"סבא בטח גאה בי מלמעלה"

בעונת הקיץ האחרונה, המצליחה ביותר של ערוץ 2 בשנים האחרונות, "ערב אדיר" עם אדיר מילר הייתה התכנית עם מספר הצופים הרב ביותר. ב"רשת" תלו תקוות גדולות בתכנית שתיכנס לנעלי "רק בישראל", אבל לא חלמו על 493 אלף צופים כבר בפרק הראשון. אחר כך, כמיטב טלטלות הרייטינג הקיציות, התנודד המדד האכזרי בין שיאים של 701 לשפל של 348 אלף צופים. ובאמצע, אדיר מילר, יוצר צעיר יחסית עם עול פריים-טיים-יום-שישי על כתפיו. לקראת העונה החדשה שתעלה מחר (שישי), אדיר מילר כבר לוקח פחות קשה את עניין הרייטינג, אבל עדיין רגיש לדברים אחרים. ביקורות לא ענייניות, למשל.

- איך משפיע לחץ הרייטינג על העבודה?

"אני לא חושב 'עכשיו יום שישי וזו אחריות'. אני פשוט עושה מה שמצחיק אותי ומה שאני חושב שטוב. כמובן שאני עובד על זה נורא נורא קשה, במגבלות של 'טוב, זו תכנית יום שישי, וזה לכולם, וזה פריים טיים, ואתה לא יכול להגיד כל מה שבא לך', אבל אני פשוט זורם עם הקטע. מה שמלחיץ הוא כל הרעש שיש מסביב כשאתה עושה תכנית כזאת".

- ברמה התקשורתית?

"פתאום כל צעד שאתה עושה כותבים עליו וחודרים לך לפרטיות, ואני מודה שקשה לי להתמודד עם זה. אבל אם לא הייתי נהנה – לא הייתי עושה את זה. הייתי מעדיף רק לעשות את התכנית – שיראו אותה וזהו, בלי שיכתבו עליה ובלי שיגידו עליה. מי שאוהב –אוהב, ומי שלא אוהב – לא אוהב".

- איך התמודדת עם המעבר בין הפרגון הכללי על הפינה שלך אצל יאיר לפיד, לבין הביקורות המעורבות על "ערב אדיר"?

"אני מודה שלי אישית קשה עם ביקורות. אני נורא נפגע מהן אישית, אני מאד נפגע כשהן לא ענייניות. זה לא קל לקבל ביקורת, אבל אפשר להתמודד עם 'לא אהבתי את הקטע הזה, ואת הקטע הזה, אבל הקטע ההוא היה דווקא בסדר'. אתה אומר לעצמך: 'בסדר, אני אשפר'. אבל אם אתה קורא: 'X הוא כישלון' – אתה מבין שיש פה איזושהי מגמה, שהיא לא תמיד הוגנת, וזה גם לא שיפוט נכון של הדברים. מבקר, אם הוא לא דלוק עליך אז הוא יקטול אותך הכי חזק והכי חמור עם ההתקפה הכי שהוא יכול להכניס בך ולהצליף בך, זה גובל אפילו באלימות. וזה נורא כואב לקרוא את זה, אתה בנאדם אחרי הכל. אתה אומר לעצמך, בסך הכל, מה הפשע שלי? שניסיתי לעשות תכנית מצחיקה ולהצחיק את עם ישראל. הומור זה עניין של טעם: אני אראה לך בדרן ואתה נורא תצחק, בזמן שזה שלידך יגיד לא מצחיק. מי צודק? אף אחד לא צודק. בגלל זה מכבד את המבקרים, והם עושים את עבודתם. כל מה שאני אומר זה קצת יותר אחריות, קצת יותר עדינות. אפשר להגיד כל דבר - לא צריך את המילים הכי בומבסטיות והכי רעות, להוציא את כל השנאה על הדף. תרככו קצת, הביקורת תעבור אותו דבר.
"מצד שני כשאתה מקבל את נתוני הרייטינג ומקבל ברחוב את האהבה של העם, אתה מבין, שהרבה פעמים הביקורות לא מחוברות למה שקורה במציאות, וזה גחמותיו האישיות של כל אדם ואדם. אתה אף פעם לא יכול לרצות את כולם, ונתוני הרייטינג יחד עם התגובות ברחוב הן הדבר האמיתי. בשורה התחתונה אני שלם עם מה שעשיתי. אני מודע, כמובן, שעשיתי דברים יותר טובים ופחות טובים. אני גם חושב שהרבה מבקרים לא קלטו את הרוח והאופי של התכנית".

- כלומר?

"אני אמור לבדר את עם ישראל ביום שישי: אני לא תכנית ראיונות, יש מספיק כאלה. כשאני מזמין אורח אני לא באמת מראיין אותו ראיון-עומק. המטרה שלי היא סמול-טוק מצחיק עם יציאות מצחיקות, ושלא תהיה דקה אחת לא משעשעת בתכנית. אז מישהו יכול להסתכל ולהגיד: 'הוא לא יודע לראיין'. אני לא מתיימר לראיין: אני לא עיתונאי, אני בדרן, קומיקאי, אני נהנה להצחיק לא פחות מלצחוק ומי שכותב לי 'ראיונות שטחיים' לא הבין את אופי התכנית".

- מה למדת בחודשים האחרונים?

"למדתי שאתה כותב ורואה משהו בעיני רוחך, והצופה – לפעמים – רואה את זה אחרת לגמרי. עם צביקה הדר, למשל, כתבנו מערכון על זה שנתקעת העגלה. כתבנו מערכון, ורציתי שהצופה יסתכל על זה כעל מערכון. אחרי זה שמעתי מהרבה צופים: 'הקטע עם צביקה היה מבוים'. מה זה מבוים? כתבתי מערכון – זה לא כמו שעשיתי למירי בוהדנה ולאלי ומריאנו עם הכיתובים".

- אחרי העונה הראשונה אתה פחות תמים?

"אני הרבה פחות תמים. אחרי שהיו נתוני רייטינג היסטריים, אז כמה שאומרים לך 'זה יכול גם לרדת', כשזה יורד זה כואב. אם לא היינו מתחילים עם נתוני רייטינג גבוהים, אף אחד לא היה אומר לי על 17 אחוז שזו ירידה. אבל כשאתה מתחיל עם 23 אחוזים, פתאום 17.5 אחוזים זו ירידה. היום אני יודע לא להתרגש מגבוה וגם לא מנמוך. אתה לומד להבדיל בין עיקר לטפל".

- בראיון לעתון "תל אביב" סיפר מני פאר, שהיה תלמיד של סבא שלך, שסיפרת לו על כך שהושיבו אותך כל יום שישי מול הטלוויזיה לראות לאן הגיע התלמיד המצליח של סבא.

"נכון. נכון מאד. נורא ריגשת אותי עכשיו, זה נכון. סבא כבר לא בחיים, אבל אני מאמין שמלמעלה הוא מאד גאה".

- יש קווי דמיון עם דודו טופז – שניכם התחלתם על במה, שניכם מובילים תכנית בידור מרכזית. אתה פוסע בעקבותיו, או שזה מקרי?

"אני שמעתי את ההשוואה הזאת, זאת אולי דוגמא למשהו שהקהל רואה משהו שאני לא רואה. יכול להיות שאנשים מזהים אלמנטים דומים, ולהיות דומה לדודו טופז זו מחמאה גדולה בשבילי, כי אני מאד אוהב את האיש, ואני חושב שמה שהוא עשה פה עוד יירשם בדפי ההיסטוריה, אבל אנחנו שונים. המטרה שלי היא רק להצחיק, ולהיות קומיקאי. אופי התכנית שלי ושלו שונה לגמרי".

- אז מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול? תכנית פריים-טיים זה פחות או יותר השיא בטלוויזיה הישראלית.

"זו שאיפת חיי, הגעתי לשם. אני מודה לאלוהים, ול'רשת' כמובן, שנתנו לי את המתנה הזאת - לעשות מה שאני כל כך אוהב, והמטרה היחידה היא שיישאר ככה. שיישאר, שיישאר, שיישאר. ולא לאבד את הכיף שבזה, לא להתרגל לזה אף פעם".

- מה החידושים המרכזיים בעונה החדשה?

"אנחנו הולכים לעשות המון-המון דברים חדשים. אנחנו זורקים את כל הדברים מהעונה הקודמת".

- הכל?

"כמעט הכל. הסט והתפאורה יישארו. אבל נוריד, למשל, את הכתוביות עם האורחים כמו 'אדיר לא נותן למירי לדבר'".

- למה?

"כי אני חושב שצריך לחדש כל הזמן, ולהוריד את הדברים שלקהל כבר נמאס. המגמה היא כל הזמן להביא עוד דברים ועוד דברים ועוד דברים, ולהשתמש בהם, ולהעיף אותם ולהביא עוד דברים. יש לנו המון פינות חדשות בעונה: יש פינת 'מאחורי הכותרות' – נביא כותרות מהעיתון ונעשה מערכונים בהם נראיין את האנשים שמאחורי הכותרת. בתכנית הראשונה נראיין את עורך אל-ג'זירה - בעקבות ידיעה על כך שרשת אל-ג'זירה מוציאה מותגים על שמה. יש גם פינת 'ג'וב טוב - הכל טוב', ובכל שבוע אני אלך לעבוד במקום אחר, ונביא את ההתרשמויות שלי מהמקום. בוא נגיד שיש הרבה פינות חדשות, עם הרבה הפתעות".

- ובעונה החדשה אמא כבר לא בפרונט. למה?

"כמו שאמרתי, כמו דברים אחרים, נראה לי שגם זה קצת מיצה את עצמו. מעבר לזה, כשחשפתי אותה למצלמות - מתוך הקשר העמוק בינינו, וזו התמימות - לא קלטנו את המחיר שיש בזה. בסך הכל אני חושב שאמא שלי חוזרת למקום הטבעי שלה, לתמוך בי מהקהל כאמא אוהבת. היא לא הייתה שחקנית, היא לא תהיה, היא תמיד הייתה אמא שלי. זה היה וזה נגמר".

- אתה מצטער על המהלך הזה, המחיר היה כבד מדי?

"לרגע לא. ואתה יודע למה לא? זה העניק לה המון אושר, המון גאווה, המון סיפוק. זה מילא אותה. אמא שלי, בסך הכל, היא אישה מבוגרת ודבר כזה ממלא את החיים. יש ציניקנים שקיבלו את זה יותר בציניות, אבל הרבה אנשים נתנו לה הרבה כבוד ואהבה. אבל אחרי הכל אני מקצוען, וזה מקצוע אכזרי, אז הסברתי לה שכמו שבעונה הבאה אין את משחק 'מי אני' ואין את הבאזר בעונה הבאה, אז ככה גם אין את האמא בעונה הבאה".

- קראת לה למטבח איזה יום ואמרת לה "תקשיבי אמא"...

"לא, ברגע שהחלטנו על העונה החדשה אז ישבנו ודיברנו על זה".

- ואיך היא הגיבה?

"היא קיבלה את זה בהבנה ובכיף, והיא אמרה לי 'מה שתחליט, אני סומכת עליך בעניין הזה'. קיבלה את זה מאד בהבנה.

- כי יש אמהות אחרות שהיו אומרות "טוב, תעשה מה שאתה רוצה", עם הטון ההוא.

"תשמע, אני והיא חברים מאד מאד טובים. כמובן שהיא אמרה 'למה?', 'אתה בטוח?' ו'אולי אחרי כמה תכניות', זה טבעי, אבל היא לא עשתה לי סצינות. ממש לא".

- לא הלכת לישון בלי קינוח.

"מה פתאום. היא אמא אוהבת ואמא יהודיה, ואתה תמיד בסוף הבן שלה. זה קודם כל".

"ערב אדיר", שישי, 21:05, ערוץ 2