סורקים באפלה: הכל על האבחנה

אחרי שהסברתי איזה מספרים באמת מעידים על איכות ומדוע היצרנים לא מפרסמים אותם, נעבור לקטע ההפוך: איזה מספרים היצרנים ממהרים לפרסם ומדוע הם לא בהכרח חשובים.
המספר הכי פחות משמעותי הוא גם הראשון שכל יצרן ממהר להציג לראווה: "אבחנה". לא מדובר באבחנה אמיתית (היכולת להפריד בין עצמים סמוכים במרחב הגיאומטרי או במרחב הצבע), אך גם בתור פרמטר מכני-אלקטרוני של מבנה הסורק היא לא תמיד נקיה מעיוותים מכוונים. יש יצרנים שעובדים עלינו בערמומיות כדי ליצור רושם לאבחנתם טובה יותר מהאמת. לאבחנה "האמיתית" נקרא, לצורך האבחנה הראויה בין מושגים שונים, "הפרדה", כפי שעושים המקצוענים. היא נקבעת במבחנים סטנדרטיים בהם הסורק צריך להפריד בין קווים מקבילים וצפופים, מודפסים בשחור על גבי לבן בזוויות שונות ביחס לכיוון הסריקה. הפרמטר שנקבע במבחנים אלה הוא "זוגות קווים למ"מ", או "זוגות קווים לאינטש", כאשר המשמעות של "זוג קווים" הוא הצמד הבלתי-נפרד קו שחור-קו לבן. לפעמים יש קשר בין אבחנה מהסוג המפורסם להפרדה מהסוג המעבדתי, ולפעמים אין. הכל תלוי באיכות של מערכת הסריקה כמכלול אלקטרו-אופטי, שחלקיו משפיעים זה על זה.
למעט יוצאים מהכלל, כל הסורקים היום נמכרים תחת הכותרת 1200dpi או 2400dpi. המספר הזה אמור לבטא את צפיפות האלמנטים בכיוון ניצב לסריקה (לרוחב הנייר), הכיוון לאורכו מסודרים האלמנטים של CCD (או של רכיב חישה אחר שמותקן בסורק, למשל CIS. ראו בהמשך). אבל יש יצרנים שמפרסמים את מרכולתם תחת הכותרת של אבחנה-לכאורה בכיוון הסריקה. כאשר ראש הסריקה עובר לאורך המסמך, הוא "עוצר" לצלם קווים רוחביים במרחקים שווים. המוסכמה המקובלת היא לציין צפיפות הצעדים במספר השני של הגדרת האבחנה. כך, למשל, זוג המספרים 1,200x2,400 מציין אבחנה של 1200 נקודות לאינטש לרוחב הסריקה (אלמנט הסריקה "רואה" 1200 פיקסלים לאורך אינטש על קו רוחבי) ו-2.400 "תחנות עצירה" לאינטש בכיוון הסריקה. ברור שהמספר השני לא אומר דבר על האופטיקה או האלקטרוניקה של הדגימה - רק על המכניקה של הסריקה - ולכן ראוי לא להתייחס אליו יותר מדי ברצינות (אף יצרן לא טוען אפילו שאין חפיפה בין הקווים). ובכל זאת, יש יצרנים שיעניקו לסורק כזה את התואר המפוקפק "סורק 2400dpi". יתר-על-כן, נתקלנו ביצרן אחד (Mustek), שאפילו מרד במוסכמות והחליט לכתוב במפרטיו את האבחנה כ-2,400x1,200 בתקווה (כנראה), שהקונים לא ישימו לב או לא יבינו כי עובדים עליהם.

מי צריך אבחנה גבוהה

סורק עם אבחנה (אמיתית), של 2400dpi אמור להפריד לפחות 600 זוגות קווים לאינטש, שהם כ-24 זוגות למ"מ (דגימה מושלמת דורשת שני פיקסלים בעובי הקו השחור ועוד שניים בעובי הקו הלבן). אך רק הסורק ScanJet 5400C של HP מתקרב לכך, עם הפרדה מדודה של 19 זוגות קווים למ"מ. ScanMaker 4900 של חברת Microtek ו-Perfection 2450 של אפסון מסתפקים ב-16 עד 17 קווים למ"מ, שגם זה ערך מצוין להפרדה. בין הסורקים עם אבחנה רוחבית של 1200 נקודות לאינטש בולט CanoScan N1240U עם הפרדה של 18 קווים למ"מ, בהחלט יותר ממה שאנו מצפים בקטגוריה שלו. (2.6 פיקסלים מספיקים לו עבור הפרדה של זוג שחור-לבן, בערך הגבול התיאורטי של היחס בין אבחנה להפרדה.) אבל בקטגוריה הזאת, לפחות, אף אחד לא מתרחק מאוד מהמטרה - כל שאר הסורקים מגיעים להפרדה של 10 עד 13 זוגות קווים למ"מ - כך שאתה יודע כי לא עובדים עליך בעיניים.
אבחנה גבוהה נדרשת רק כאשר יש צורך בהגדלה משמעותית של התמונה (או חלק מהתמונה), או לצורך עיבודים מיוחדים (למשל Anti-Aliasing). עבור המשתמש הביתי הרגיל גם 1200dpi הם די והותר. לצורך הדפסה פוטוגרפית אינכם זקוקים ליותר מ-300 נקודות לאינטש בקובץ שיוצא למדפסת ולכן סריקת המקור ב-1,200dpi מאפשרת הגדלה פי 4 ללא פיקסליזציה. למשל, תוכלו לקחת קטע בגודל 7x5 ס"מ במקור ולהגדיל אותו ל-28x20 ס"מ (גודל A4 בערך), ועדיין לשמור על איכות פוטוגרפית. עם סורק 2400dpi המקור יכול להיות גם 3.6x2.4 ס"מ, כגודל של שקופית 35 מ"מ, ועדיין תוכלו להגדיל פי 8 לגודל A4 ולקבל איכות פוטוגרפית.
בנקודה זו כדאי לעצור לרגע ולדסקס את ההבדלים בין אבחנה של סורק לאבחנה של מדפסת ומדוע אנו אומרים ש-300 נקודות לאינטש מספיקות כדי להוציא הדפסה פוטוגרפית (למרות שלמדפסת אבחנה נומינלית של 1200dpi או יותר).

כתבה זו היא כתבה שניה בסדרה הסוקרת את שוק הסורקים בישראל.