מחט בערמת שחת

מה משותף לשירותי הביטחון הישראליים ולנאסד"ק? בשני המקרים מדובר באירגונים מסועפים, המופצצים מדי יום בכמות עצומה של מידע מסוגים שונים, שכל פרט מתוכו יכול למנוע אסון - בין אם מדובר באובדן חיי-אדם ובין אם באובדן קרנות פנסיה בעקבות שחיתויות.
כדי להתמודד בצורה אינטליגנטית עם המידע העצום הזה, ולדלות ממנו במהירות את הפרטים הרלוונטיים בלבד, נעזרים שני האירגונים הללו - השונים כל-כך זה מזה - בכלי זהה: תוכנות לכריית-המידע פרי פיתוחה של חברת Clear Forest, שבסיסה בניו-יורק.
ישראל משתמשת בהן כדי לחשוף קשרים סודיים בין אנשים החשודים כטרוריסטים - כמו, למשל, איתור תבניות-שיחה קבועות של שיחות טלפון הנערכות זמן קצר לפני פיגוע התאבדות. נאסד"ק משתמשת באותה תוכנה כדי לגלות סחר חשאי במניות לפני פירסומן של ידיעות עסקיות. לדוגמא, בעזרת התוכנה נבדקו המכירות שביצעו קרובי משפחתו של סם וואסקל, בעלי ImClone, שבסתיו האחרון הודה באשמה של סחר בלתי חוקי במניות. ידידתו, כוהנת סגנון החיים מרתה סטיוארט, עדיין נחקרת במשטרה באותו נושא - ומכחישה את כל החשדות נגדה.
תוכנות כריית-המידע, המשולבות בטכנולוגיות המקשרות בין מערכות מחשבים לבין מאגרי מידע עצומים, יכולות לדוג היום עבור כל לקוח הקשרים יקרים מפז, שלא ניתן היה לגלותם ולעלות עליהם בשום דרך אחרת. קחו לדוגמה את יצרנית המטוסים BAE Systems הבריטית. תוכנה, שפותחה על-ידי חברת Autonomy מקיימברידג', קישרה בין מאגרי המידע השונים של מחלקת המחקר של BAE, והפנתה את תשומת ליבם של המהנדסים האזרחיים לכך, שהבעיה שנתקלו בה בעניין מבנה כנפי המטוסים מטופלת גם במחלקה הצבאית של החברה.
הפסקת הכפילות בטיפול חסכה לחברה מיליוני דולרים. התפוצצות המידע בעולם מאלצת יותר ויותר גופים למצוא דרך להפיק מידע מועיל מתוך הסבך הזה, ולכן הלקוחות הנזקקים לתוכנות כריית המידע יכולים להיות גם תחנות משטרה, סוחרי בגדים, או אפילו חברות בינלאומיות.

לקחי ה-11 בספטמבר

למרות שהשימוש בכריית-מידע אכן התרחב באחרונה מאוד, ההאטה שנרשמה בשנים האחרונות בתחום הטכנולוגיה השפיעה לרעה גם עם פיתוח התוכנות העוסקות בכך. 2002 תירשם כגרועה ביותר בהיסטוריה של טכנולוגיית המידע: המכירות ירדו ב-2.3% (אחרי גידול ממוצע של 12 אחוז לשנה ב-20 השנים האחרונות), ואת המכה הקשה ביותר ספגו החברות העוסקות בכריית-מידע.
אור בקצה המנהרה מסתמן בדמות לקוח, שחוסר המיומנות שלו בתחום גדול ממש כמו התקציב שלו: ממשלת ארה"ב, שתשקיע השנה 53 מיליארד דולר בטכנולוגיית מידע. חוסר יכולתו של הממשל לנתח ולהצליב מידע נחשף בחודשים שאחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001: סוכן אף-בי-איי מפיניקס, שחשד בערבים שלקחו שיעורי טיסה באריזונה, לא ידע כי לעמיתו במינסוטה יש חשדות דומים על ערבי אחר. אנשי מחלקת ההגירה לא ידעו שהאזרחים הסעודים, שהגישו בקשה לאשרה, מופיעים ברשימת החשודים של הסי-איי-אי כמי שיש להם קשרים עם אירגוני טרור.
"אם נתבונן בלקחים שהופקו מה-11 בספטמבר - הטכנולוגיה הזאת היא בדיוק מה שצריך", אומר אד סקץ', מנהל Ford's Learning Network, "כי היא מפרידה בין הרלוונטי לבין הבלתי-רלוונטי, ושומרת שהאירגונים הגדולים לא יטבעו בים של מידע". מנכ"ל סיבל מערכות, תומס סיבל, התפאר אפילו, שאם התוכנה שלו היתה בשימוש כוחות המשטרה והמודיעין לפני ה-11 בספטמבר, ייתכן מאוד שהתוצאה היתה שונה לגמרי.
אחרי ה-11 בספטמבר גילו חברות טכנולוגיה רבות, כי יש להן הזדמנות לעשות רווחים תוך גילוי פטריוטיזם. אורקל הגדולה הציעה, למשל, לתרום תוכנה ליצירת מאגר מידע פדראלי, שבו יאוחסנו פרטים אישיים וצילומים שיאפשרו זיהוי חשודים. מנהלי החברות לעיבוד מידע הבינו מהר מאוד, שאם התוכנות שלהם יכולות למצוא קשרים ותבניות קבועות בהרגלי הצריכה של הציבור - אולי הן יכולות גם למצוא קשרים בין מאגרי המידע המודיעיניים של ממשלות בכל הנוגע לפעילות טרוריסטית, וכך לשפר את היכולת של המימשל למנוע את הפיגוע הבא.
ואכן, חברות רבות מיהרו בשנתיים האחרונות להקים סניפים ליד וושינגטון, כדי להיות קרובים לאקשן. בשנה שעברה הקימו Raytheon ו-EMC חברה משותפת, הענקית הגרמנית SAP העתיקה את מחלקת הסקטור הציבורי שלה לאיזור וושינגטון, ו-PeopleSoft פיתחה שני מוצרים חדשים, המיועדים לשוק ביטחון-הפנים האמריקני.
אבל נראה שהמנצחת הגדולה עד עכשיו היא חברת אוטונומי, שחתמה באחרונה על חוזה לפיתוח תוכנה לאיסוף, ניתוח והפצת מידע ל-22 סוכנויות המסונפות למשרד החדש לביטחון-פנים, שהוקם בעקבות אסונות ה-11 בספטמבר. פרט לחוזה הזה, ששוויו מוערך בשלושה מיליון דולר, נכון לעכשיו, אין הרבה חוזים נוספים שנחתמו באחרונה.
כולנו חיכינו לרכבת עם הכסף שתגיע לתחנה, אומר לנארד פומאטה, נשיא המחלקה הממשלתית של WebMethods, שבסיסה בפיירפקס, וירג'יניה. אבל פרט לתקציבי-חירום שהועברו לרכישת נשק, לשכירת שומרים ולהקמת גדרות אבטחה, אין יוזמות חדשות משמעותיות. נראה שהמצב הזה ישתנה בחודשים הקרובים, אחרי שהשר לבטחון-פנים, טום רידג', יסיים לסקור את ממלכתו החדשה.

לנבא התנהגות צרכנים

המימשל האמריקני הוא אולי הלקוח הטרי ביותר של חברות המידע, אבל הוא לא היחיד. במהלך שנות ה-90' התפשטה כריית-המידע בין תחומי התעשייה השונים. היא איפשרה לחברות לדעת יותר על צרכי הלקוחות שלהן, ולהתמקד בתכונות המייחדות את הלקוחות הרצויים במיוחד.
חברת-אשראי, שהשתמשה במערכת כריית-המידע של NCR, גילתה שלקוחות הממלאים את טופס הבקשה בעיפרון במקום בעט נוטים יותר להשתמט מתשלום חובותיהם. רשת מלונות גדולה גילתה, שאורחים שהזמינו סרטים למבוגרים נטו גם להוציא יותר כסף ובאו בפחות דרישות לצוות המלון. לקוחות אלה קיבלו תגמולים והטבות.
הטכנולוגיה העומדת בבסיס היישומים האלה, הידועים בשם ניהול קשרי לקוחות, היא תת-מערכת של כריית-מידע, היכולה לשמש כל אירגון הזקוק לניתוח מהיר של כמויות מידע עצומות. לעתים תכופות יותר ויותר רואים, שהתוכנה הזאת כבר לא מוגבלת רק ללקוחות עסקיים, אומר מייקל שיף, סגן-נשיא CurrentAnalysis, חברה לניתוח מידע מודיעיני בתחום העסקים. 'ניהול קשרים' יכול להיות גם עם ספקים, עם בעלי מניות אבל גם עם טרוריסטים.
מה שמרתק עוד יותר הן יכולות הניבוי שמקנה ניתוח הנתונים. מנהלי אתר האינטרנט של רשת האופנה ג'יי-קרו נעזרים בטכנולוגיה שפותחה ב-DigiMine כדי לנבא איזה פריט לבוש יעדיף הלקוח, בהתחשב ברכישות שעשה בעבר. קהיליית המודיעין לא התעלמה גם בעבר מהפוטנציאל הטמון בניתוחי מידע מסוג זה. סוכנות הביון המרכזית השקיעה במספר חברות, המשרתות הן את הסקטור הציבורי והן את קהיליית המודיעין. כשסוכני הסי-איי-אי ביקרו בחברת DigiMine, היתה ברשותם רשימה של 900 חברות שעסקו בפיתוח טכנולוגיות של כריית-מידע.
השקעות הסי-איי-אי, שאינן חורגות בינתיים משני מיליון דולר לשנה, מאפשרות לסוכנות להזמין מוצרים התפורים במיוחד לצרכיה. ההשקעה בחברת Intelliseek, למשל, איפשרה לחברה להוסיף לתוכנה שלה אפשרויות תרגום לשפות זרות. חברת ABM מאנגליה מכרה את תוכנות הניבוי שלה לעסקים פרטיים, כמו גם לכוחות השיטור, בעיקר בבריטניה.
משטרת האמפשייר השתמשה במערכת הזאת כדי למצוא מיתאמים אפשריים בין מקרים של פריצות בבתי דירות, בתקווה להסיק מתוכם איזה בניין יהיה היעד הבא של הפורצים. השוטרים הגבירו את הסיורים באיזור, והצליחו לעצור אדם שיצא מאחת הדירות בארבע לפנות בוקר, כשהוא נושא עמו מחשב. האיש הודה בביצוע הפריצות הקודמות.

תחנות המשטרה מקושרות

עוד תוכנות חדשות ושימושיות מאוד הן אלה המקשרות בין מאגרי-מידע של סוכנויות שונות, או בין מחלקות באירגון מסחרי גדול. שפות מחשב כמו XML מספקות מעין ממיר אוניברסלי, המאפשר להיכנס למערכות המחשבים הישנות ביותר, ולפתוח אותן בפני מנועי חיפוש ותוכנות כריית-מידע.
אוטונומי, למשל, איפשרה לעובדים בחברות ענק כמו בריטיש פטרוליום וג'נרל אלקטריק לדלות מידע מתוך בליל מאגרי-המידע שלהן ברחבי העולם. ג'נרל מוטורס, למשל, התקינה תוכנה כזו, ואיפשרה לכל עובדיה גישה קלה לכל 700 רשתות האינטרה-נט שלה. כך הצליחה החברה להקטין את הצוות הטכני שתיחזק את המערכות הללו מ-30 עובדים לעובד אחד בחצי משרה בלבד.
אוטונומי הצליחה גם לקשר את מאגרי המידע של 56 תחנות משטרה בבריטניה, בפרוייקט הידוע בשם הולמס-2 (על-שם הבלש הידוע, כמובן). הולמס-2 מאפשרת לשוטרים לבדוק את מאגרי המידע של תחנות שונות, ולמצוא קשרים בין רמזים ועדויות דומים, שהוכנסו למחשב על-ידי אנשים שונים.
האתגר הגדול עכשיו הוא למצוא דרך טובה יותר להפיץ את המידע מבלי לפגוע בביטחון ובלי לעבור על חוקים המגינים על פרטיות וזכויות הפרט. לסוכן סי-איי-אי יש היום גישה רק לאחוז קטן של מידע הנמצא במחשבי האף-בי-איי, וחוקי ההגנה על פרטיות באירופה קשוחים עוד יותר.
בסופו של דבר, המשוכה הגבוהה ביותר תהיה גודל האירגון הממשלתי ומספר המערכות ומאגרי-המידע הרגישים שלו. זה פרוייקט לעשר שנים, אומר מנכ"ל DigiMine, אוסאמה פאייאד. כל מי שחושב שמספיק לקחת תוכנה כלשהי ולהפעיל אותה על כמויות מידע כדי להיות בעניינים, טועה ולא מבין במה מדובר.
פאייאד החליט לוותר על השוק הממשלתי הן בגלל המורכבות שלו והן בגלל מה שהוא מכנה הכישלון של מימשל בוש להציג תמונה ברורה של המערכת שהוא רוצה ליצור. אבל יש רבים שרוצים לתפוס את מקומו. חברות תוכנה רבות מחפשות שוק - כל שוק - שמראה סימני חיים.

תרגום: לילית וגנר