בין שמיים לארץ
ברחבי הארץ פזורים בתי כנסת עתיקים מתקופות שונות, מהם ניתן ללמוד על השינויים שעבר המוסד עתיק היומין לאורך השנים. מנחם בר-און פקד שלושה מהיפים שבהם
| גמלא |  | כפר נחום | | בית אלפא | | |
ארצנו הקטנטונת משופעת באתרים ארכיאולגיים הפזורים לאורכה ולרוחבה, ביניהם בתי כנסת עתיקים מתקופות שונות ובמצבים שונים של שימור. גם מי שלא נוהג לפקוד היום את המוסד הציבורי הוותיק הזה, יציץ, ייפגע ויפיק שיעור מחכים ביהדות ובהיסטוריה של עם ישראל בארצו.
'בית כנסת' הוא מושג עתיק יומין, שמופיע פעמים רבות בספרות התלמודית, מה שמעיד על תפוצתו הרבה. תפקודו של בית הכנסת עבר שינויים רבים, בהתאם לנסיבות. בראשיתו, לפני למעלה מ-2,000 שנה, שימש המבנה כבית ועד ומקום כינוס לאסיפות הקהילה (כך בתי הכנסת במצדה ובגמלא). בנקוף הזמן, הוא תיפקד כמקום לימוד ומקום תפילה. לאחר מכן הפך המוסד למקום תפילה בלבד, ובימינו ניתן להבחין בשינוי מגמה נוסף, כשהמקום משמש לא רק לתפילה אלא גם לעריכת אירועים חברתיים שונים.
את הסיור שלנו נקדיש לשלושה בתי כנסת עתיקים, מהם ניתן ללמוד על השווה והשונה במבנה בית הכנסת ובתפקודו, כפי שהתפתח משלהי תקופת בית המקדש השני (תחילת הספירה הנוצרית) ועד למאה השמינית.
מבנה פשוט, בנוי אבני בזלת מקומיות
כדי להגיע לאתר ניסע בכביש מס' 92 מזרחית לכנרת, עד צומת מעלה גמלא. נעלה לרמה בכביש מס' 869, ובצומת דליות נפנה שמאלה לכביש 808. בפנייה הראשונה ניקח שמאלה לגמלא, בהתאם לשילוט.
גמלא הוא יישוב יהודי קדום מימי בית שני שהתפרסם כמבצר הצפוני האחרון שנפל בידי אספסיאנוס שר צבא רומי (68 לספירה), בדרך לכיבוש ירושלים וארץ ישראל כולה. היישוב בנוי על גבעה דמויית דבשת גמל ומכאן שמו. הגבעה מוקפת משלושת צידיה ערוצי נחלים וגיאיות עמוקים, וניתן להגיע אליה רק מצד צפון-מזרח. על עמידת הגבורה של לוחמי גמלא מול צבא רומי גדול, מאומן ומצויד כהלכה, על נפילתו בשבי של המצביא אספסיאנוס במהלך אחד מנסיונות הפלישה למבצר (אף ששוביו לא זיהו אותו כגנרל הרומי ונעתרו לתחינותיו להשתחרר כעבור ימים מספר) ועל כניעתם של לומי גמלא (המזכירה את נפילת הגבורה של לוחמי מצדה המפורסמת יותר) ניתן לקרוא בספרו של יוסף בן-מתתיהו 'מלחמות היהודים' ובחוברת 'גמלא' של שמריה גוטמן.
בית הכנסת העתיק שהתגלה במקום בחפירות שערך הארכיאולוג שמריה גוטמן לאחר מלחמת ששת הימים הוא מבנה פשוט, בנוי אבני בזלת מקומיות. הכניסה אליו דרך פתח מרכזי הקבוע בצדו הדרומי של המבנה. לאורך הקירות נבנו שלוש שורות אבן ששימשו כמושבים. במרכז האולם התגלו שרידיהם של העמודים שתמכו כנראה את הגג. האולם שימש בעיקר לאסיפות של בני המקום. במרחק לא רב מהכניסה נמצא בור מים שעל פי גודלו משערים שהיה מקווה ששימש כמקום טבילה בטרם הכניסה לבית הכנסת.
בדרום רמת הגולן נמצאו שרידים של כ-30 בתי כנסת עתיקים.
עוד בסביבה: נחל דליות, דולמנים, תצפיות על נשרים, בית הכנסת בעין נשוט, בית בד, בית הכנסת בקצרין, 'סיפור גמלא' - חזיון אור-קולי במוזיאון בקצרין.
המבנה מזכיר בזיליקה יוונית-רומית
נרד מרמת הגולן לכביש 87 ובצומת יהודיה נפנה ימינה עד לכפר נחום. בית הכנסת נמצא באזור בו פעל ישו בתחילת דרכו, ולכן מצויות בו כנסיות רבות. בית כנסת זה מאפיין בתי כנסת שנבנו מתחילת המאה השלישית לספירה ועד למאה החמישית.
בזכות החפירות הארכיאולוגיות ועבודות השיחזור, שהתחילו כבר בשנת 1838, אנחנו יכולים ליהנות ממראה המבנה המיוחד והמרשים ביופיו. מצבם הכלכלי המשופר של תושבי כפר-נחום הקדמונים, שבחלקם היו דייגים ובחלקם סוחרים עתירי ממון, איפשר להם לבנות בית כנסת גדול ומפואר, ועוד מסלעי גיר, שהם מצרך נדיר באזור הזה, השופע אבני בזלת.
המבנה, שמידותיו 16.5 על 23 מטר, מזכיר בזיליקה יוונית-רומית. תקרתו נתמכת על ידי שני סטווי עמודים לאורך האולם וטור שלישי לרוחבו, מעברו הצפוני של המבנה. שני העמודים הפינתיים גולפו בצורת לב, כדי שיתאימו לשתי השורות הניצבות.
כותרות העמודים הן קורינתיות והקורה שמעל העמודים (אפיסטיליון) היתה מעוטרת בעיקר בעלי האקנטוס (הקוציף), זרים וצורות הנדסיות. העמודים בתקופה זו הוקמו בדרך כלל על מסד אבן (סטילובאט) - בסיסים מרובעים גבוהים. גם האפריזים (שאר הקורות) היו מעוטרים באותם עיטורים. לאורך הקירות נמצא ספסל אבן בנוי, ששימש כמקום מושבם של בני הקהילה.
מכל המושבים נבדל רק מושב אחד בהידורו הרב - כיסא עשוי מאבן בזלת. במשענתו האחורית שושן מסוגנן ומשענות הידיים מקושטות בפיתוחים שונים. ההשערה היא שכיסא זה היה מיועד לראש הקהל.
ריצפת בית הכנסת עשויה אבן מקומית ומרצפותיה גדולות. החזית היתה כנראה בעלת שתי קומות (לפי גובה העמודים). בחלקה העליון של החזית היו שלושה חלונות קטנים, כשמעל הפתח המרכזי היה חלון גדול. לבית הכנסת היו שלושה פתחים, פתח אמצעי מרכזי גבוה, גדול ומעוטר, ושני פתחים צדדיים קטנים יותר.
במקום ניתן להבחין בכתובות בארמית וביוונית, על פיהם אפשר ללמוד על הקהילה ועל נדיבות לבם של חבריה. כמו כן מצוין מי תרם את פרטי הבניין השונים. לפי המבנים והעיטורים אפשר להניח שאותם תורמים לא השפיעו על תוכנית הבניין ועל סגנונו.
שתי כתובות התגלו על עמודים במבנה. זו שנוסחה ביוונית אומרת "הרודס בן מוקינוס ויוסטוס בנו יחד עם ילדיהם הקימו את העמוד הזה". על עמוד אחר כתובת ארמית: "חלפו בר זבידה בר יוחנן עבד הדן עמודה תהי לא ברכתה" (חלפו בן זבידה בן יוחנן עשה עמוד זה תהי לו ברכה). לדלתות היו שתי מזוזות מגולפות ומשקופים עם תבליטים עיטוריים, המתארים שני כרובים מרחפים ובידיהם זרים. כמו כן ניתן להבחין בתבליטים של שבעת המינים, כגון דקל, גפן ואשכול ענבים.
תופעה מאפיינת למבנה זה שאין פרוזדור כניסה לפני החזית והכניסה לאולם העיקרי, אלא חצר פתוחה. כאן המקום לציין עובדה מפתיעה משהו: בכל בתי הכנסת הקדומים, עד למאה החמישית, אין מקום קבוע לארון הקודש. כנראה שהוא היה ניתן לטלטול ורק בשעת הצורך הוצב במרכז האולם.
לטיפוס בית הכנסת שבכפר-נחום אפשר לייחס ולשייך גם את בתי הכנסת בברעם, מירון, כורזים, בית שערים ועוד.
עוד בסביבה: כנסיות עתיקות לרוב, בית הכנסת בכורזים.
בית הכנסת פונה דרומה
נעלה לכביש 90 ממערב לכנרת. נדרים עד לצומת שלפני בית שאן ונפנה ימינה לכביש 71. בצומת בית השיטה נפנה שמאלה בכביש 669 לבית אלפא.
השם בית אלפא מוזכר כבר במסכת תענית. החפירות במקום התחילו בשנת 1929, על ידי הארכיאולוגים סוקניק ואביגד, מטעם האוניברסיטה העברית. כאן התגלו שרידי בית כנסת הכוללים יסודות של בזיליקה, חצר, חלקי קירות וחלקים מחדר נספח וכן מגומחה (אפסיס) מוגבהת, ששימשה כנראה כמקומו הקבוע של ארון הקודש, בצידו הדרומי של המבנה. בית הכנסת פונה דרומה, כמו כיוונם של רוב בתי הכנסת העתיקים הנמצאים צפונה מירושלים.
הקירות בנויים מאבני גיר בגדלים שונים, כאשר אבני התושבת גדולות יותר. קירות הפנים היו מטוייחים ועל גבי חלק מהם ניכרים תמשיחים של עלים אדומים. אורך בית הכנסת 10.75 מ' ורוחבו 12.40 מ'. גם כאן שני טורי עמודים שחילקו את המבנה לשלושה חלקים, ולאורך הקירות ספסלי אבן גוויל מכוסים בטיח.
הצד המערבי של האולם מחולק למלבנים של דגמים גיאומטריים, ואילו בצד המזרחי הרצפה ברובה חלקה. בניגוד לבתי כנסת מתקופות קדומות, כאן הכניסה היא מצד צפון, מול ארון הקודש, דרך שלושה פתחים, כאשר הפתח האמצעי הוא הרחב ביותר. באולם התפילה המרכזי רצפת פסיפס, שהתגלתה במקרה כאשר חברי קיבוץ חפציבה הניחו צינורות השקייה בשדות המשק. הפסיפס מורכב מציורים בגוונים רבים והוא נעשה מאבני סיד ואבני צור מהסביבה, כאשר את הגוונים ירוק וסגול עשו מזכוכית.
הציורים מתחלקים לשלושה חלקים:
א. ארון קודש: בשני צידיו שתי מנורות דולקות וליד כל אחת מהן תשמישי קדושה - לולב, אתרוג ומחיתה. שני אריות שומרים על הארון מזה ומזה.
ב. גלגל המזלות: 12 המזלות ערוכים במעגל וכל אחד מהם מסומן בשמו העברי - טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי ודגים. במרכז המעגל ניתן לראות את אל השמש (הליוס) במרכבה רתומה לארבעה סוסים דוהרים על רקע השמיים הכהים, הירח והכוכבים. בארבע הפינות מוצגות ארבע תקופות השנה בדמות נשים מכונפות ענודות עדיים ומלוות אטריבוטים שונים (פירות, ציפורים ועוד). ליד כל אחת מצוינת התקופה: תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת טבת.
ג. עקידת יצחק: מימין המזבח שלשונות אש עולות ממנו. משמאלו עומד אברהם עטור זקן והילה על ראשו. ידו האחת מחזיקה ביצחק העקוד ובידו השניה מאכלת ארוכה. ליד כל אחד מהם רשום שמו. מלמעלה מופיעה כף יד המסמלת את מלאך ה' והכתובת "אל תשלח". לצדו של אברהם מתואר איל הקשור לעץ.
בקצה השמאלי נראים שני הנערים עם החמור.
כל חלקי הפסיפס ממוסגרים מארבעת צדדיהם בעיטורי שריגי גפן או ריבועים וביניהם פירות, עופות וחיות. לא רק אולם התפילה היה מרוצף בפסיפס, אלא אף חלק מרצפת החצר והעזרה. אלה רוצפו בצורות הנדסיות פשוטות ומעוטות גוונים.
עוד בסביבה: יש למכביר, אך אחרי יום מלא וגדוש שכזה, הכי כדאי - הביתה.
לפנייה לכתב/ת 
