סופרבול 37: התקפת הבקאנירס מול הגנת הריידרס

בדיחה ידועה על קישון ג'ונסון, הווייד-רסיבר רודף הכבוד של טמפה ביי בקאנירס, מתחילה כמו עשרות בדיחות אחרות: שאלה - איך ג'ונסון מחליף נורה? התשובה - הוא מציב אותה בבית המנורה והעולם כבר דואג להסתובב סביבו.
ג'ונסון הגיע לטמפה ביי מהניו יורק ג'טס לפני שלוש שנים והצהיר על שתי מטרותיו בקבוצתו החדשה: להעפיל לסופרבול ולהוכיח שהוא הרסיבר הכי טוב בליגה. אחרי שנתיים מתסכלות הוא כבר הצליח להשיג את היעד הראשון שהציב לעצמו, אולם כדי שהבאקס ינצחו את אוקלנד ריידרס, יהיה עליו להגשים גם את מטרתו השניה ולו ללילה אחד.
ג'ונסון בן השלושים אינו נמנה אולי על הטופ של הרסיברים, אבל הוא הציר המרכזי של קבוצת ההתקפה של הבקאנירס, שדורגה במקום ה-24 בלבד העונה ביארדים למשחק (312.6 יארדים) ובמקום ה-18 בנקודות למשחק (21.6 נקודות). ג'ונסון, שדואג להתבלט מחוץ למגרש בהופעתו האלגנטית (מעילי פרווה ותכשיטים), מנצל את מימדי גופו (1.93 מטרים) כדי להתבלט גם על המגרש ולשמש מטרה עיקרית למסירות של הקווטרבק, בראד ג'ונסון. בלית ברירה, כשמשחק הריצה צולע מעט עם מייק אלסטוט ומייקל פיטמן, הפכה ההתקפה האווירית לאופציה המועדפת בתוכנית המשחק של ג'ון גרודן.
זוהי גם הסיבה שגרודן דאג לגייס העונה שני רסיברים אמינים נוספים - קינן מקארדל וג'ו ג'ורביצ'יוס, וזוג טייט-אנד'ס התקפיים מעולים - קן דילגר וריקי דאדלי. ארבעת המצטרפים החדשים ריווחו את המגרש לבראד ג'ונסון, איפשרו לו לנהל את משחק ההתקפה באופן מושכל ושיפרו משמעותית את האפקטיביות של ההתקפה הצולעת באופן מסורתי.
הבעיה העיקרית שעמדה בפני בראד ג'ונסון היתה קו התקפה חבול, לא מתואם ושברירי. ג'ף כריסטי הוותיק, קנייאטה ווקר, קוזי קולמן וקרי ג'נקינס הצעירים ורומן אובן שהגיע בתחילת העונה, לא הצליחו לסתום את החורים הרבים שנוצרו בינהם - חורים מהם זלגו שחקני הגנה יריבים היישר בכיוונו של בראד ג'ונסון. היות ומדובר בקווטרבק לא נייד במיוחד, הוא התקשה להימלט מתיקולים בסאקס.
מול הריידרס, יאלצו חברי קו ההתקפה של הבאקס להחזיק מעמד מול קו הגנה גדול ומלחיץ, שהניב לא מעט סאקס העונה. סאם אדמס וג'ון פארלה הוותיקים הגיעו לקבוצה בתחילת העונה כדי לחסום את הדרך בפני הראנינג-בק'ס. בהתחשב בחוסר היעילות של מייק אלסטוט, מייקל פיטמן ואארון סטקר במשחק הריצה, יוכלו הדפנסיב-טאקלים של הריידרס להתמקד בפירוק הכיס סביב ג'ונסון ותיקולו. מסוכן מכולם בתחום זה הוא רודריק קולמן, שסיים את העונה עם 11 סאקס. למזלם של הבקאנירס, ללא טרייס ארמסטרונג וטוני בראיינט הפצועים, אין לריידרס דפנסיב-אנד'ס מאיימים במיוחד. רייגן אפשאו, דלורנס גרנט וכריס קופר גורמים לא פעם לנזקים עם עבירות טפשיות, יותר משהם מסייעים.
למרות ההיערכות היעילה של הריידרס נגד הריצה והאפקטיביות המוטלת בספק של הראנינג-בק'ס, חייב גרודן שפיטמן ואלסטוט ישיגו יארדים קרקעיים, כדי להקל על העומס שמוטל על בראד ג'ונסון ולאלץ את הסקנדרי של הריידרס להסתגל מחדש לכל מהלך. בהתחשב בכך שהקורנרבק המצטיין מאוקלנד, צ'ארלס וודסון, משחק על רגל שבורה כבר חודש, אין לריידרס עומק בחולייה האחרוית מלבד טורי ג'יימס. חוסר יוזמה מצד הראנינג-בק'ס של הבקאנירס, יפנה את הסייפטיז המצויינים בכסף-שחור - אנתוני דורסט, דריק גיבסון ובעיקר רוד וודסון הבלתי נלאה - לעזרתם של הקורנרבקים וימרר את חייהם של ג'ונסון את ג'ונסון (בראד וקישון) במשחק המסירה.
אלסטוט, הכלאה של פול-בק וראנינג-בק במשקל מאה ק"ג, יכול לעשות את ההבדל אם יתפוס את אחד הימים הגדולים להם הוא מסוגל. כשהוא צובר תאוצה, דרושים שלושה שחקנים לפחות כדי לעצור אותו. עם פול-בק חוסם מצוין כמו רשארד קוק, הליינבקרים של הריידרס אינם יכולים להזניח את מרכז ההגנה. ביל רומנובסקי קשישא, הרוקי נפוליאון האריס ואריק ברטון בעונת פריצה, הוכיחו את עצמם לא פעם העונה כמתקלים מצויינים ושחקנים של מהלכים הגנתיים גדולים. אם אלסטוט לא יעסיק אותם, הם יוכלו להתפנות לבליצים תוקפניים על אפו וחמתו של בראד ג'ונסון. עם קו התקפה מפוקפק (שדווקא החזיק מעמד מול האיגלס בגמר ה-NFC) וחוסר הניידות של הקווטרבק, ברור שזה מסמן צרות. צרות כאלה משאירות מעט מאוד זמן לאלתר ולהפיק מסירות מדויקות לג'ורביצ'יוס, מקארדל, דילגר או לקישון ג'ונסון, שרוצה שהעולם ימשיך להסתובב סביבו, הפעם עם גביע וינס לומברדי בידיו.