מלכוד מסוכן

עד עתה הגביל החוק את זכותן של רשימות להתמודד בבחירות רק אם היו במצען או בפעילותן שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה או הסתה לגזענות (ראו רשימת כהנא), או אם שללו את קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי (ובינתיים, כל הניסיונות להשתמש בעילה זו כשלו). בתיקון חדש לחוק נוספו עוד עילות פסילה – תמיכה במאבק מזויין נגד המדינה וכן האפשרות לפסול מועמדים על בסיס אישי.

היעדרה של עילת הפסילה החדשה יצר חשדנות, תסכול והתמרמרות אצל יהודים שסברו כי החוק נותן הכשר להסתה נגד המדינה. הוויכוח בעתיד לא יהיה על עצם ההצדקה לפסול במקרים כאלה אלא על השאלה העובדתית: אם אמנם יש בהתבטאויות או במעשים של מועמדים משום תמיכה במאבק המזויין נגד המדינה. מכיוון שהחוק מחייב מועמדים לחתום על הצהרות בעניין זה, יוכל מי שרוצה בכך להבהיר כי תמיכתו במחאה לגיטימית נעצרת בגבול מוגדר. הבודדים שיסרבו לחתום על הצהרה כזו יעידו על עצמם. על כל פנים, עצם הדרישה להתנער פומבית ובצורה אמינה ממאבק מזויין נגד המדינה אינה פגיעה בשום אינטרס לגיטימי של מועמדים לכנסת או של שולחיהם. להפך, היא מבהירה להם כי אם ישמרו על עמימות בנושא זה קשה יהיה לפעול נגד התגברות הנטייה של הרוב היהודי לראותם כגיס חמישי.

המצב מורכב יותר לגבי עילת הפסילה הישנה, והשנויה במחלוקת, של שלילת האופי היהודי של המדינה. עד כה נמנעה פסילת רשימות ערביות מטעם זה מפני שהמערכות הפוליטיות והמשפטיות פעלו לעמעום, ואף לצמצום, המשמעויות של תיאור ישראל כמדינה יהודית או כמדינת העם היהודי. המכנה המשותף של אלה הוא ההכרה בלגיטימיות של הגדרה עצמית לאומית לעם היהודי בישראל, ההכרה בקשר בין יהודים בישראל ובתפוצות וקבלת עקרון השבות של יהודים לישראל.

במקביל נקבע כי שאיפה לעשות את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" אינה שוללת בהכרח אפיונים אלה, מפני שכל דמוקרטיה היא מדינת כל אזרחיה. המפלגות הערביות, מצידן, נתנו יד לניסיון הזה בכך שעמעמו את מצעיהן ולא התעמתו חזיתית עם יהדותה של המדינה בפרשנותה המינימלית.

כיום ניכרת שחיקה של ממש משני הצדדים. חלק מן הגורמים הפוליטיים הערביים מציגים בבירור מטרה מדינית פעילה של מאבק לביטול אופייה היהודי של המדינה, וחלק מדוברי הימין היהודי משדרים דה לגיטימציה של כלל הציבור הערבי ומנהיגיו. כך נוצר מלכוד מסוכן. הימנעות מהפעלת האיסור על שלילה ברורה של זכות העם היהודי להגדרה עצמית במדינתו תעורר חשדנות ותרעומת אצל יהודים. מצד אחר, הפעלתו עלולה לגרום לתחושה כי המדינה משתיקה את השאיפות הפוליטיות הלגיטימיות של המיעוט הערבי החי בה, ולהביא לכך שהציבור הערבי כולו יחרים את הבחירות. שתי התוצאות רעות.

המנהיגות האחראית של הציבור היהודי חייבת להבין כי הערבים בישראל לא יהפכו לציונים ולא יוכלו להיות נייטרלים לגבי המפעל שהחריב את קהילתם. המנהיגות האחראית של הציבור הערבי חייבת להבין כי הצהרה מתריסה על מאבק מתמשך לביטול המדינה היהודית תשבש ללא תקנה את הסיכוי לפיתוח הידברות ומציאת דרך לדו קיום בישראל. על מנהיגי שתי הקבוצות למצוא את הדרך, כפי שנעשה עד עתה, לפעול בתוך המסגרת הרחבה הזו לקידום האינטרסים של שתי הקבוצות, ושל הציבור הישראלי בכללו.