איכות המים בחיפה מהגרועות בארץ

איכות המים בחיפה רחוקה מלהיות משביעת רצון. בעצם, תלוי את מי שואלים. דו"ח דגימות מי השתייה לשנת 2001, שפרסם משרד הבריאות בתחילת חודש ספטמבר, מצביע על כך שאחוז הבדיקות שנערכו בחיפה ושבהן נתגלו מים מזוהמים עומד על 3.1 אחוזים וגבוה מהממוצע הארצי שהוא 2 אחוזים.
חיפה "רחוקה" משתי הערים הגדולות האחרות- ירושלים, שבה נמצאו שיעורי הזיהום הנמוכים ביותר (0.03 אחוזים) ותל אביב (0.6 אחוזים). עוד עולה מן הדו"ח, כי המים בצפון הארץ הם המזוהמים ביותר בישראל.
חרף הנתונים, במשרד הבריאות דווקא מעודדים מהתוצאות, וטוענים כי בסה"כ המצב משתפר בשנים האחרונות ושיעור הבדיקות הארצי, שהצביע על זיהום, ירד בהתמדה מאז 1996.
"הממוצע הארצי הוא 2 אחוזים, ואם יש בחיפה 3 אחוזים זה לא משנה בהרבה. המצב בחיפה בסדר, בסך הכל, ואין בעיה כרונית באיכות המים בחיפה" מסביר המהנדס הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, שלום גולדברגר.
לדברי גולדברגר, מערכת מים שאחוז הבדיקות המזוהמות בה נמוך מ- 5 אחוזים היא: "מערכת טובה בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים", כך שהדו"ח הוא: "תעודת כבוד לאיכות המים בארץ".
גולדברגר יוצא גם נגד הביקורות שמפנים גורמים שונים בדבר היעדר מתקני סינון, טיפול לא נכון או רשויות שעובדות ללא תיאום. "הרשויות עובדות מצוין", הוא קובע.
אולם, נציב המים לשעבר וחבר הסגל האקדמי בטכניון, פרופ' דן זסלבסקי סבור אחרת. "משרד הבריאות הוא אחד האחראים לזיהום המים בישראל", פוסק פרופ' זסלבסקי. לדבריו, "מצב המים רע ואיכות המים בישראל הולכת ונעשית גרועה משנה לשנה". מסביר פרופ' זסלבסקי: "במשרד הבריאות יודעים שהתקן של המים לא טוב, ובכל זאת מתאימים את התקן לדרישות האוצר ולא לדרישות הבריאות. אחר-כך עושים פעולות שלא ניתנות לתיקון, למשל ההוראה שלהם לסגור בארות. אם באר נמצאה מזוהמת הם נותנים הוראה לסגור אותה, אבל כך לא מבטלים את הזיהום. להיפך, הדבר גורם לפיזור הזיהום על פני יותר בארות. לכל היותר זה מטשטש את הזיהום. באקוויפר החוף, על קוב מי גשמים נכנס כמעט קוב של ביוב, שכולל גם שפכים תעשייתיים. מי שרוצה דוגמה להרכב של הקולחים שנכנסים למי התהום, שייזכר במה שקרה בירקון למשלחת האוסטרלית למכביה".
האם מסוכן כיום לשתות מי ברז?
זסלבסקי: "אני אצטט את מה שאמר המהנדס הראשי של משרד הבריאות, שלום גולדברגר, 'לא מתים מזה מיד, זה תהליך מצטבר', זה מה שהוא אמר".
זסלבסקי, שציין כי "מים מינרלים הם לא יותר טובים ממי ברז", התקין בביתו מתקן התפלה ומעיד על עצמו כ"מי שמשתדל שלא לשתות מי ברז".
מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה, רוברט רואבן, אומר כי איכות המים בכל הארץ לא טובה. לדבריו, אזור חיפה "התברך" בריכוז גדול של אזורי תעשיה ומזבלות, וייתכן שזה מה שמשפיע על איכות מי השתייה באזור.
ראובן: "באזור מפרץ חיפה 500 ק"מ של צינורות המובילים חומרים מסוכנים וכל דליפה יכולה לגרום לזיהום. תחנות הדלק הם אחד הגורמים לזיהום של מי השתייה, ולכן יצאנו לאחרונה במבצע גדול נגד תחנות תדלוק שגרמו לזיהום מי התהום".
אחד הגורמים שיכול להביא לשיפור המצב הוא הרשות המקומית, כלומר עיריית חיפה, אבל, לדברי פרופ' זסלבסקי, הרשויות המקומיות לא עושות דבר בנידון. "הרשויות צריכות לעשות בדיקות מים ולא להסכים לקבל מים שנמצאו באיכות לא טובה", הוא אומר.
מחזיק תיק המים במרכז השלטון המקומי, דוד עמר, ביקש בשלב זה שלא להגיב עד שיסיים ללמוד את הדו"ח. סגן דובר העירייה, רוני גרוסמן, מסר בתגובה: "דו"ח המים של משרד הבריאות לא נמסר לעיריית חיפה. בבירור אותו קיים מנהל אגף המים עם מנהל המחוז במשרד הבריאות עולה כי בדו"ח נפלה טעות שנובעת מדיגום מים מוטעה שנעשה במהלך חודש יולי 2001 בחיפה. בדיקות חוזרות שנעשו על-ידי משרד הבריאות במהלך אותו שבוע הוכיחו כי מי השתייה בחיפה טובים וראויים לשתייה. עיריית חיפה פנתה למשרד הבריאות בדרישה לפרסם לאלתר דו"ח מתוקן. יצויין כי מי השתייה של חיפה מסופקים על-ידי חברת "מקורות" מאותם מקורות מים שמשרתים את יתר הערים באזור. עיריית חיפה השקיעה בשנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים בהחלפה, שיפור והוספת קווי מים חדשים לעיר, כל אלה לצד השקעת משאבים רבים מאוד בניקיון מתקני המים ובעיקר בברכות אגירת המים. כמות דגימות המים המבוצעות בחיפה היא מהגבוהות בארץ. איכות המים נדגמת מדי יום ביומו במקומות קבועים ובמקומות אקראיים על-פי הנחיות משרד הבריאות וככל הידוע לנו היא מהטובות בארץ".