יש לי יום יום ים

תמונה פסטורלית: ים שליו וכחול, שחפים חגים וספינות דיג. אבל על הציור האידילי הזה מעיבה העובדה, שהוא נשקף

מדבור, ספינת המשמר של חיל הים, בצל מקלעים ומאגים.

ספינת דבור היא מהמתקנים היותר קשים לשירות צבאי. מצד אחד צפיפות, מחסור כרוני בשינה ובחילות תכופות, מצד שני הערכה בלתי הולמת לפעילות. החי"ר תופס מדי לילה חוליות מחבלים, עושה סריקות מסוכנות במחנות הפליטים, בעוד שלצוותי הדבור, בגלל העליונות הימית הברורה של צה"ל נותר רק להשוויץ בעובדה שבלעדיהם רוב הברחות הנשק ממצרים ורוב חדירות המחבלים מעזה היו נעשות דרך הים.

תחנת החוף "ארז" היא נקודת השליטה היבשתית הדרומית ביותר של ישראל בחוף הים התיכון. 20 ספינות הדבורים שמשייטות לאורך חופי עזה, כשלכל אחת מהן טווח תצפית של עשרות ק"מ, מגדילות פי כמה את טווח התצפית הישראלית. היעדים של הספינות משתנים בהתאם להתרעות הזורמות מכוחות היבשה. סיור רגיל של דבור אורך 72 שעות, במהלכו מזנקת הסירה אפילו מאות פעמים במהירות של 30 קשר לעבר יעד חדש, בדרך-כלל ספינת דייגים שחשודה כנושאת מחבלים. בכל רגע נתון נמצאים על הסיפון ארבעה-חמישה חיילים. השאר, חמישה-שבעה, מנסים להשלים שעות שינה בלי להסיר מדים ונעליים צבאיות, מוכנים לרגע שצופר האזעקה יקפיץ גם אותם לגשר, וזה קורה בממוצע כל חצי שעה. אורכה של הספינה כ-20 מ', רוחבה לא יותר מחמישה. על השטח הקטן הזה נדחסים כלי נשק, סירת גומי, שכפ"צים ועוד אביזרי קרב, וגם 12 אנשי הצוות. הפעם נוספו על כל אילו גם עיתונאית וצלם.

הצפיפות על הדבור כל-כך גדולה, שרק סנטימטרים בודדים מפרידים בין צוות הספינה. "כאן אתה לבד רק כשאתה עוצם את העיניים", אומר החייל עמנואל. הצפיפות מבטלת את הדיסטנס הנהוג בין מפקד לפקודיו. "אני ישן, מצחצח שיניים ואוכל יחד עם החיילים שלי, וכשיש סערה, גם מקיא יחד איתם", אומר עדי, מפקד הספינה. אבל הצפיפות והקשיים רק חיזקו את הגיבוש ביניהם "פה כולם אחים", אומר רועי, המכונאי הראשי, "ולא רק כי אין לאן לברוח. פה כל אחד יודע שאם הוא לא יתפקד, הוא ידפוק את החברים שלו. בגלל זה אין אצלנו כמעט גימלים".

הצפיפות היא רק אחד מהקשיים. "אנחנו חייבים לצאת לים כמעט בכל מזג אוויר" מספר עדי, "ותאמיני לי, להישאר בעמדת קרב כמה שעות, כשהגלים בגובה שני מטר - זה לא קל".

אף שמשמרת ממוצעת נמשכת כחצי יממה, כולם בילו כבר 36 שעות בלי שינה. יום לפני ההפלגה קרתה תקלה, והסולר נשפך מהמיכל לכל הסירה. עד שהצליחו לתקן את התקלה, הגיע זמן ההפלגה.

"מילא התנאים", אומר החייל אוריאל, שעלה בגיל שש מארגנטינה, "בשבילי הימים הכי קשים היו במונדיאל. כשהייתי פה בים, פיספסתי את כל המשחקים".

אתם מבזבזים בחודש יותר תחמושת מהחי"ר, אבל אף אחד לא שומע על הפעילות שלכם.

"מבאס לדעת שחושבים שאנחנו משתזפים כל היום על הסיפון, צנחנים שהפליגו איתנו פעם אמרו אחרי שלושה ימים שהם בחיים לא היו מצליחים לשרת בתנאים שלנו".

אקשן סביב השעון

בשעת בין-ערביים מתקבלת התרעה על אפשרות של חדירת צוללנים לחוף שבשליטת ישראל, והדבור מזנקת לאיזור היעד כדי להטיל שם פצצת עומק. מה הפצצה עושה לדגים הפלשתיניים לא ברור, אבל בטוח שצוללנים לא ייצאו ממנה בשלום. ההתרעה הבאה, לא מאחרת להגיעה - ירי פצצות מרגמה מהחוף לעבר הדבור עצמה. במקום להסתלק מאיזור הסכנה, הדבור דוהרת היישר למקום שממנו אמורים לשגר את הפצצות. לעומת טנק בתוך מחנה פליטים, לדבור יתרון ברור: היא לפחות מסוגלת לראות את האויב מרחוק.

מסוק לא יכול לעשות את העבודה שאתם עושים, עם פחות סיכונים? אני שואלת את סגן אלוף דוד, מפקד פלגת הדבורים. "ולהשאיר אותו 72 שעות באוויר?" הוא עונה. "חוץ מזה, מסוק לא יכול לגשת לספינה ולהבחין אם מדובר בדייגים תמימים או במחבלים".

החשיכה יורדת. מטעמי ביטחון, לא מדליקים יותר סיגריות על הגשר ויש כיבוי אורות. לפי האורות המנצנצים בחוץ ברור, שמסביבנו עשרות ספינות דיג עזתיות. פתאום נשמעת אזעקה והדבור מזנקת ממקומה. אלומת הזרקור שמשוגרת אל החשיכה לוכדת לאנץ', ספינה גדולה שגוררת אחריה ספינות קטנות, שיפוזרו למשך הלילה בים. על סיפונה של הלאנץ' נראים בבירור דייגים מבוהלים. הדבור חותכת את מסלולה, ורק אחרי שהיא יורה באוויר צרור יריות התרעה, הלאנץ' מסתובבת בחזרה. "היא כמעט חצתה את הגבול", מסביר סגן אלוף דוד, מפקד פלגת הדבורים.

שוב הזנקה. הפעם המכ"ם קלט אובייקט בלתי מזוהה שנע במהירות של 30 קשר לאורך החוף מכיוון ישראל לעזה. לפלשתינים אין ספינות מהירות כאלה, וישראלים לא ינועו במהירות כזאת לביקור חטוף אצל השייח יאסין. עד שאנחנו מגיעים לחוף, המכ"ם מאבד את המטרה. על החוף כבר דוהר לעברה נגמ"ש, הדבור סורקת את החוף באמצעות הזרקור והמכשיר לראייה לילית. "כנראה זו היתה להקת ציפורים", אומר סגן אלוף דוד. ומי נשאר לעקוב אחרי הספינות הפלשתיניות? אני שואלת, "שם כבר מזמן מסיירת דבור אחרת. אל תדאגי, לבד הן לא יישארו"