשים את דני, ושלא ברור מה קורה. לאחר מכן התקשרתי לג'ונתן סיליג והוא אמר שדני נהרג על מטוס שפגע במרכז הסחר העולמי בניו-יורק.
לטקס הזיכרון של דני ב-MIT הגיעו כאלף בני אדם. לזכרו אמרתי בטקס: "אני מאמין שניסית לעשות משהו נגד המחבלים, ואולי אפילו הרגת אחד מהם. דני, אף פעם לא היית נאיבי באשר למטרות האיסלאם הקיצוני. אתה צדקת".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים