"ההנהגה היתה צריכה לשלוט יותר על המפגינים"

במלאת שנתיים לאירועי אוקטובר, חסן עסאלי, שבנו אסיל נהרג באירועים, תוקף בחריפות את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, בו הוא רואה אחראי למות בנו, אבל לא חוסך גם ביקורת מהנהגת הציבור הערבי. "היא היתה צריכה לשלוט יותר על המפגינים", הוא אומר בראיון ל-ynet.

עסאלי, ראש ועד הורי ההרוגים, יצעד היום (ג') עם 12 המשפחות הנוספות בתהלוכה לציון אירועי אוקטובר בכפר עראבה, בסיומה תתקיים במקום עצרת גדולה. "יש לנו היום תחושות קשות מאוד. אנחנו מרגישים כאב ויגון, וכעס טעון על כל מה שקורה בארץ הקטנה והיפהפיה הזו. יש לנו גם אכזבה גדולה ממערכת המשפט".

אתה לא סבור שוועדת אור תגיע לחקר האמת?

"ועדת אור פספסה את ההזדמנות ההיסטורית שלה. פעם ראשונה שהיתה לוועדה ממלכתית אפשרות להעלות את היחסים בין יהודים לערבים לפסים חדשים ומבטיחים. אבל ההתמקדות שלה בניסיון ליצור איזון באחריות לאירועים בין מנהיגי מדינת ישראל לבין כמה מנהיגים בציבור הערבי, חוטאת לאמת. הוועדה גם מנסה לתקוע טריז בתוך המגזר הערבי בין מספר מנהיגים לבין כלל הציבור, אבל היא לא תצליח בכך".

מי לדעתך האשם העיקרי במה שקרה?

"אני מאשים את אהוד ברק, את מפכ"ל המשטרה ומפקד המחוז הצפוני. דם בנינו הוא על ידיו של ברק. ברק היה ילד סורר, הוא קיבל 95% מקולות הערבים, וזה מה שהוא השיב לנו בתמורה".

בדיעבד, אין לך ביקורת על התנהגות הנהגת הציבור הערבי באירועי אוקטובר?

"ההנהגה שלנו היתה צריכה לדאוג לכך שהמחאה תהיה תחת פיקוח גדול יותר, ובשליטה, למרות שהיא לא צפתה את תגובתה הקשה של המשטרה".

במהלך העצרת שהיתה בסוף השבוע בכפר מנדא, שוחח בטלפון עם המשתתפים תאופיק טיראווי, ראש המודיעין הצבאי בגדה, אחד המבוקשים הבכירים שישראל דרשה את הסגרתו בעת המצור על המוקטעה. אתה שלם עם קבלת התמיכה הזו מטיראווי?

"אני אישית לא שואב את הלגיטימיות שלי מפלוני, או מאנשים אחרים. אני צריך להתנהג כיחידה נפרדת, בוגרת. אנחנו לא צריכים לקבל אישור ממישהו אחר".

איך אתה חש לנוכח הגילויים על השתתפות ערבים ישראלים בפיגועים?

"כל פעם שיש חשיפה קטנה כזו מיד התקשורת שואלת האם הערבים נאמנים למדינה או לא. אנחנו לא אחראים על התנהגותם של יחידים במגזר הערבי. כקולקטיב אנחנו מגלים נאמנות למדינה".

קשריך עם יהודים נפגעו בעקבות מות בנך?

אין לי פחות קשרים עם יהודים מאז. עם מי שהייתי בקשר, שמרתי על היחסים. אבל חורה לי האווירה כללית העויינת. הקלות שבה יוצא ההמון היהודי עם הקריאה 'מוות לערבים'. זה מצביע על חינוך לקוי שצריך לתקן".

מה הזיכרון הכי חזק מאסיל?

"אסיל היה כל תקוותנו וחיינו. למרות גילו הצעיר, הוא נהרג בן 17, הוא השקיע את כל מרצו בחתירה לדו שיח בין יהודים וערבים, במסגרת פעילותו בארגון 'זרעים של שלום'. הוא היה אדם עדין ולא סבל שפוגעים בזבוב. היו לו תקוות גדולות לעתיד. קיוונו שהוא יישם את מה שאנחנו לא הצלחנו ליישם בחיים".