סקי בסגנון איטלקי

אתרי סקי קטנים ומשפחתיים

'רצועת השמש', לא פחות ולא יותר, כך נקרא גבולה הצפוני של איטליה החובק את רכס האלפים מדרום. לא סתם סופרים חובבי ספורט החורף באיטליה את הימים עד לתחילת עונת הסקי. מורדותיהם הדרומיים של האלפים הפונים אל השמש מספקים נופים, אוירה ומזג אויר מפנק לחופשת סקי בתנאים אידיאליים. שרשרת הפסגות של מרכז האלפים מהווה כעין חומת ענק מול הסופות המגיעות מהאוקיינוס האטלנטי. הצד האיטלקי, נמוך יותר, בגובה ממוצע של 2,500 מטרים, מתאפיין במזג אויר פחות אגרסיבי, רך וידידותי, מותאם לאופיים החביב של האיטלקים. עוד בשנות ה-80 התאפיינו מאות אתרי הסקי האיטלקיים בגודלם הקטן והמשפחתי. כפר הררי אליו יורדים כמה מסלולים, כמה פנסיונים, טרטוריה טובה וחנויות. מקום חביב לחופשת סופשבוע.

הדרישה ההולכת וגוברת לחופשות סקי ארוכות הביאה לפיתוח מואץ, מדהים בהיקפו, שהעלה את האלפים האיטלקים על מפת הסקי העולמי. אתרים חוברו ביניהם במאות מעליות משוכללות, הותקנו אלפי תותחי סקי ונוצר מרחב ענק של סקי שמחבר 44 אתרים ליותר מ-1,300 ק"מ מסלולים. לשם השוואה - האתרים הגדולים בצרפת מכילים מקסימום 300 ק"מ. פטנט איטלקי ייחודי הוא כרטיס גולש המכונה Dolomite Superski, המאפשר כניסה לכל האתרים וכמובן הסעה חופשית באוטובוסים בין האתרים. מאחר שאין הגבלה לאתר אחד, אפשר לנדוד בין הכפרים ההרריים גם ברכב פרטי. הגולש הממוצע מבצע בין 30 ל-40 ק"מ ביום, כך שאפשר בקלות למלא תכנית גלישה אטרקטיבית בכל כפר.

נוף פראי, חשוף ומחודד

שרשרת הרי הדולומיטים משתרעת לאורך 80 ק"מ ונתחמת בין בולזנו במערב והגבול האוסטרי בצפון. האזור נמצא 150 ק"מ צפונית לונציה ומגיעים אליו בכביש A27 או ב-A22 מורונה. סקי בדולומיטים הוא הסמל המסחרי של ספורט החורף באיטליה, בעיקר בגלל הנוף יוצא הדופן והייחודי להם.

הדולומיט הכהה הוא אחד הסלעים הקדומים ביותר על פני כדור הארץ. ההרים הם בעצם גושי סלע עצומים ומשוננים המתרוממים בזווית ישרה לגבהים שמעל 3,000 מטר. בדרך כלל אנו רגילים למראה הקלאסי של פסגות מושלגות, כלומר, יותר ויותר שלג ככל שההר גבוה יותר. אבל כאן השלג לא נתפש על הקירות החשופים והנוף מאופיין במראה הסלעי החשוף המזדקר מתוך מדרונות השלג והחורשות שמתחתם. הקונטרסט יוצר מגוון נופי מרהיב ביופיו שאין רואים כמותו באלפים. אופי המסלולים נוח וידידותי. מדרונות מתונים חוצים חורשות וצמחיה, מלווים בחידודי הדולומיט, יוצרים תפאורה חלומית.

מסלולים ידידותיים לגולש הממוצע

האיטלקים טולרנטיים יותר בכל הנוגע לביצועי הגולש הממוצע. אמנם המסלולים מוגדרים בצבעים השונים על פי רמת הקושי המקובלת בעולם (ירוק - כחול - אדום - שחור), אבל באיטליה הם קלים יותר, פחות מאיימים ומסבירי פנים לגולש ולגולשת, שבעצם באו להעביר חופשה בכיף, בלי שאיפה מיוחדת להגיע לחדר המיון. כאן לא תיתקלו בתופעות כמו קירות מוות, שדות ממוקשים בבמפים, מסלולי מוגולים או מדרונות קרח. במקומם תמצאו לאורך המסלולים שפע מסעדות, ברים ומשטחי שיזוף הממוקמים בדיוק במקום הנכון בינות לחורשות המושלגות.

המחסור במדרונות תלולים ושלג עמוק מצמצם את אופציית הגלישה מחוץ למסלול (off-pist) ולכן הדולומיטים מתאימים יותר לסקיירים ופחות לגלשנים (snow board). כמות האתרים ומגוון אפשרויות הטיסה (מילנו, ורונה, ונציה, מינכן), יוצרות אינסוף חבילות תיור ואופציות לאירוח. נגמרו ימי ההזמנות ארבעה חודשים מראש. היום אפשר בקלות להזמין מקומות דרך האינטרנט או הטלפון, לבדוק חבילות מזדמנות בעיתון, לקבל החלטה ולצאת.

עמק קטן וציורי מוקף מסלולים

בירת האזור היא קורטינה דאמפצ'יו, אתר בינלאומי המושך אליו את שמנה וסלתה של החברה האיטלקית. היזהרו, המחירים בשמיים. העיירה נמצאת בתוך עמק מוקף גושי סלע מרובעים הנראים כמצודות ונחשבת לאחד המקומות היפים ביותר באלפים. זהו מהמקומות הבודדים בהם תפגשו את אותם בתי מלון מרובי חדרים. המסלולים עמוסים בגולשים בעיקר בסופי שבוע. לעומת המחירים המקפיאים בחלונות הראווה הופכת הגלישה במרחבים האחרים של הדולומיטים למחממת לב.

השנה התמקמנו בעיירה Selva Val Gardena (טל': 22-51-79-0471-39, פקס: 45-42-79-0471-39, אימייל: selva@valgardena.it). מדובר בעמק קטן מצפון לבולזאנו, שבו שלושה כפרים קטנים וציוריים עם מאות פנסיונים משפחתיים, בתי מלון קטנים וצימרים. למרכז הכפר, שיושב בגובה 1,560 מטר, מתנקזים חמישה מסלולים שחורים ואדומים ארוכים מאוד, שיורדים מהאתרים על הרכסים. הבולט בהם הוא סאסו-לונגו, שמזדקר מעל הכפר בשלושה שפיצים משוננים לגובה 3,200 מטר, ועל מורדותיו עשרות מסלולים. העמק מוקף במספר אתרים שמחוברים ביניהם במעליות ובאוטובוסים.

הנקודה המרכזית היא צ'מפיוני, ממנה יורדים מסלולים מרכזיים לכל הכיוונים. באתר Seceda, המשתרע על מצוק אימתני מדרום ונהנה משמש בכל שעות היום, שלושה מסלולים ארוכים, כל אחד כשבעה ק"מ. מגיעים אליו בהסעה פנימית של הכפר סנטה כריסטינה. רדו על האדום לעיירה אורטיזיי ותמצאו על המסלול בין העצים את 'קפה דה-אנה', המנפק שמיכות צמר עבור הישבנים היגעים ומגיש ניוקי תרד ושטורדל תפוחים בלתי נשכחים. למתחילים מומלץ בחום מרחב Alp di Siusi, אליו מגיעים במעלית ממרכז אורטיזיי או ברכב. מרחבים אינסופיים של מסלולים ירוקים וכחולים. שם גם ממוקם בית הספר הגדול לסקי. לזאטוטים מחכים טיולי סוסים רתומים למזחלת ומגלשות מדרון. אתר נוסף לקהל חובבי הגלישה הקלה והכיפית הוא Alta Badia. מרחב ענק בין החורשות בכיוון השמש שכולל עשרות מסלולים כחולים ואדומים ואפילו אחד שחור, ומשתרע בין שלושה כפרונים חביבים: קורברה, לה וילה וסנט קאסיאנו. מסלבה מגיעים אליו בגלישה ארוכה (שעה לפחות) דרך מעבר פאסו גראנדה.

גולת הכותרת שאסור להפסיד היא ה- SELLARONDA. הר ה-SELLA הוא גוש סלע ענק, ש-ואל גארדנה הוא אחד מארבעת העמקים המקיפים אותו. אפשר להקיף את ההר במסלול סיבובי לשני הכיוונים, שאורכו קצת פחות מ-40 ק"מ. לנהנתנים זהו טיול של יום, כולל מרק גולש בצהריים ועצירות שנאפס לאורך הדרך. הספורטיביים אוהבים להקיף אותו הלוך וחזור באותו היום. מסלול אתגרי נוסף הוא המרמולדה, פסגה אדירה אליה מגיעים במסע מפרך דרך Arabba. מסלול מדהים בגובה 3,350 מטר משיט את הגולשים על פסגת העולם בנוף אלוהי ויורד בתלילות אל האגם הקפוא.

להרפתקנים מחכים גם 16 ק"מ אדומים מפסגת ה-Lagazuo, אליה מגיעים בהסעה מסנט קאסיאנו.

בלילה החגיגה מתחילה

בכלל, צריך לזכור שבאיטליה הסקי הוא רק חלק מהבילוי. יש דגש עצום על טיפוח אווירת האירוח באתרים, על שימור התרבות המקומית ופעילות ה'אפרה-סקי', שמהווה חלק לא פחות חשוב בשיקולי הגולש. בעוד שמעבר לגבול, בצרפת ובשוייץ, נסגרות העיירות עם רדת החשיכה, הרי שבאיטליה זורמת האווירה העליזה והקלילה מהמסלולים היישר אל המסעדות, הפאבים והמועדונים.

הגזעיים מתרכזים בברים על הפסגות בשעה 16:00 ומבלים בשירה ושתייה עד שנסגרות המעליות. לקראת חשיכה יורדים בגלישה צוהלת עד לכפר. בשולי המסלולים מחכות לרעבים שיפודיות עם מדורות וסיחים. הסולידיים זורקים את ציוד הסקי על המדרכה ונבלעים לשעתיים צוהלות של ריקודים ושירה בבארים לאורך הרחוב. מומלצים הם מרתף בירות עליז ומפוצץ Luislkeller, פאב בסגנון בווארי Kronestube, ובר 'לה בולה', שבו רצה מוזיקת שנות ה-80 וזמרי קריוקי.

התערובת המקומית המומלצת להרמת המורל היא קומבינה הקרויה 'בומברדיני': ליקר ביצים, וויסקי בתוספת כמה סוגי גראפה מעורבבים, מוגש עם קצפת וקוביית סוכר דולקת. כשמו כן הוא - בומבה שמוציאה אותך החוצה לתוך הסופה מחייך ומבסוט כאילו שאתה על חוף הים של נואיבה.

בימי חמישי בערב עורך בית הספר לסקי מופע ראווה על המדרון המרכזי מול המעליות. הספקטקל מלווה בתעלולי סקי מלהיבים, זיקוקים, לפידים ויין חם. אופי התושבים באזור מושפע משכניהם, אנשי חבל טירול הגרמנים. הדולומיטים היו בעבר בשליטת הקיסרות האוסטרו-הונגרית. השפה הגרמנית נלמדת בבתי הספר ולכל המקומות שמות גם בגרמנית. חלק

מהתושבים מדברים ניב גרמני בשם 'לדינו'. האירוח בפנסיונים מתובל בעליצות האיטלקית אך מושפע מאופיים הייקי של בעלי הבית.

הניקיון, הסדר והמשמעת מופתיים. גם המטבח המקומי מגיש בצד מעדנים איטלקיים תפריט אוסטרי. ללא כל בושה תוכלו להתענג על שניצל וינאי, על ברטווסט, נקניקיות לבנות גדולות ומזילות שומן בצירוף סלט כרוב בחומץ, ועל 'זאוארקרואט', מאכל תאווה לכל אוסטרי המכבד את עצמו.