שתף קטע נבחר

ליגת ה-NFL: סיכום עונת 2002

מהקבוצה הכי הטובה לאירוע הביזאר התמוה ביותר. רגע לפני שנשקע באווירת הפלייאוף והניהיליזם שאחריו, אמיר בוגן נזכר בעונה הסדירה המטורפת בתולדות ה-NFL

איך זה שכבר עברו להם ארבעה חודשים? רק התחלנו לעכל, להכיר, להתרגש וכבר נגמרה לנו העונה הסדירה המטורפת בתולדות ליגת ה-NFL – עונה שניתן לסכם אותה כהנאה צרופה – החוויה הספורטיבית האולטימטיבית. מי שהקפיד לעקוב מקרוב, להחכים וקורא שורות אלה ברגע זה, בוודאי מחייך ומחכך ידיו בהנאה. מי שלא, הפסיד. מזל שנותרו לנו, חובבי הפוטבול הישראלים (ואלו בכל העולם), ארבעה שבועות נוספים של מחסור בשעות שינה, מתח ועצבים משבוע ה'וויילד-קארד' ועד לסופרבול. אנחנו רוצים עוד ועוד, אבל השחקנים כבר לא עומדים בזה ובקרוב נצא לשמונה חודשי ניהיליזם משמימים עד לפתיחת העונה הבאה בספטמבר 2003. לקראתה נשפץ אנו את קוצבי הלב, השחקנים את הגפיים והקבוצות את תקציביהן. עד אז נצטרך להתרפק על הזכרונות הנעימים, שקמצוץ מהם מובא כאן כסיכום עונת 2002 – העונה שהיתה יותר מורטת עצבים ופחות ניתנת לצפייה מטל פרידמן.

מגמה: עקרון הרצף

שימו לב לנתון המדהים הבא. שבע קבוצות פתחו את הליגה עם רצף של שלושה נצחונות: סן דייגו, דנבר, ניו אינגלנד, מיאמי, ניו אורלינס, קרולינה ואוקלנד. מתוכן רק האחרונה העפילה לפלייאוף. מדובר בסימפטום לדינמיקה המוזרה של העונה. לראשונה מזה שנים רבות לא נמצאה קבוצה דומיננטית ברורה ששמרה על יציבות מתחילת העונה ועד סופה. קבוצות שפתחו עם מומנטום של נצחונות, נקלעו לרצף הפסדים בעיצומה של העונה וההיפך. הדבר בלט במיוחד ב-AFC, בו המריאה רכבת ההרים לגבהים חדשה ושקעה לתהומות עמוקים מתמיד שבוע אחר שבוע. אנחנו האוהדים נשארנו עם קיבה הפוכה עד לשבועיים האחרונים של העונה, כשלא פחות מ-14 קבוצות בקונפרנס נאבקו על כל ששת כרטיסי הפלייאוף.

הטובות: טמפה ביי ואוקלנד

הקבוצה המשכנעת ביותר בליגה היתה כנראה טמפה ביי בקאנירס ומאמנה החדש ג'ון גרודן, שבנה על הפלטפורמה ההגנתית המצוינת גם התקפה ראויה. עם וורן סאפ, סימאון רייס ודריק ברוקס בהגנה, בראד וקישון ג'ונסון בהתקפה ובהנהגת גרודן הכריזמטי, זכו הבאקס במאזן הטוב בליגה – 12-4 (ביחד עם פילדלפיה איגלס וגרין ביי פאקרס), והיו היציבים ביותר, למרות לוח משחקים קשה מאין כמוהו. המקבילה של הבאקס ב-AFC היתה קבוצתו הקודמת של גרודן, אוקלנד ריידרס, שפתחה עם חמישה נצחונות רצופים, המשיכה עם ארבעה הפסדים וסיימה ראשונה בקונפרנס עם מאזן 11-5, באדיבות של חבר קשישי המפרץ: ריץ' גאנון (ה-MVP של הליגה), ג'רי רייס והאחרים.

ההפתעה: סנט לואיס ראמס

הקבוצה המפתיעה של העונה היתה דווקא הקבוצה המאיימת ביותר בליגה בשלוש העונות האחרונות – הסנט לואיס ראמס. כמובן שלא מדובר בהפתעה חיובית. חמישה הפסדים רצופים בפתיחת העונה בישרו על קריסת האימפריה, שלא התאוששה מההפסד בסופרבול לפטריוטס. קרט וורנר ומרשאל פולק לא תיפקדו והראמס מצאו עצמם מחוץ לפלייאוף, הרבה לפני סיום העונה. אגב, הראמס שהיו תמונת המראה של הריידרס (חמישה הפסדים רצופים, חמישה נצחונות רצופים ומאזן 7-9 בסיום), זכו לניצחון בכורה דווקא בנקודת המשיק בין הקבוצות, כשהנחילו הפסד ראשון לריידרס 13:28, בנצנוץ הבכורה של נקודת האור הבודדת שלהם, הקווטרבק המחליף של וורנר, תגלית העונה מרק בולג'ר.

הרעה: סינסינאטי בנגאלס

מקום 28 מתוך 32 קבוצות הליגה בהפקת נקודות בהתקפה, מקום אחרון במניעתן בהגנה. קבלו את הבנגאלס - הקבוצה היציבה ביותר בליגה עם המאזן הגרוע ביותר 2-14.

הבדיחה: ניו אורלינס סיינס

שתי קבוצות הפסידו לבנגאלס העונה – קבוצת האקספנשן יוסטון טקסאנס והסיינטס. ההפסד 13:20 בסינסינאטי הוא אירוע מבייש, אך הוא רק ביטוי בודד של סינדרום הלוזרים מה'ביג-איזי'. הסיינטס היו הדבר הכי חם בליגה בתחילת העונה, עם התקפה מוחצת וניצחונות על הטובות שבקבוצות - טמפה ביי (פעמיים), גרין ביי, פיטסבורג, סן פרנסיסקו – וסללו את דרכם הבטוחה לפלייאוף עם מאזן 6-1 בעיצומה של העונה. אבל הסיינטס כמו הסיינטס, הצליחו לפספס שוב, גם כשהכול נטה לטובתם, כשסיימו את העונה עם שלושה הפסדים לנמושות הליגה: מינסוטה (ניצחון ראשון אחרי 17 משחקי חוץ), סינסינאטי (ניצחון ראשון אחרי שבעה משחקי בית) וקרולינה (ניצחון ראשון אחרי 13 הפסדים לקבוצות בדוויזיה).

האירוע המביך: ראד והקסדה

שבוע ראשון, קליבלנד. הבראונס מוליכים 37:39 על קנזס סיטי צ'יפס ומתקלים את הקווטרבק האורח טרנט גרין כשהשעון מורה –0:00. ניצחון לבראונס? לא ולא. מסתבר שהליינבקר המקומי דוויין ראד חגג את הניצחון שניות ספורות לפני סיומו, חלץ את קסדתו והשליכה אל הקרקע בשימחה. השופטים קבעו מיד כי מדובר בעבירה בלתי ספורטיבית, שקידמה את הצ'יפס 15 יארדים ואיפשרה מהלך אחד נוסף לצ'יפס, אותו ניצל הקיקר מורטן אנדרסן כדי להבקיע שער שדה ולקבוע ניצחון לקבוצתו. ראד לא הסיר מאז את קסדתו, במיוחד ברחובות קליבלנד. למזלו, התקרית המוזרה לא מנעה מהבראונס להעפיל בסיום לפלייאוף.

הסיום הדרמטי: קאוץ' למורגן

13 שבועות לאחר תקרית ראד, היו שותפים הבראונס לסיום הדרמטי של העונה בג'קסונוויל. הג'אגוארס הובילו 14:20 והותירו את האורחים נואשים באמצע המגרש, שניות ספורות לסיום. כמו כל קווטרבק נואש נאלץ טים קאוץ' ללכת על אופציית ה'הייל-מרי' וזרק את הכדור בחוזקה מחמישים יארדים לעבר ה'אנד-זון'. תפיסה וירטואוזית של קווינסי מורגן הפיקה את הטאצ'דאון המדהים, שקבע ניצחון בלתי-נתפס לבראונס 21:20 עם בעיטת הבונוס של פיל דאוסן.

המהפך: הדולפינס בדנבר

שבוע 6: משחק מפוהק בדנבר מציב את הברונקוס בעמדת ניצחון על מיאמי דולפינס עם יתרון 7:12 בתחילת הרבע הרביעי, אולם האורחים מצליחים להפוך את התוצאה ל-21:12 תוך שבע דקות עם זוג טאצ'דאונס. האוהדים המקומיים חזרו לחיים כשמייק אנדרסון קבע 21:19 ארבע וחצי דקות לסיום ויצאו מדעתם, כשג'ייסון אילם החזיר לברונקוס את היתרון בשער שדה מ-55 יארדים 45 שניות לסיום. עד כמה עמוק היה ההלם ביציע, כשג'יי פידלר הפצוע הוביל את הדולפינס למרכז המגרש ואיפשר לאולינדו מארה להבקיע שער שדה מ-53 יארדים, כשנותרו שש שניות לסיום, ולקבוע ניצחון 24:22 בתום המהפך השלישי בשמונה דקותיו האחרונות של המשחק.

לא בא ברגל: עונת הקיקרים

ככלל נראה כי עונת 2002, שנפתחה כשהדי בעיטת הניצחון של אדם וינאטיירי מהסופרבול עדיין באוויר, היתה העונה של הקיקרים – תופעה מתקבלת על הדעת כשמדובר בכל כך הרבה משחקים צמודים והארכות. מעולם לא הכריעו הקיקרים משחקים רבים כל כך בשערי שדה דרמטיים. המונומנטליים ביותר: זוג שערי השדה של מייק ואנדרג'אגט מאינדיאנפוליס קולטס במגרש המושלג בדנבר – הראשון מ-54 יארדים קבע הארכה, שלוש שניות לסיום. השני מ-51 יארדים קבע ניצחון 23:20. קיקרים רבים אחרים פיספסו, חלקם הגדול מצא עצמו מחוסר עבודה.

טראש-טוק: סאורברון מול האחים גרמאטיקה

זאת היתה עונת הקיקרים גם בכל האמור לפטפטת בעיתונים. טוד סאורברון, הפאנטר מקרולינה פנת'רס, שלף מפיו הצהרות תמוהות בגנות החגיגות המוגזמות של הקיקר מרטין גרמאטיקה מטמפה ביי אחרי כל שער שדה. "הוא צריך להירגע ולא להתלהב כאילו זו הפעם הראשונה שלו. הוא גורם לקיקרים אחרים להראות רע. לא תראו אותי מקפצץ אחרי כל פאנט של שבעים יארדים, כאילו לא עשיתי זאת בעבר", אמר הפאנטר הטוב בליגה.

הפציעה המוזרה: תומאס ג'ונס

אחיו הקטן של גרמאטיקה, ביל, הקיקר מאריזונה קרדילנס, היה צריך את העיצה של סאורברון לפני שנה, אז שבר את רגלו במהלך אחת מחגיגותיו המוגזמות וגמר את העונה. חברו לקבוצה, הראנינג-בק תומאס ג'ונס, ששבר את ידו כשהושיט אותה כדי לענות לטלפון בביתו, סיים גם הוא את העונה בפציעה הביזארית של השנה. הנפצע הסדרתי: בראין גריזי מהברונקוס, שנפצע פעמים רבות העונה. אחת מהן ברגלו לאחר שנתקל בכלבו, שניה בפניו כתוצאה מצעידה בשכרות.

שיאים: אמיט סמית', האריסון וקאר

שלושה שיאים היסטוריים נשברו העונה. אמיט סמית' שבר את שיאו היוקרתי של וולטר פייטון האגדי ליארדים קרקעיים לקריירה והציבו על 17,162 (ב-13 עונות). מרווין האריסון מהקולטס שבר את שיאו של הרמן מור לתפיסות כדור בעונה מ-1995 והציבו על 147. הקווטרבק הרוקי של הטקסאנס, דייויד קאר, שבר את שיאו של רנדל קאנינגהאם מ-1986 לספיגת סאקס לעונה והציבו על 76.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
ג'ון גרודן. המאמן שעשה את ההבדל
צילום: איי פי
צילום איי פי
ריץ' גאנון. השחקן הטוב ביותר
צילום איי פי
צילום איי פי
אארון ברוקס ומייקל לואיס. הבדיחה הגרועה מניו אורלינס
צילום איי פי
צילום: איי פי
מייק ואנדרג'אגט. עונת הקיקרים
צילום: איי פי
מומלצים