שתף קטע נבחר

זוכרים את רבין אחרת

בסוף השבוע התקיים בפאב המקומי של מצפה כליל בגליל המערבי - 'המקום של גידי' - טקס אלטרנטיבי לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. גנית קטורזה על הטרנד החם של מוזיקה חיה בלב נופים ראשוניים

נדמה כי הגליל, שניפק בשנים האחרונות אי אלו להקות נאו-היפיות-ניו-אייג'יות, כמו 'עשב בר' ו'שבע', ומיגנט אליו אמנים ישראלים ידועים, ביניהם מתי כספי, אריאל זילבר, נימרוד לב ועמיר לב, ממצב את עצמו כמקום בו מוזיקה חיה היא חלק בלתי נפרד מתרבות הבילוי.
דווקא בימים שחונים אלה, בהם האמנים הישראלים מתקשים למצוא מקומות להופעות במרכז הארץ, נדמה כי הגליל עם שלל ה"סלונים" של מוזיקה חיה, שפזורים מקריית שמונה ועד כרמיאל, מספק את הקרקע הנוחה לאמנים ולקהל להתחבר. מין חיבור פולקלוריסטי, יאפי ותיירותי.
בסוף השבוע התקיים בפאב המקומי של מצפה כליל בגליל המערבי - 'המקום של גידי' - טקס אלטרנטיבי לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין במלאות שבע שנים להרצחו. את הערב המיוחד ניהלו הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט, הזמרת מיקה קרני ומיקי שביב (שמופיע שם באופן קבוע בכל סוף חודש). שלישייה זו אירחה קבוצה גדולה למדי של אמנים אנונימיים, ביניהם כפיר בן ליש (זמר פירסומות פעיל), דידי שחר, איתן אולמן ורועי נחום, אורי כץ - כולם מוכשרים, ועדיין, מי שהעניקו את רגעי השיא של הערב היו אורי אונגר, זמר שניחן בקול בלוזי מצוין, ונועה איילי, צ'לנית צעירה בתחילת דרכה, תושבת האזור, שניגנה פרלוד מספר 2 של באך ונראתה כמו הדבר הכי סקסי שניתן להעלות על הדעת.
רוטבליט החליט להנציח את רבין בטקס שיהיה תשליל לכל טקסי יום הזיכרון הממלכתיים. כשהוא לא חוסך בהומור, משוחרר מעכבות, מבליט את חוסר הרשמיות ויונק בירות לרוב, ניהל רוטבליט את הטקס ללא קמצוץ של כובד משקל מיותר. הוא קרא קטעי שירה שכתב בעקבות הרצח, היטל בסלוגן הדן שילוני נוסח 'איפה היית ב- 4 בנובמבר?', ולא נתן לעצמו, ולו לרגע אחד, להיכנס אל הפתטי והאפרורי. בדיעבד הוא הוכיח, כשהוא ציני וסנטימנטלי כאחד, למה הוא כותב שירים כה מוצלח מזה 35 שנה שנה.

רוצים לראות ת'עננים

לכליל הגענו בשעות הערב. מיקנעם, דרך צומת יגור, בואכה צומת אחיהוד, ואז - קילומטרים ספורים לפני צומת כברי - פונים ימינה אל השבילים הפתלתלים ואל מקום היעד. סיפור המתיישבים בכליל נשמע כמו אגדה עם חזון קיומי ואומץ של אנשים שביקשו לעצמם סגנון מתבודד: חבורה, ברובה של בני עשרים ומשהו, שבסוף שנות ה-70 החליטו שבא להם אחרת, שהם רוצים קצת אויר; רוצים לראות ת'עננים. מבקשים להתנתק. חבר הביא חבר, ומבלי לבקש מאף אחד טובות, הם מכרו את כל הקצת שהיה להם, קנו כאן אדמות בזול ועיצבו ישוב ברוח החופש והאינדבידואליות. החליטו כאן על צביון, ניסחו לעצמם תובנות, כל איש יבנה ביתו במו ידיו, ועוד ועוד נגזרות של עקרונות.
כיום, יותר מעשרים שנים אחרי, מתגוררות בכליל 42 משפחות המפוזרות בנוף באסתטיקה של גלויה מארץ רחוקה. דרך חיים אלטרנטיבית שכזו וודאי מהווה מושא לקנאה לרבים מדרי קוביות בורגניים, או אפילו למי שעוד לא נכנסו לשום משבצת או הגדרה. הימצאות במקום כמו כליל עשויה להרגיש עבורם כמעין חוייה בראשיתית, אולי אסתכן ואומר כמעט דתית.
גידי, שהתגלגל מדרך חיים אנרכיסטית למה שהוא מכנה היום חינוך, מספק מישנה פרטית ופרגמטית לתשלובת הצימרים ופאב ההופעות שלו: "אני רוצה ויכול ליצור מצב שיאפשר לאנשים לבוא ולהתחבר למקום של מוזיקה, חדווה של דיאלוג עם אנשים ברמה נייטרלית, ויש צורך וביקוש לעניין הזה שעומד בניגוד למציאות הרועמת של היום. אני יוצר קשר עם מוזיקאים שמדברים אליי, חלקם פונים אליי ורוצים להופיע כאן. אותי מעניין בלוז, בלוז בעברית. הקהל שמגיע הוא מגוון, אנשים שגרים באזור וכמובן נופשים שנמצאים בטווח של נסיעה קצרה יחסית מכאן".
ואכן, גידי מארח ויוצר קשר אישי וחם עם מי שרוצים לבלות ערב בלוזי בסגנון כפרי אצלו ב'מקום של גידי'. זהו שריד של דיר, מימי מלאכת גידול הצאן בה עסק, שעבר הסבה מרשימה למה שניתן לתאר כסלון גדול, בר, מקום להצטופף עם אנשים יפים ששרים על החיים, על שאיפות, להתבשם ולנשנש ממה שהתפריט הצנוע מציע: עלי גפן ממולאים וחמצמצים (15 שקל), גבינות צאן שורשיות (45 שקל לפלטה), סנדוויץ' רוסטביף לרעבים (15 שקל), ולצד המשקאות יוסיפו לכם גם גרגירי חומוס מפולפלים וטעימים. המקום פתוח בערבי חמישי, שישי ושבת. מומלץ לברר מי מופיע ובאיזו שעה. 'קטיפה שחורה', למשל, להקה ישראלית שהופיעה בערב שבת ומנגנת מוזיקה אירית שורשית, הצליחה לפוצץ את 'המקום של גידי', למרות שגבתה 50 שקל לכרטיס. ואין זו סוגיה שמומלץ לקחתה כמובנית מאליה.

הדלתות נשארות תמיד פתוחות

ולמי שרוצים להתנתק ולשכור לעצמם כמה ימים של רוגע חסר פשרות ישנן הבקתות (350-500 שקל ללילה לזוג). אלו בקתות עץ, כולן מעשה ידיו של גידי שיודע לנגר והן נראות כלקוחות מסט של 'בית קטן בערבה'. הן גם מיועדות לפנק אתכם: ספרים על המדפים, מוזיקה בקלטות 'כמו מפעם', קישוטים בסטייל הניו-אייג' שפשט בכל, מטבחון מאובזר ( קפצו בדרך לצפון לאיזה סופר, עשו לכם קנייה קטנה , יש כאן מקרר וכיריים ותוכלו לדאוג שתמיד יהיה לכם טעים), טבע כובש שנמתח לאין סוף מכל החלונות, ומיטה רכה.
אולי קשה להאמין, אבל הדלתות כאן נשארות פתוחות, לחופש כזה כדאי להתרגל מהר. אחרי שבודקים את כל האפשרויות לסתלבט בבקתה, נשאבים פה לטייל בתוך הנוף. טיול כזה דומה אולי לשיטוט ב'יער מאת האקרים' של פו הדוב וחבורתו. כל אחד יוכל למצוא בשיטוטיו, במרחבי כליל, את פינת המחשבות הפרטית שלו, או את פינת הפיקניקים. ישנם גם אתרים קרובים כמו מבצר יחיעם ואפשר גם לנסוע ולתפוס קצת ים באחד החופים השקטים ליד נהריה. אז אם בא לכם לעצור את העיר ולרדת, לכו על זה. סוף השבוע הארוך שביליתי הרחק מהמולת המרכז השוצפת במקום אחר, 'במקום של גידי', אי שם בכליל, סיפק לי אתנחתא נדירה.

'המקום של גידי' – 9968783-04




לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מיקה קרני. טקס ללא קמצוץ של כובד משקל מיותר
בקתה אצל פרי. כמה ימים של רוגע חסר פשרות
מומלצים