חג האילן

אוהבי גיבורים אנחנו, ובהעדר גיבורים של ממש, מצאנו לנו גיבור לשבועיים, טייס חלל אמיתי. כמה טוב להמריא עמו. לכן ט"ו בשבט השנה הוא בעיקר חג לאילן. תודו - שם נאה העניק הגורל לטייס החלל העברי הראשון, שהמריא למרומים בערב ראש השנה לאילנות. בעוד אלף שנה יגידו ארכיאולוגים שהשם הזה הוא בכלל משל ספרותי.

כחובבת מדרש, הרשו לי למצוא קשרים בין שתי הסיטואציות – זו של ט"ו בשבט, השולחת את האדם להתחקות אחר שורשיו עמוק באדמה, וזו של נאס"א, השולחת אותו להגביה עוף גבוה ככל שיוכל, לקבוע לעצמו גבולות ומשימות שאפילו השמים אינם הגבול להם.

פרק אהוב עלי מאוד בספר תהילים מצביע על הפרדוקס הקבוע המלווה את הקיום האנושי, שיש בו גדלוּת וקטנוּת זה בצד זה. המשורר מתבונן לשמים, ונתקף תחושת קטנוּת איומה מול עוצמתם. מהו האדם מול עוצמת הטבע, הוא שואל, "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?" – רוצה לומר: מי אני בכלל, איזה כוח יש לי נגד איתני הטבע ועוצמתם, סופות טורנדו, מחלות, אסונות, רעידות אדמה וחורים שחורים בחלל?". אבל באותה נשימה עצמה הוא ממשיך וקובע את מה שההיסטוריה כבר אישרה: הקטנצ'יק הזערורי הזה, העונה לשם "אדם", הוא מושל הבריאה, יוצר וממציא, מתכנן ופועל השולט בטבע וכובשו – "ותחסרהו מעט מאלהים, וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו".

המציאות העגומה שלנו פה בארץ, מתחת לאבק המזרח תיכוני שאילן רמון נשלח לחקור, נותנת פירוש חדש לפרדוקס הזה. ההיצמדות של כולנו ביומיים האחרונים לטיסתו של רמון מבטאת את הייאוש והתסכול מן הפער הבלתי אפשרי שבין מי האפסיים של קטנוּת אנושית, קנאה תאווה וכבוד, שאנחנו נתקלים בהם פה מדי יום, לגודלה של הרוח ותעוזתה, שאיפשרה את ההמראה הזאת, והפכה אותנו לשותפים לה.

אין להתעלם אמנם מרצון הבריחה הפשוט, הגורם לכה רבים מאתנו לרצות להצטרף למסע הרפתקני בחלל, רק מפני שזה המקום הכי רחוק מכל מה שמעכיר את רוחנו ומדיר שינה מעינינו. ולמרות זאת, אני מעדיפה לחשוב שלא מדובר באסקפיזם, אלא בחזון. האזרח הישראלי מתבונן, ומשווה. מתבונן ומבין שאפשר גם אחרת. שתרבות שמסוגלת להתרומם, תרתי משמע, לגבהים כאלה. לא יתכן שלא תצליח להתרומם לגבהים פשוטים יותר של אנושיות והגינות. למעשה, לא ברור שמדובר במשימה פשוטה פחות. החכם מכל אדם כבר קבע – "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ביצרו מלוכד עיר". להיות סבלן ולהתגבר על יצרים רעים קשה יותר מלהיות גיבור וללכוד עיר שלמה. המאבק שלנו בכוחות הרעים, החבויים בתוכנו ומושכים אותנו נמוך, קשה יותר ממאבקה של חללית בכוח המשיכה של כדור הארץ.

עכשיו נראה אותנו, גיבורים.