"מדינת ישראל רוצה לכפות שימוש בתוכנות קוד פתוח? מוטב היה שלא תכניס את רגליה למאבק כה גדוש אינטרסים, ופשוט תדאג לתוכנות למי שידו אינה משגת", כתב דורון אביגד במאמר ב"גלובס" בו כרך את הצעת החוק של חברת הכנסת נחמה רונן, שתחייב גופים ציבוריים ומשרדי ממשלה לרכוש תוכנות שפותחו במודל קוד פתוח, יחד עם החלטת משרד האוצר לסייע לגיור חבילת היישומים "אופן אופיס".
הצעת החוק בעייתית, לוקה בחסר ובעיקר מבוססת על הנחות שנויות במחלוקת, כתב, וצדק חלקית, יובל דרור ב"הארץ". הצעת החוק של ח"כ רונן אינה מנומקת די הצורך ושמה של מיקרוסופט מתנוסס עליה באותיות אדומות כדם. לא חוק אנטי מיקרוסופטי דרוש בישראל אלא חוק פרו-צרכני.
הגיע הזמן להסב את הדיון מהשאלה "איך לדפוק את מיקרוסופט" או "מי ירוויח או יפסיד אם מיקרוסופט תידפק?" לשאלה הנכונה יותר: האם השימוש בתוכנות קוד פתוח במגזר הציבורי מועיל או פוגע באינטרס הציבורי?
הברירה - מונופול או דואופול
אביגד ודרור טועים אם הם סבורים שמוטב לכנסת ולממשלה לא לכפות אמות מידה חדשות לפיתוח תוכנות עבור המגזר הציבורי וכי עליהן לאפשר לכוחות השוק "לעשות את שלהם" ולהסתפק בסבסוד תוכנה (של מיקרוסופט, כמובן) עבור אוכלוסיות נזקקות. הניסיון מלמד שההשפעה "המבורכת" של כוחות השוק בישראל מובילה לשתי ברירות מחדל – מונופול או דואופול.
החשש מפני הלא ידוע (ואולי האי ידיעה) אינו סיבה מספקת להיצמד למונופול הקיים ולבקש לחזקו. האם "תוכנות פתוחות קוד דורשות תחזוקה מקיפה יותר מאחיותיהן סגורות-הקוד, ובדרך כלל אין בנמצא מי שיספק תחזוקה שכזו" ולכן המדינה תיצור לעצמה "קהל משתמשים סוג ב'"? (אביגד).
האמנם "חברות המפתחות תוכנות בקוד פתוח יבינו שאינן צריכות להתאמץ יותר מדי בפיתוח התוכנה, מאחר שהמדינה מחויבת על פי חוק לרכוש אותה או להתייסר בתהליך ביורוקרטי מתיש להשיג 'אישור מיוחד' משר האוצר"? (דרור).
אריה סקופ, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, אמר לאחרונה בדיון בוועדת האינטרנט של הכנסת כי על כל שקל שמשלמת הממשלה עבור תוכנות מיקרוסופט, היא מזרימה כשמונה דולרים לשותפות העסקיות של ענקית התוכנה, שמספקות שירותי תמיכה טכנית, הדרכה ופרויקטים טכנולוגיים.
פתוח אינו חינם
כלומר, כאשר הקוד הוא סגור (תוכנה קניינית של מיקרוסופט), חברות רבות שמחות לספק למשתמשיו שירותים נוספים. ההגיון הכלכלי הבריא אומר שכאשר הקוד פתוח (כלומר, התוכנה היא חופשית), הרבה יותר חברות יאבקו כדי לספק שירותיו למשתמשיו – תמיכה טכנית, הדרכה, תחזוקה ועוד.
בניגוד לסברה המקובלת, קוד פתוח אינו שווה ערך ל"חינם", אך שיטת הפצה זו מציבה את המשתמש במרכז – הוא אינו משלם על התוכנה (שאינה שייכת לאף חברה קניינית), וחברות רבות נאבקות על חסדיו, על מנת שירכוש מהן שירותים נוספים. מכאן, שהטענה כי מודל ההפצה של הקוד הפתוח גוזל ממתכנתים את פרנסתם מופרכת בעיקרה.
התוצאה – לאורך זמן, המשתמשים משלמים הרבה פחות עבור הבעלות על חבילת היישומים המשרדיים, מערכת ההפעלה ותוכנות נוספות, המבוססות על קוד פתוח, ואינם עוד "קהל שבוי" בידי מונופול כלשהו.
ממשלה שתתמוך במעבר לתוכנות קוד פתוח תרוויח שוק תחרותי ובריא יותר, ובכך תתרום לדמוקרטיה, ואם לנקוט בלשון מעשית, תבזבז פחות מכספי משלם המסים על טכנולוגיה, תגדיל את התעסוקה בשוק התוכנה המקומי ואת הכנסותיה ממסים ותקפיד על שקיפות טכנולוגית של המידע הציבורי כלפי האזרחים (בעלי המידע החוקיים). הנחות אלה אינן יונים שפרחו זה עתה מכובע זה או אחר, ומגובות במחקרים רציניים שבוצעו בשנים האחרונות.
ההתערבות הממשלתית רצויה לציבור
נתאר מצב היפותטי בו המדינה מדירה את "רגליה הממלכתיות ממאבק כה גדוש אינטרסים עסקיים כמו המאבק על הקוד הפתוח", כפי שמציע אביגד. התוצאה: התלות של המגזר הציבורי במיקרוסופט תגבר והמונופול ימשיך להתחזק. נמשיך עם התרחיש הזה הלאה: בעוד שנה או שנתיים, מיקרוסופט תחליט לדרוש תוספת של 30 אחוז במחיר מערכות ההפעלה וחבילת היישומים שהיא משווקת למגזר הציבורי. איזו ברירה תהיה למדינה במקרה כזה?
האם התרחיש הזה נשמע מופרך מדי? הוא התממש במלואו בדנמרק בחודש פברואר השנה. בריטניה החליטה השנה על מדיניות זהירה המעודדת שימוש בתוכנות קוד פתוח במגזר הציבורי כדי לא להיות לכודה בידי ספק תוכנה יחיד. הממשלה הבריטית הכירה בכך שהמעבר לתוכנה המבוססת על קוד פתוח הוא תחילתו של שינוי יסודי בשוק התוכנה ואינו בועה שתתפרץ בקרוב. זאת, בעקבות מגמה דומה במדינות רבות באיחוד האירופי.
קוד פתוח כמי מעינות
האם בעצם הבחירה לעודד תוכנות קוד פתוח תסייע הממשלה בעקיפין למתחרות של מיקרוסופט? ייתכן, אך זה אינו השיקול שצריך למנוע בעדה מלנהוג כך. בניגוד ל-Windows, תוכנות המבוססות על קוד מקור פתוח אינן קניינן הבלעדי של חברה כלשהי, ולכן, כל חברת תוכנה יכולה להתחרות בשוק המבוסס על מודל הפצה של קוד פתוח, כולל מיקרוסופט (וכך אכן תנהג מיקרוסופט, חברה ערמומית ופרגמטית).
אפשר לדמות תוכנה המבוססת על קוד פתוח למי מעיינות ולהמשיל את תוכנות מיקרוסופט לקוקה קולה. כל חברה יכולה להחליט על כניסתה לעסקי המים המינרליים – ובעוד המים הם חינם ומפכים במעיינות טבעיים, חברות מסחריות יכולות לגבות כסף עבור הובלתם ואריזתם בבקבוקי פלסטיק. בניגוד לכך, רק חברה אחת רשאית לשווק את "קוקה קולה".
"קוקה קולה" אכן מרווה, אך האם מצב בו המדינה תהיה תלויה בשירותיו של ספק יחיד, מיקרוסופט, ה"קוקה קולה" של עולם התוכנה, הוא בריא לציבור? ספק גדול.
האינטרס של מיקרוסופט לא חופף לאינטרנט הישראלי
גם בארה"ב נשמעים קולות בעד תוכנות קוד פתוח, שמשולבות במשרדי ממשלה וחיל האוויר. יוזמת חוק בקליפורניה מציעה לחייב הממשל המקומי להשתמש בתוכנות קוד פתוח. האם אותם אמריקאים במגזר הציבורי בארה"ב שתומכים בקוד פתוח הם "אנטי קפיטליסטים" או "אנטי פטריוטים?".
האינטרס של מיקרוסופט אינו זהה לאינטרס של הציבור האמריקאי כפי שהאינטרס הישראלי אינו חופף לאינטרס של מיקרוסופט. הגיע הזמן לתחילו של דיון רציני ומעמיק אודות האינטרס של הציבור בישראל.
התמורה העמוקה שמתחוללת בימים אלה בעולם התוכנה מצויה עדיין בשלבים ראשוניים. בסופו של המאבק הזה לא יוכתר מנצח חד משמעי. מיקרוסופט הגדירה את הקוד הפתוח "איום משמעותי" ונערכה לקדם את הרעה.
בעוד רדמונד דבקה עדיין בקוד הקנייני, המתחרות שלה מתחילות לעבור למודל של קוד סגור המשולב עם קוד פתוח. לא מן הנמנע כי זה המודל שישלוט בעולם התוכנה בשנים הקרובות, ומוטב לישראל להיות בין המובילים תהליך זה ולא בין המובלים.
