מערב הירקון: טיול נוסטלגי

לברוח מהמולת העיר

אנחנו ב'גן הבנים', אתר הנצחה מיוחד לחללים בני ובנות תל אביב במערכות ישראל. בערב יום הזיכרון האחרון נחנך הגן. עמודי שיש מרובעים ושחורים, שבורים בקצותיהם, מזדקרים מהדשא הירוק. עליהם צרובים באותיות צנועות שמות הבנים והבנות. מכל מקום נראים העמודים המקובצים, חלקם השבור מצביע לשמים. פינה שקטה לבריחה מהמולת העיר על גדות הירקון.

במרכז גן הבנים כמה גושי סלע כבדים, שמונחים על רצפת כורכר, האבן שמזוהה עם תל אביב. במרכז הרחבה מזרקה קטנה, ממנה זורמים המים בארבע תעלות, בפכפוך שקט, ונעלמים מתחת לסלעים הכבדים.

מצפון חולשת כאצבע ארוכה הנשלחת לשמיים ארובת רדינג. לעיתים היא נחבאת בין עמודי חשמל חסונים.

מתחת לארובה מצטנע מבנה בית ההלוויות הרחב והמעוגל. שביל שחור חורץ את הדשא, לצידו ספסלי ישיבה נוחים. בימי החורף הקרובים יהיה נעים להצטייד בשמיכה ומול שמש חורפית אפשר יהיה ליהנות כאן משלווה חמימה סמוך לצומת סואן.

גן הבנים הוא עוד חוליה חשובה בחיבור של גני יהושע ממזרח עם הטיילת לאורך חוף הים שמובילה עד ליפו. בינתיים בדרך לחוף הים היא נחסמת עם כמה איים הומים של עיר אותם ניאלץ לעקוף. המולת עיר שפולשת לתוך הפיסות הירוקות.

כשחוצים שער אבן במרכז הגן כבר אפשר להבחין באפיקו הרחב של הירקון. מכאן נראית הגדה ממול כמו כתם פסטורלי ירוק שלקוח מאירופה, עד שמתקרבים לאפיק הרחב של הירקון ומגלים שצבע המים מעט שונה. אבל מה לעשות, שילוב של מים וגדות ירוקות תמיד מצליח להשרות שלווה נינוחה.

אמפריית שיט וספנות

מכאן שביל המוליך למרכז הימי, מבנה אדיר שנמצא בשלבי בנייה אחרונים, עם מרפסת גדולה כסיפון של אוניה הנשלחת לירקון. תייר תמים שיראה את המבנה יחשוב שתל אביב היא אימפריית שיט וספנות.

למבנה שלוש קומות. התחתונה לאיחסון הסירות, עם מעגן מטופח. בקומה השנייה משרדים, שעדיין ריקים מאדם וציוד. הקומה העליונה מוקדשת לאולמות, מסעדה ומרפסות מסביב לתצפית. למי שמכיר את נופי העזובה בחלק זה של הירקון צפויה הפתעה נעימה. מעל הכניסה למעגן גשר גדול מעוגל. הסניף התל אביבי הוותיק של צופי ים יעבור כנראה לכאן, ואולי תל אביב, השוכנת על חוף הים, תהפוך למעצמה בספורט הים. אבל קודם כנראה אין ברירה אלא לנקות את הירקון.

מכאן הדרך חסומה. בגדה הצפונית לא ניתן להגיע עד רדינג בגלל 'חוות דייג' על הגדה, שחוסמת את המעבר. כדאי לחצות את גשר בר יהודה ולהיכנס בשער המזרחי של נמל תל אביב. הכניסה ליריד המזרח.

בלגן תל אביבי מוכר

דווקא ההמולה בשערי הנמל תורמת חן נוסף לסיור השקט, מזרימה חיים בגינות המטופחות שיצאנו מהן.

תוך שניות אנו בהמולה של סוחרי קרמיקה, מתקני רחיצה למכוניות, פחחים ומוסכים, כלי רכב שחונים בצפיפות. חוזרים לבלגן התל אביבי המוכר. את יבואני הקרמיקה נשאיר לפעם אחרת, המסלול שלנו מתמקד ברחובות הקטנים של הנמל.

נמל תל אביב הוקם לאחר המרד הגדול של ערביי יפו בשנת 1936. בתחילה השתמשו בו לפריקה של כמה ספינות מלט יוגוסלביות זעירות. במחסנים של יריד המזרח, שעמדו כבר אז ללא שימוש, אוחסנו סחורות. מהר מאוד התחילו להגיע גם אוניות נוסעים, ובשנת 1938 כבר דרכו כפות רגליהם של עולים באולם קבלת הנוסעים.

ואיך אפשר בלי חזון המזרח התיכון החדש. את האריזה לחלום טוו כבר בשנת 1934 ב'יריד המזרח'.

בשטח הנרחב של היריד, על גדות הירקון, הוקמו 74 ביתנים, חלקם במבני קבע. מיטב המתכננים עמלו כדי להכין את שטח התערוכה, שתהיה (כך קיוו) מרכז בינלאומי לירידים, אמפיתיאטרון, ואפילו לונה פארק לילדי תל אביב. הוצבו תרנים שעליהם יתנופפו בבוא היום דגלי המדינות הרבות שישתתפו ביריד.

הקהל לא איכזב. באותה שנה יותר מ-600 אלף איש השתתפו ביריד, שקיבל מקום של כבוד והוכתר כרביעי בגודלו בעולם. אפילו שדה תעופה קטן נבנה במיוחד לקראת היריד, סמוך ללוד. היום קוראים לו נתב"ג. היריד הבא נערך שנתיים אחר כך, ובזאת הסתיימה התקופה המפוארת של הירידים הבינלאומיים, ותל אביב חזרה לגודלה המקורי. הנמל קיבל את המחסנים הריקים לאיחסון הסחורות שנפרקו מהאוניות.

טעם של ילדות

בלב המוסכים המכוערים וחנויות הקרמיקה עומד בגבורה ומחזיק בכל תלאות הזמן אחד המוקדים של תרבות הנוער בתל אביב של שנות ה-60 וה-70, גלידה 'מונטנה'. מי שגדל באותה תקופה בעיר זוכר את מונטנה כמוסד מכובד, שתרם לחיי החיזור והאהבה של הנוער. מרכז כינוס של חבר'ה מתנועות הנוער, שהגיעו על אופניהם (בדרך כלל מרכיבים את הבנות) אחרי פעולה. חבורות של נוער באו לסיים כאן את הערב אחרי המסיבות הסלוניות של יום שישי. הנערים בעלי האמצעים הגיעו רכובים על קטנועים מסוג 'וספה', 'למברטה' ו'וינקל'.

במונטנה היו ממלאים בכוסות גדולות גלידה אמריקאית צחה כשלג, שאיים של סירופ צבעוני צללו לתוכה. כיום זוכה המוסד הוותיק לעדנה, כשתושבי העיר שהתבגרו באים לגרד מעט זכרונות ולהתענג על הגלידה. על הגג עדיין רואים את המנורות המעוגלות, שהחלודה כבר נוגסת בהם.

בין שתי גדות הנהר

הכביש הצר מתפתל לו ליד מבנים, הדרך נושקת לאיצטדיון הגדול של מכבי. גדר האבן המכוערת הוסרה, והמגרש, שידע שאגות של קהל, נראה שקט ומטופח. לצד המגרש כבר נבנה מגרש חניה גדול, לקלוט את המבלים שמגיעים לאזור החדש. בכל פינה ניכרת הבנייה החדשה לאורך הירקון. בגדה הדרומית נבנתה טיילת יפה שצופה על שפך הנהר. בגדה הצפונית המבנה הגדול של רדינג.

בשנת 1938 נחנך הגשר מעל שפך הירקון. גשר העץ הרזה קישר בין שתי גדותיו של נהר הירקון, והחולמים ראו בעיניהם את השכונות שיוקמו בעתיד מצידו הצפוני. הגשר נקרא על שמו של סר ארתור ווקופ, שהיה הנציב העליון הבריטי בארץ. החזון התקיים - שכונות רבות נבנו מצפון לירקון. הגשר, שהפך להיות מסוכן, נהרס בחלקו בשנת 1995 ועתה זכה לטיפוח, נבנה מחדש על הכלונסאות של הגשר הישן ונועד למעבר הולכי רגל בלבד. מהגשר אפשר לראות את גלי הים מסתערים על שפך הירקון, פולשים לנחל ומזרימים מעט חיים במים העומדים.

הגדה הדרומית זכתה לעדנה. המבנים המתפוררים שופצו היטב. רחובות האספלט המתפורר רוצפו באבן משתלבת יפה, בתוך המחסנים הענקיים נפתחו מסעדות ואולמות אירועים. פיסת הים שבין נמל תל אביב לשפך הירקון, שנקראה בפי ילדי העיר "חוף הסרטנים", הפכה להיות טיילת נאה. אפשר להשקיף ממנה על מרחבי הים, על הגלים שמסתערים על השפך ועל האצבע הגדולה של רידינג. כסאות גבוהים הועמדו סמוך למעקה עליו פוזרו מגשים גדולים. אפשר לאכול או לשתות כאן, או בבית קפה מול הים. סוף המסלול.