בתי הקפה של וינה

בית קפה לכל 530 איש

נדמה שאין מקום אחר בעולם בו שתיית הקפה מושרשת כה עמוק בחיי היום יום כמו בוינה. מספיק לציין שבעיר למעלה מ-1,900 בתי קפה, כלומר בית קפה אחד לכל 530 איש (שיא עולמי). האוסטרי הממוצע שותה כ-1,000 כוסות קפה בשנה והצריכה הממוצעת היא 8.5 ק"ג פולי קפה לאיש בשנה. גישת הוינאים לקפה היא כמו זו של הצרפתי לטעימת יינות. הוינאי בוחן בקפידה את סוג הקפה וטיבו בטרם ילגום ממנו.

נזכיר עוד שני דברים לפני שנתחיל את הסיבוב בבתי הקפה המפורסמים ביותר בוינה. הזמנת סתם קפה בבית קפה וינאי כמוה כהכרזה בקול רם: אני תייר ואינני מבין בענייני קפה. הוינאי איננו מזמין סתם קפה, אלא אחד מ-30 סוגי קפה שונים.

הדבר השני שחייבים לזכור הוא, שבוינה לא נכנסים לבית קפה רק על מנת לשתות קפה. בכל בית קפה וינאי שמכבד את עצמו תמצא את כל העיתונות היומית המקומית, חוברות והרבה עיתונים זרים. לאחר שהזמנת את הקפה, שמגיע תמיד בתוספת כוס מים, אף אחד לא יאיץ בך, אף אחד לא ייגש לשאול אם תרצה להזמין עוד משהו או שאלות אחרות שמרמזות כי זמנך בבית הקפה תם. ההפך, בכמה בתי קפה תוכל למצוא שלט: איננו משרתים אנשים שממהרים.

מאידך, אם תרצה עוד משהו, תנועה קטנה עם היד, והמלצר לשירותך. פה המקום להזהיר: אנחנו מדברים על בתי קפה קלאסיים ולא על המקומות ההמוניים המשרתים תיירים בלבד.

פרט לקריאת עיתונים וחוברות, הרבה בתי קפה מציעים מוסיקה, לעיתים אף קונצרטים קצרים ואינטימיים בערב, ותערוכות ציורים של ציירים בראשית דרכם לאורך הקירות. מעל לכל מציע לך בית הקפה הוינאי להיות בודד בחברת אנשים אחרים וליהנות מכך, כי אין שום סיכוי שמישהו יפגע בפרטיות שלך, גם אם אתה מפורסם. קנצלר אוסטריה, וולפגנג שיסל, יושב לעיתים קרובות בבוקר בבית הקפה בריינר הוף שבשטל בורגאסה, ומעולם לא ניגש אליו אדם זר או הקדיש לו יותר ממבט חטוף.

60 שנה של הליכים משפטיים

קפה Sacher נמצא בפילהרמוניקר שטראסה 4 שברובע הראשון. בית הקפה קיים מאז 1876, מאחורי בניין האופרה בכניסה למדרחוב של קרטנר. הוא פתוח מהשעה 6:00 בבוקר עד 23:30. זהו בית הקפה של אחד מבתי המלון המפורסמים בוינה. ליד בית הקפה ממוקמת החנות המוכרת את עוגת הזאכר, בגדלים שונים ובקופסאות עץ מפוארות, ומקבלת הזמנות למשלוחים לכל פינה בעולם. בנוסף לעוגות נמכרים בחנות 53 סוגי קפה שונים.

מיקומו המרכזי הופך אותו לאטרקציה לתיירים, ומבקריו הם בעיקר אמריקנים ויפנים. אוסטרים מעטים משתמשים בקפה זאכר כמקום בילוי קבוע, שכן מחיר הקפה והעוגה יקרים יחסית למקומות אחרים. מחיר כוס קפה עם עוגה מגיע לכ-12 דולר. המים חינם.

קפה - Demel המתחרה הגדול של זאכר. ממוקם בסוף מדרחוב קולמרקט, הרחוב היקר ביותר בוינה, בדיוק מול הכניסה לארמון. בדמל העיקר הוא לא הקפה, שהוא כשלעצמו מצוין, אלא העוגות. ההיסטוריה של בית הקפה מספרת שהיה ספק העוגות לחצר הארמון, האגדה מוסיפה שבית הקפה היה קשור עם הארמון במנהרה תת קרקעית, על מנת שהקיסר פרנץ יוזף יוכל לפגוש את אהובותיו הרבות בקומה השניה של בית הקפה מבלי לעורר תשומת לב. הקונדיטוריה המפורסמת ביותר באוסטריה פתוחה מ-9:00 עד 19:00 ומציעה יותר מ-300 סוגים של עוגות ודברי מתיקה.

אגב, דמל נמצא כבר 60 שנה בהליכים משפטיים עם קפה זאכר, על עניין עקרוני ביותר: האם בעוגת זאכר האורגינלית (העוגה מוגשת גם בדמל) יש שכבת ריבה או אין. זאכר תבע את דמל למשפט מפני שלטענת בעליו העוגה שנמכרת תחת שם זה בדמל, איננה האורגינלית. פסק דין עדיין אין, וגם לא יהיה בקרוב. שני בתי הקפה מעונינים בהמשך המשפט, שמספק כותרות, פרסומת ותיירים. אפרופו תיירים, גם דמל הוא בעיקר בית קפה לתיירים. תיירים עשירים הכוונה.

לשבת על הכסא של פרויד או להגות מדינה יהודית

קפה Central ממוקם בהרן גאסה, קרוב לארמון הופבורג, בתוך בניין ארמון Ferstel. אם אתם רוצים לנשום ולהריח היסטוריה, זה המקום. הקפה קיים מאז 1876, ארכיטקטורת הפנים מדהימה - קשתות ועמודי שיש, נברשות קריסטל, חלונות ענק, שטיחים יקרי ערך והמון קטיפה. הקפה היווה בית שני להרבה אנשים מפורסמים בסוף המאה ה-19. לנין וטרוצקי נהגו לשחק שם שחמט. דרך קבע ישבו שם גם תומס מסריק

(שהיה לנשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה), זיגמונד פרויד, הציירים שילה וקלימט ורבים אחרים. גם עיתונאי יהודי צעיר ממוצא הונגרי בשם תאודור הרצל נהג לשבת בקביעות בקפה צנטרל. אולי הוא גם הגה שם את חלום המדינה היהודית.

קפה Sperl, הממוקם בגומפנדורפר שטראסה 11, קיים משנת 1872. קירבתו ל-Theater Am Der Wien הפכה אותו למקום אהוב על שחקני תיאטרון, זמרי אופרה ומלחינים. זה היה בית הקפה הקבוע של המלחין ברהמס ומלחין האופרטות פרנץ להר. הריהוט כמעט לא שונה מאז המאה ה-19. אותם כיסאות עץ ואותו שולחן ביליארד עליו נהגו לשחק במאה ה-19. מוגשים כאן 34 סוגי קפה, מרביתם מהולים במשקאות אלכוהול שונים, כיאה לאנשי בוהמה.

קפה Landtman ממוקם בפינה יפהפייה מול התיאטרון הלאומי Burgtheater. על הרינג שטראסה 4.

זיגמונד פרויד הפך אותו למטה הקבוע שלו אחרי שערק מקפה צנטרל. גם היום תוכל לשאול את המלצר היכן ישב פרויד ולשבת על כסאו. כל התפאורה לא השתנתה, רק המלצרים אחרים. בקפה לנדמן מגישים גם ארוחות, אבל מרבית המבקרים מגיעים בשביל הקפה והשטרודל הוינאי, שבגירסה המוגשת כאן הוא פחות מתוק אך עשיר יותר בקינמון.

קפה Havelka, שממוקם ברחוב Dorotheergasse מספר 6, הוא מוסד בפני עצמו, שונה מכל מה שתואר עד כה. הבעלים הם הזוג הבלקה, קרל ויוזפה, שניהם בשנות ה-80 לחייהם. הם משרתים את לקוחותיהם זה למעלה מ-60 שנה. אצלם בבית הקפה לא תמצא שיש, קריסטלים וקטיפה. המקום צנוע, מלא עשן סיגריות, ולקוחותיו הם אמנים צעירים ומבוגרים כאחד. ציירים מפורסמים כמו ארנסט פוקס ואריק בראואר יושבים שם דרך קבע. הקפה הבוהמי ביותר בוינה.

קפה Griensteidl ממוקם בכיכר מיכאלה 2, ממש ליד קפה דמל, בכניסה לארמון הופבורג. הקפה קיים מאז 1842, ומשמש בית שני לסופרים, משוררים ועיתונאים מפורסמים. זה המקום בו נחרץ לעיתים גורלו של ספר שזה עתה יצא לאור, מחזה חדש או עיתון שהופיע. את הסנוביזם במקום אפשר לראות, לנשום ולהריח. מבקר שאינו מהקהל הקבוע במקום ירגיש שלא בנוח, אבל לסקרנים הוא בכל זאת שווה ביקור.

Kleines Caf, הממוקם ב-Franziskanerplatz 3, שונה מכל מה שתואר עד כה. תשכחו מהפאר והנוחות, תשכחו מהאינטימיות, זהו קפה החריגים, אלה המורדים בכל המוסכמות החברתיות ונושאים את דגל ההתנגדות לממסד. הקפה נפתח רק בשעות הצהריים ופועל עד לשעות הבוקר המוקדמות. טיבו של הקפה לא מעניין פה איש, גם העוגות ככה ככה. כאן העיקר זו השיחה. למעשה מדובר בחדרון קטן, בו צריכים להצטופף כל המורדים הצעירים שבאים לכאן לטוות את תוכניותיהם לשינוי העולם.

Brauenhof, הממוקם בין גלריות קטנות יפהפיות, הוא הקפה שלי. זהו בית קפה מהאסכולה הישנה. לא מפואר במיוחד, מבחר העוגות צנוע, אך האופי, האופי. בערב מקריאים שם משוררים צעירים את שיריהם, ופסנתרן דואג להנעים את זמנם של האורחים. פוליטיקאים ממשרדי הממשלה השוכנים בקירבת מקום הם בין מבקריו הקבועים של בית הקפה.

בלי מלצרים, בלי עיתונים ובלי וינאים

אמרנו כבר שיש בוינה 1,900 בתי קפה. אפשר להאריך בסיפורים ולספר על קפה אימפריאל, השוכן במלון המפואר בשם זה, שם נהג לשבת ריכרד ווגנר, או על קפה דרקסלר, הנמצא במרכז השוק הוינאי הגדול צהנאשמרקט, שבעליו בן ה-87 עדיין ממשיך להסתובב יום יום בשוק עם מגש גדול ועליו ספלי קפה אותם הוא מחלק לבעלי הדוכנים, המתחשבנים איתו פעם בחודש.

קשה לסיים מבלי להזכיר כתם טרי על מפת בתי הקפה: סניף של רשת Starbucks, שנפתח גם הוא בכניסה למדרחוב קרנטן, ממש ליד קפה זאכר. מלצרים אין, גם לא עיתונים. אתה לוקח לך את הקפה מהדלפק ומתיישב. פה אף אחד לא מכיר אותך. מרבית המבקרים הם תיירים אמריקאים, וינאי אמיתי לא תמצא שם. הקפה המוגש בא בטעמים שונים: וניל, אגוזים או משהו אחר. הוינאים מעדיפים קפה בטעם קפה ומדירים רגליהם מהמקום. בקרב התיירים והצעירים המקומיים זוכה הקפה להצלחה אדירה.