הנחת הטמטום

מייד אחרי שהוחשך המסך על מסיבת העיתונאים של אריאל שרון, ניסו יועציו של ראש הממשלה לטעון שהמטרה הושגה. לא רק שבדקות שכן שודרו הופיעה התקפה שלוחת רסן וחסרת הקשר, שבמהלכה רמז שרון רמזים עבים לחתירה של העבודה נגד המלחמה בטרור וההכנות נגד מתקפה עיראקית; עצם הורדת השאלטר על ידי השופט חשין, לפי הגרסה הזו, משחקת לידיים הליכודיות. הנה – יאמרו לאלה שעזבו את הבית והורידו את מספר המנדטים של הליכוד בסקרים בשליש בתוך חודש – עוד פעם השמאל ושלוחיו בבית המשפט העליון יוצאים נגדנו.

יועצי שרון הם אנשים נבונים, ויש להניח שאפילו הם לא ממש מאמינים לספין שניסו לייצר. אבל שווה להתעכב על ההנחה העומדת מאחוריו: הציבור מטומטם, בעיקר הציבור שמצביע עבורנו. מספיק ללחוש לו באוזן כמה מילות הפעלה – "השמאל", "המערך", "חותרים תחת הביטחון" – והוא מייד מופעל, כבובה על חוט, כל הדרך אל מטה הבחירות וממנה אל הקלפי.

הגישה הזו היא התרגיל הקבוע של ארתור פינקלשטיין האגדי, האיש שהפציע בשמי הקמפיינים בישראל ב-1996, ושום הוכחת נגד לא תשנה את מעמד העל שיש לו: לא תבוסתו של הלקוח בנימין נתניהו ב-1999, לא הרקורד הלא ממש מזהיר של מערכות ההשמצה שניהל עבור לקוחותיו בארה"ב, שם נכשל הרוב המכריע של האנשים שהריץ במערכת הבחירות האחרונה.

פינקלשטיין הוא מה שקוראים בארץ מוצאו "פוני של טריק אחד"; השאלה היא למה מתעקשים אנשי הליכוד, שחלקם מנוסים ונבונים, לקנות את הטריק הזה פעם אחר פעם?

יותר מזה: אותו טריק ממש הפך את הפסדו המתקרב של נתניהו לברק לתבוסה. התמונה של ראש הממשלה בשוק התקווה אחרי "התבטאות האספסוף" של תיקי דיין, מחרף ומגדף לכל הכיוונים, גרמה גם לליכודניק המושבע ביותר רגש של בושה וניכור. אף אחד, ויהיה אדוק באמונתו הפוליטית כאשר יהיה, אינו אוהב לראות ראש ממשלה מתנהג כך. אף אחד לא קונה קללות כתחליף להסברים. ואף אחד, שמאלני או ימני, איננו מטומטם.

יש באמת מישהו שהטענה "גלעד הוא איש עסקים והוא עשה עבודה וקיבל כסף" מסבירה לו עד תומה את פרשת האי היווני? יש באמת מישהו שמאמין שאב מקבל את ההודעה שבניו השיגו עבורו מיליון וחצי דולר כמובנת מאליה, ואינו שואל מאיפה הכסף? יש באמת מישהו שחושב שמילת הקסם "מצנע" מכסה על כל אלה? יש באמת מישהו שהופעתו המגומגמת של שרון, המלאה הצצות לנייר ואינה מגובה ולו במסמך אחד, שכנעה אותו במשהו חוץ מזה שלראש הממשלה יש מה להסתיר?

בדבר אחד לא טעו שרון ויועציו: בתגובתה של התקשורת. השופט חשין עשה בסופו של דבר את מה שערוצי הטלוויזיה והרדיו היו צריכים לעשות בלי לחכות להוראתו. חוק תעמולת הבחירות הוא חוק לקוי ובעייתי, אבל הוא חוק – ולכולם באולפנים היה ברור ששרון עובר עליו. אבל באמצעי התקשורת, המותקפים כל הזמן על הטיה, לא נמצא מי שיגיד "יש כאן עבירה על החוק, ולא חשוב מה יגידו עלי אם אסגור".

חשין הוציא בסופו של דבר עבור כולם את הערמונים מן האש, אבל לא שינה את העובדות: הנחת הטמטום של הציבור היא אולי הנחה מוטעית, אבל הנחת העמדה המתגוננת וההססנות של התקשורת היא מוצדקת לחלוטין. כל הפוליטיקאים בישראל מנצלים אותה בכל ימות השנה; ראש הממשלה, ברגע נלעג ומדכא במיוחד עבור התפקיד שהוא ממלא, רק הקצין את הדברים עד לאבסורד.