לאחרונה האשים מנהיג ציוני אמריקני את ממשלת ישראל שאין לה תוכנית חלופית, מעין גיבוי למקרה שתהליך השלום ייכשל. "לערפאת כן היתה תוכנית חלופית", הטיח האיש. "במידה והתהליך ייכשל, ערפאת מתכנן לפנות לאלימות על מנת להשיג את מבוקשו. מדוע לישראל אין אלטרנטיבה?" צודק ידידינו האמריקני. שוב ושוב אני רואה את המצעד האומלל של השמאלנים, שלא מצליחים להבחין בכך שעולמם חרב עליהם, ומסיימים את תחינתם ההזויה במשפט: "מה עוד אפשר לעשות?"
ובכן ידידי - אמריקנים, ישראלים וערבים, אתם תשמחו לשמוע שהייתי עסוקה בהרכבת התוכנית החלופית והרי היא לפניכם:
קודם כל חינוך: כל אותם פוסט-ציונים מתוחכמים שכרסמו בתוכניות הלימודים של בתי הספר שלנו, והביאו לכך שילדינו שקועים בבורות בכל הנוגע להיסטוריה שלהם, צריכים להיות מפוטרים. עלינו ללמד את ילדינו – ולהזכיר לעצמנו – מספר עובדות.
יוסוף פרח, ערבי אמריקני שמנהל את אתר האינטרנט worldnewsdaily.com, כתב מאמר בשם 'מיתוסים במזרח-התיכון', בו הוא אומר בין היתר: "אם אתם מאמינים למה שאתם קוראים ושומעים ברוב המקורות החדשותיים השונים, אז הפלסטינים רוצים מדינה עצמאית והמוסלמים רוצים לשלוט בכל האתרים שהם מחשיבים כקדושים. פשוט, נכון? ובכן, כעיתונאי ערבי-אמריקני ששהה במזרח התיכון וכילה חלק מזמנו בניסיונות התחמקות מאבנים ופגזי מרגמה אני חייב להגיד לכם שאלו הם רק תירוצים להתפרעויות. מעניין לגלות שלפני המלחמה ב-1967 לא הייתה קיימת אף לא תנועה אחת למען מולדת פלסטינית. האמת היא שפלסטין היא אמיתית בערך כמו 'ארץ לעולם לא'. הפעם הראשונה בה השתמשו בשם פלסטין היתה בשנת 70 לפנה"ס, כאשר הרומאים טבחו ביהודים, הרסו את מקדשם והכריזו כי ארץ-ישראל חדלה מלהתקיים. פלסטין מעולם לא הייתה קיימת – לפני כן או אחר-כך – כישות עצמאית. שלטו בה רומאים, לוחמים מוסלמים, צלבנים, האימפריה העותומנית, והאימפריה הבריטית לתקופה קצרה אחרי מלחמת העולם השנייה. הבריטים הבטיחו לעם היהודי להפוך לפחות חלק מהשטח למולדתם.
זכרו כי הערבים שולטים ב-99.9% מהשטחים במזה"ת. ישראל היא עשירית האחוז מכלל השטח הזה. אך הערבים רוצים את הכל, ולמעשה על כך נלחמים היום בישראל. חמדנות. גאווה. קנאה. תאוותנות. לא משנה על כמה שטחים יוותרו הישראלים, זה אף פעם לא יהיה מספיק.
ומה בדבר האתרים המוסלמיים הקדושים? אין כאלה בירושלים. אין אזכור לירושלים בקוראן. העימות האלים האחרון בישראל התפרץ בגלל שיו"ר הליכוד אריאל שרון ניסה לבקר בהר הבית, שם הוקם בית המקדש על-ידי שלמה המלך. זהו המקום הקדוש ביותר ליהודים. שרון ופמלייתו נרגמו באבנים ובאיומים. אני מכיר את זה. האם אתם מסוגלים לתאר איך מרגיש יהודי כשמאיימים עליו, רוגמים אותו באבנים ומונעים ממנו פיזית להגיע למקום הקדוש ביותר לדת היהודית?
אז מהו הפתרון להרס המזרח התיכון? לאמיתו של דבר, אני לא חושב שיש פתרון מעשה ידי אדם שיכול לשים קץ לאלימות. אך אם כן קיים פתרון שכזה, הוא חייב להתחיל באמת. העמדת פנים רק תביא לעוד תוהו-ובהו. להתייחס למורשת בת 5,000 שנה, שנתמכת בהוכחות היסטוריות וארכיאולוגיות מוצקות באותו אופן בו מתייחסים לטענות, משאלות ורצונות לא מוצדקים – ככה מוציאים שם רע לדיפלומטיה ועשיית שלום".
היה צורך בערבי אמריקני "עם ביצים" על מנת להגיד את הדברים האלו.
השלב השני בתוכניתי הוא לזרוק את יאסר ערפאת בחזרה למקום ממנו הביאו אותו מנהיגינו העשויים ללא חת: פח הזבל של ההיסטוריה. את ערפאת החזירו לחיים כדי שימלא את תפקיד הפרטנר לתהליך השלום אולם הוא לא הבין את תפקידו כראוי, כלומר להוביל את העם הפלסטיני לעתיד טוב יותר, ולא להשתמש בילדים פלסטינים כמטרות לכדורים על מנת לזכות באהדה עולמית רבה יותר למטרתו הגרנדיוזית ההזויה של הקמת מדינה. אפשר רק לתאר כיצד תראה מדינתו של ערפאת, שתהיה מבוססת על הנלמד בבית הספר לממשל ואתיקה ציבורית של אידי אמין.
נעמי רגן, סופרת
