בחירות 2003: הבוחרים הצביעו ברגליים

"לא הצבעתי כי אין תקווה. ממילא אני חושבת שהתוצאות ידועות מראש". כך הסבירה הערב (ג') עינת, בת 25 מתל-אביב, מדוע העדיפה לבקר בקניון של רמת-אביב, ומאוחר יותר בחדר הכושר - מבלי לעבור בקלפי ולהצביע בבחירות.
יום הבחירות לכנסת ה-16 היה יומם של העצלים, האדישים והמיואשים. שיעור ההצבעה הנמוך ביותר בתולדות המדינה הושפע מאווירה כללית של אפאתיות כלפי תוצאות הבחירות. אבל כל אחד מהלא-מצביעים הציג טעמים משלו.
תמר, סטודנטית בת 27 מתל-אביב, אשר רשומה בתעודת הזהות כתושבת חיפה והתכוונה להצביע ל"עלה ירוק", ויתרה לבסוף, והיא מנמקת זאת בעצלות: "לא היה לי כוח ללכת להצביע. אני עצלנית מדי", היא אומרת, "הבחירות לא נראות לי גורליות מספיק כדי לנסוע לחיפה".
גלית ושתי שותפותיה לדירה בבאר שבע לא הצביעו בגלל סדר יום עמוס. "לשותפה שלי יש מבחן, ואני פשוט התעצלתי לנסוע לירושלים", אומרת גלית. "נכנסנו כנראה לאדישות עם כל העם. סדרי העדיפות שלנו השתנו".
ויש גם כאלה שלא הצביעו מסיבות עקרוניות. "איבדתי אמון בכל המפלגות", מסביר עמית, בן 21 מראשון לציון, הפועל כמתנדב למען השבויים בלבנון. "שמתי לב שבמהלך כל מערכת הבחירות אף פוליטיקאי ואף מפלגה לא אמרו שום דבר בנושא. לא ראיתי שום פעילות או נכונות להעלות את החזרת החטופים לסדר היום". בסופו של דבר הגיע אחר הצהריים עמית לקלפי ושלשל פתק עליו כתוב: "שבוי לבנון – למישהו אכפת?".