הרוגי הפיגוע בחברון - השמות והסיפורים

דני, שנקרא על שם דודו שנהרג במלחמת יום הכיפורים, למד בישיבת נווה-שמואל באפרת ואחר-כך בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. משם הלך לנח"ל. "דני היה קצין שבאמת ובתמים אהב את החיילים שלו", סיפר מפקדו, סא"ל ערן ניב. "הוא אמר לי 'אני לא רוצה להיות מ"פ, אני רוצה להישאר קרוב לחיילים שלי'.

"האירוע בו מצא דני את מותו בכלל לא היה בגזרה שלו. הוא הגיע עם כוח כוננות כדי לחלץ פצועים. תוך כדי שהוא מכוון את הנגמ"ש ומנסה להגיע לכוח במצוקה, ראיתי שהוא קיבל כדור".

אביו, יהודה כהן, אמר אתמול: "דני היה ילד מקסים, מאוד רגיש, ילד שתמיד אהב לעזור. אותו בחור רציני ואיכותי, הגיע לסוף הדרך ואנחנו מחזירים אותו לבוראו". דני השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

דוד מרכוס (22) היה אחד משלושת החיילים שנפלו במכת האש הראשונה של המחבלים. "המפקד שלו אמר לנו שהמחבלים התחפשו למתפללים. החיילים הסתערו עליהם, והבנתי שכולם נהרגו", אמרה בת-הדודה.

מרכוס עלה לארץ עם אביו ואחיו ויטלי לפני כשש שנים. אמו, שהתגרשה מאביו לפני שנים רבות, נשארה ברוסיה וכעת ממתינים שתגיע ללווייתו. הוא למד באלון מורה, והתגייס לחטיבת הנח"ל.

לפני שבוע דיברתי אתו. הוא אמר לי 'כל כך מסובך כאן: ערבים ויהודים, חילונים ודתיים. הכל כל כך מסובך'. שאלתי אותו: ואיפה אתה בכל זה והוא ענה - 'אני רק רוצה לחיות'", אומרת בת הדודה.

דרוביצקי עלה בשנת 96' ארצה מרוסיה עם הוריו. תקופה קצרה קודם לכן עלה אחיו הבכור רומן, כיום נשוי ואב לשני ילדים. לפני שנה ושבעה חודשים התגייס לנח"ל. בתחילה שירת סמוך לגבול הלבנון, ולאחר מכן עבר לשטחים. במהלך כל אותה תקופה סיפר לאמו כי הוא משרת בבסיס הנמצא סמוך לתל-אביב. "הוא לא רצה להדאיג את אמא, תמיד היה בחור שקט וטוב", אמר אחיו רומן.

את התיכון התחיל איגור בבית הספר עמל בנהריה, ולאחר מכן למד בבית הספר לקציני ים בעכו. דני סלוצקי, חברו הטוב, סיפר כי "איגור אהב את מה שעשה, ולמרות שזכו להרבה טרטורים, הוא אהב את המקום בו שירת, ולא פחד כלל".

איגור הניח אחריו שני הורים ואח בן 26.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה.

תומר, בן הזקונים במשפחה, התגייס למג"ב לפני כשמונה חודשים. אחיו הבכור, גיא (31), סיפר כי תומר תמיד רצה לשרת בחזית. "הייתה לו מוטיבציה גבוהה מאוד. הוא מעולם לא קיטר או התלונן. פחד לא היה בלקסיקון שלו. בדיוק להפך, הוא חשב קדימה ודיבר על יציאה לקורס קצינים", אמר.

לפני כחודש בילה תומר עם חבריו בחופשת סוף שבוע בצפון הארץ. "טיילנו, עשינו רפטינג בירדן, ובילינו בדיסקוטק", מספרים חבריו שהגיעו בשעת בוקר מוקדמת לבית המשפחה באשדוד וסירבו לעזוב את המקום. "הוא היה מאושר. זה היה כל כך כיף, כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה מאז הגיוס שכל החבר'ה יצאו שבת".

ענבל שטר, חברתו של תומר בשלוש השנים האחרונות, לא מסוגלת לעצור את הדמעות. מתוך אלבום תמונות היא שולפת צילום שלה ושל תומר ומסבירה: "כאן אנו מחזיקים ביחד עוגה שהכין לנו אחד החברים לרגל שלוש שנות חברות".

גיא מספר כי אחיו הצעיר האמין בערכי ציונות, אהבת המולדת, ובנתינה בלתי-מתפשרת. "הוא היה כל כך צנוע, קשור למשפחה. הוא אהב גלישה וים. הוא פשוט היה ילד מיוחד".

תומר נוב יובא למנוחות היום בשעה 13:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין באשדוד. הוא הותיר אחריו זוג הורים, לאה ומשה, אחיו גיא ואחותו לימור (28).

גדי, הבכור במשפחת רחמים, התגייס למג"ב לפני שנה וחודשיים. הוא שירת כצלף בפלוגה כ"ה. "הוא רצה רק צנחנים או מג"ב", סיפרה האחות ליאת. "הוא לא היה מוכן להתפשר על משהו אחר".

לדברי החברים הרבים שהתכנסו ליד בניין מגוריו בקריית מלאכי, היו לגדי שלוש אהבות: מג"ב, סוסים, וחברתו אותה הכיר לפני שלושה חודשים.

אפי אליאן, חבר ילדות של גדי, סיפר כי לפני כמה חודשים נפצע גדי בכתפו במהלך פעילות מבצעית, ולמרות שידו גובסה, התעקש לחזור כעבור יומיים לחבריו בפלוגה. "גם כשקיבל את אותה תעודת הוקרה", סיפר החבר, "הוא אמנם היה גאה, אבל לא השוויץ בכך. הוא סיפר על כך רק לחבריו הקרובים. אתמול בערב דיברתי איתו בטלפון. הוא אמר שיש קצת בלגן, והבטיח לחזור אלי מאוחר יותר. הוא גם אמר שביום ראשון הוא ייצא לחופשה קצרה הביתה. לצערי זה כבר לא יקרה".

גדי רחמים יובא למנוחות היום בשעה 16:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרית-מלאכי. הוא הותיר אחריו זוג הורים, צילה ורחמים, אחותו ליאת, אחיו ניר (13) ואחיו הקטן אבינתן (5.5).

דוידוב עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1990 מאזרביג'אן ולמד בתיכון שרת בנתניה. הוא נהרג אתמול בעת שסייע לחבריו הפצועים והותיר אחריו הורים, סוניה ומשה, אחות בת 22, נשואה ואם לשניים ואח בן 10.

"הוא היה חכם ותלמיד מצטיין. אחרי הצבא הוא תיכנן ללמוד משפטים", סיפר בן דודו וחברו הקרוב, מתתיהו יעקובוב.

יעקובוב, שלובש עכשיו את בגדיו של דוידוב, אומר כי הוא זה ששכנע את חברו ללכת אחריו ולשרת במג"ב. "הוא היה מורעל על השירות הצבאי ולמרות הקשיים בחברון, הוא לא התלונן. עוד חצי שנה הוא היה צריך להשתחרר".

יעקובוב סיפר עוד כי הוא ודוידוב היו כל כך קרובים, שהיו מחליפים בגדים ביניהם. "הוא היה מספר לי הכל. כששמעתי על הפיגוע, ידעתי שהוא שם. ניסיתי להתקשר. כשנודע לי שאחד הקצינים נהרג, ידעתי שגם הוא נהרג, כי כל הזמן הוא היה עם הקצינים".

לדברי יעקובוב, דוידוב היה גאוות המשפחה. "כשהוא היה מגיע הביתה, אבא שלו היה מקבל אותו בהצדעה. נותן לו כבוד. היתה לו בכיס תמונה שלו במדים והוא היה מראה אותה לכולם בגאווה. המחבלים הורגים לנו את הילדים והקבינט הורס עוד בית. עוד שבוע, מי יזכור את ההרוגים? רק אנחנו נישאר עם הצלקת ועם זה שהחיים שלנו נהרסו. אני לא מבין את המדינה הזאת".

ישעיהו דוידוב הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה.

"נתנו לנו מתנה ל- 19 שנה ואז אלוהים לקח אותו בחזרה", אמר ברוך, אחיו של נתנאל. "הוא היה תלמיד מצטיין, השקיע בלימודים ורצה לשרת רק במג"ב. הוא לא הסכים ללכת לגולני ולצנחנים".

האח סיפר עוד כי נתנאל התגייס לפני שמונה חודשים למג"ב וסיים לפני שבועיים קורס סמלים. "הוא נשלח מיד לחברון, ולא הספיק אפילו לצאת לחופשה הביתה".

האח, רס"ר בחטיבת הצנחנים, סיפר עוד כי הוריו נסעו, לראשונה מזה שנים, לנופש בטבריה וכי הוא עצמו הוקפץ אמש לבסיסו. "הבנתי שהיתה היתקלות, אבל לא דאגתי לאחי כי הבנתי שאם לא הודיעו עד עכשיו, סימן שהכל בסדר. רק כשירדתי למטה פגשתי בחנייה את קצין העיר מלווה בשוטרים והוא מסר לי את הבשורה".

מכלוף נהרג בעת שסייע לחילוץ הפצועים. האחות שובל אמרה כי "אני לא מופתעת שהוא הסתער מהג'יפ כדי להציל אנשים. הוא תמיד ניסה לעזור. הוא היה גיבור ולא פחד".

הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בחדרה.

רפ"ק סוידאן הניח הורים, אישה ושני ילדים קטנים, בן ארבע וחצי ובן שנתיים. הוא הובא למנוחות בשבת.

עשרות חברים ושכנים הגיעו בשבת לבית משפחתו. אחת מהן, שבעלה נמצא בכיתת הכוננות וסייע אמש לפצועים, מספרת כי "דוכן היה מסתובב הרבה בקריית ארבע גם כשלא היו התרעות, כדי לוודא שהכל בסדר. מדובר בבן אדם שכל הזמן אהב לעזור. הוא היה בן אדם ישר כמו סרגל, שכן נהדר ומדהים".

דוכן עלה לישראל בגיל 18 מפריס. הוא למד בירושלים בבית הספר הצרפתי, ואז התגייס לצה"ל. הוא הכיר את אשתו והם עברו לקריית ארבע לפני עשר שנים.

דוכן הותיר אחריו אשה, רבקה, וארבעה ילדים, יהודה (8.5), אליהו (6.5), יוחאי (5.5) ותהילה (3).

אמש, בזמן הפיגוע, הסתער בואניש לעבר המחבלים וניסה לעזור לחיילים, אך נהרג בחילופי הירי.

"בואניש היה חבר בלב ובנפש של מח"ט חברון דרור ויינברג שנרצח אף הוא בפיגוע בחברון", אמר הקרוב. "הוא ידע שיש סכנה במקצוע שלו, אבל כל הזמן התבדח על זה ולא התייחס לאיומים".

לפני שבועיים חיתן בואניש את בתו הבכורה, מעיין בת ה-20, והחברים מספרים כי "בחתונה שנערכה בירושלים היו הרבה אנשים והוא היה שמח כמו שלא היה שמח מעולם".

בואניש הותיר אחריו אשה, רבקה, ושבעה ילדים, הקטן שבהם, עוז בן שלוש, והגדולה מעיין, בת ה-20.