מועקת הטלפון הדומם

אדם בודד יכול לחתוך בהיחבא לכמה ימים בפריז ואף אחד לא ירגיש בחסרונו. אבל בערב חג, כשהטלפונים מתחילים לרעום אין מקום תחת השמים שאפשר להימלט אליו.

שלוש שעות לפני ערב החג מצאתי את עצמי מוטלת על הרצפה עם פרצוף רטוב מדמעות וחוטים של נזלת מסתלסלים בשיערי. בשיחת טלפון אחת חיסלתי קשר של שנה. איזה עיתוי לערוף ראשה הקמל של אהבה. דבילית שכמותי. תמיד אני חייבת לגרום לעצמי כאב שלא לצורך.

עם לחי שקועה על הרצפה, צפה בתמיסה הדלוחה של עצמי, הצלחתי להבחין במקלעת גבעולי עשב שצמחה מתחת למיטתי. לאט לאט זקפו ראשם כל מני פריטים אבודים. הנה עצם הלעיסה של הכלבה, הנה פותחן היינות והנה השיחון בהולנדית שכל כך חיפשתי. אוי אמסטרדם. מה רבו געגועיי אל אווירך הצלול. עד מתי אקיץ כל בוקר ואפתח חלון תל אביבי רק כדי לראות פחי זבל ירוקים עם לוע פתוח וחורץ לשון.
עוד רגע יחמוק לכאן החג ואני מטביעה את עצמי בתוך גלים עצומים של חרטה. אולי אני צריכה להתקשר אליו ולבקש סליחה על כל המילים הקשות שאמרתי. להודות שטעיתי. ואולי בעצם עדיף שלא אזוז ממקומי. שאשאר ככה, רפוסה על המרצפות. במילא אינני יכולה לצאת החוצה ולחשוף ברבים את פרצופי צרוב הבכי.
איך אופיע בסעודת החג עם סנטר מעוך ורשת של נימים מתפקעים בעיניים? מה אגיד להם? שבטעות גזזתי את ציפורניי רגליי ואלה קפצו בניתור חזרה אל תוך אישוניי?

אני מציצה לחלון השכנים ודוגמת ריח מתבשילי החג. מהמטבח עולים צלילים של מצילתיים. סיר נפתח וסיר נסגר. רעשים רגילים של ערב חג עמוס משתתפים. כמו אצלנו בבית. טריקת ארונות מטבח, קשקושי סכו"ם, דלת המקרר שנחבטת שוב ושוב, מכסה של סיר מתעופף באוויר ונוחת בקול שאון על הרצפה, ואיך אפשר בלי הדודה שבאה אחת לשנה מאמריקה ותציף את הבית בריח התמרוקיה הגסה שלה. גם השנה אהיה קרובה למוות כאשר היא תצמיד אותי אל בריכת הגלים שיש לה בבטן וגופי יתכווץ מחמת נגיעותיה הגסות. כן דודה. מה נעים לראותך גם השנה. הבה נרחץ כלים יחדיו, הרי זה מקסים.

כל הטרחה הזאת סביב ערב אינה ברורה לי. מה רע בלמרוח פרוסת לחם עם קונפיטורת משמש ולשחק עם כל המשפחה טאקי על הדשא? ולמה לעזאזל הוא לא מתקשר?

זרם של אורחים מציף את הבניין. ילדים שואטים במדרגות. דלתות נפתחות. ראשים מתנשקים. רשרושי צלופן של פרחים. הבכי הזה גמר אותי. קומזיץ בוער לי בעיניים. חבל שאין לי איזה תפוד או שניים להשליך פנימה, לפחות יהיה לי מה לאכול. המקרר שלי ריק. כך גם הלב. למה הוא לא מחייג אלי? לפחות שירים טלפון ויגיד משהו. שיצרח עלי שקשר הדוק כמו שלנו לא ממהרים לפרום. שיתקשר ויאחל שנה טובה וחג שמח.
אתה יודע מה. בסדר. אל תתקשר. אתה סתם איש רשע ומכוער. בתי הקברות מלאים באנשים כמוך.
שנה חלפה, שנה באה, אני כפיי ארימה. רק כדי לכבות את האור, להתכסות עד הסנטר וללכת לישון.