סרבני המצפון: אסירים לנצח?

בצהרי יום שישי המתינו מתניה ועפרה בן-ארצי בביתם בירושלים לטלפון מבנם יוני. "הוא וחברו, אדם מאור, הגישו ביום רביעי האחרון בקשה לקבל חופשה ועד עכשיו לא קיבלו תשובה. גם אם יגיעו בסוף הביתה, הם צריכים להתייצב חזרה ביום ראשון ב-7 או 8 בבוקר", אומר מתניה.
יוני בן ארצי מרצה כעת 35 ימי מחבוש בבית הספר למשטרה צבאית בבית ליד. זהו עונש המאסר המצטבר השביעי שלו וכאשר ישתחרר, ב-16 בפברואר, הוא יצבור פז"מ של 196 יום בבתי הכלא של צה"ל. כפי שזה נראה כעת, מיד לאחר שיחרורו יחזור בן ארצי לבקו"ם, יישפט שוב, וירצה ככל הנראה עוד 35 ימים.
לבד ממנו מרצים בימים אלה עונשי מאסר מצטברים ב"כלא 4" וב"כלא 6" עוד 10 מועמדים לשירות ביטחון שהתייצבו בחודשים האחרונים בבקו"ם וסירבו להתגייס לצבא. שניים מהם, שמרי צמרת ואורי יעקובי, נמצאים היום בין מאסר למאסר: השניים נפקדים כעת ובימים הקרובים הם מתכננים להסגיר את עצמם ל"כלא 6".
הטיעונים שלהם שונים: מטבעונות ואנארכיזם, עבור בפציפיזם טוטאלי והמשך בהתנגדות לכיבוש הישראלי בשטחים. חלקם חתמו על מכתב השמיניסטים המפורסם לפני שנה וחצי. כל 11 הכלואים אינם יודעים מתי יסיימו לרצות את עונשיהם כיוון שמזה שנה שופט צה"ל את הסרבנים בכל פעם מחדש, ולא מסתפק בתקופת מאסר מצטברת של חודשיים עד שלושה, כפי שהיה נהוג עד אז.
"החייל האחרון שנשפט לפני יוני היה ויקטור סברנסקי. הוא היה בכלא חמש פעמים ושוחרר", אומרת עפרה בן ארצי. "ביוני חלה ההחמרה הגדולה. ייתכן שמדובר בצרוף מקרים של הרבה צעירים שסירבו להתגייס, אבל אנחנו חושבים שהצבא מנסה להרתיע את מאות החותמים על מכתב השמיניסטים מלסרב".
חלק מן הסרבנים העלו את ההשערה המבוססת לפיה שינוי המדיניות חופף לכניסתו לתפקיד של הרמטכ"ל משה יעלון, שאחת מבנותיו לא התגייסה אף היא לצה"ל מטעמי מצפון (לבנות מאפשרים שלא להתגייס לצה"ל מטעמי מצפון וכך משתחררות משירות כלל הנערות הדתיות, שכידוע אינן לומדות בישיבות ולכן לא חל עליהן הפטור מטעמי "תורתו אומנותו").

משופט לשופט

בשמונה באוגוסט 2002 נשפט בן ארצי לראשונה, ומאז בכל פעם שהוא משתחרר, הוא מתייצב אצל מפקדת בקו"ם, אל"מ דבורה חסיד, ומסרב להתגייס. בפעם השביעית סירבה אל"מ חסיד לשפוט אותו, והעבירה את עניינו אל ראש חטיבת תכנון כוח אדם, תא"ל אבי זמיר. בן ארצי סירב להישפט אצלו, וכך הגיע למשפט בפני ראש אגף כוח אדם, אלוף גיל רגב. על פי הפולקלור הפנימי של הסרבנים, אמר בן ארצי לרגב: "היום אתה שופט אותי, אבל לך תדע, אולי מחר זה תהיה אתה. כליאת סרבני מצפון נחשבת לפשע מלחמה ובהאג כבר יש בית דין שיכול לשפוט כל אדם בעולם". לא ידוע מה ענה לו האלוף רגב. בן ארצי נשלח שוב ל-35 יום ב"כלא 4".
גם עשרת ההולכים בדרכו של בן ארצי צוברים ימי מאסר יוצאי דופן ביחס לעונשים המוטלים בדין משמעתי בגין עבירות חמורות אחרות. לשם השוואה, חיילי צה"ל שירו בפלסטינים בשטחים והורשעו בשימוש בלתי חוקי בנשק, נשפטו בדרך כלל ל-60 ימי מחבוש. לחילופין, חיילים המורשעים בהתעללות עשויים להישפט לעונשים של עד 4 חודשי מאסר. סרבנים מילואימניקים נשפטו לעונשי מאסר של 28 עד 35 ימי מאסר. בודדים מהם נידונו פעמיים שנה אחר שנה.
עשרת הסרבנים הנוספים נשפטו לעונשים הבאים: דרור בוימל נידון ל-166 ימים מצטברים; אורי יעקובי ל-134 יום; חגי מטר ל-112 יום; יוני יחזקאל ל-111 יום; מתן קמינר ל-84 יום; אדם מאור, הלל גורל ונועם בהט ל-70 יום; שמרי צמרת ל-38 יום. הסרבן האחרון לעת עתה, אבשלום בן-צבי, מרצה עונש של 21 ימי מחבוש.
לבד מהם מרצים כעת עונשי מאסר בכלא הצבאי גם כמה חיילי וקציני מילואים, וחייל נוסף המצוי באמצע השירות הסדיר. בסך הכל, 18 כלואים.

לא רחוק מהעץ

רבים משמות המשפחה של הסרבנים, מופיעים שלא בפעם הראשונה בהקשר זה. מתן קמינר למשל, הכיר לראשונה את הכלא הצבאי מבפנים עוד בינקותו, כאשר הגיע לבקר את אביו, נועם קמינר. האב קמינר היה אחד מ-160 הסרבנים בתקופת מלחמת לבנון. "בשנת 83, לאחר מלחמת לבנון, סירבתי לשרת בלבנון, נשפטתי פעמיים לעונשי מאסר ובפעם השלישית השאירו אותי בבסיס", סיפר האב ל-ynet.
עתליה בוימל, אימו של דרור, היתה מראשי תנועת "ארבע אימהות". ענת מטר, אימו של חגי, וסמדר קמינר, אימו של מתן, הן פעילות מרכזיות ב"תעאיוש", שותפות ערבית יהודית שעוסקת בהעברת מזון וציוד לפלסטינים בשטחים, ובהפגנות נגד צה"ל בקווי המגע עם הפלסטינים. אחיו של אחד המילואימניקים הכלואים, יוני קוזלובסקי, הוא סגן (מיל) רועי קוזלובסקי שסירב לשרת בשטחים בשנת 96' ונשלח לכלא. "אם היו עושים סטטיסטיקה ובודקים כמה ילדים דתיים גדלו בבתים של הורים דתיים", מסביר מתניה בן ארצי, אביו של יוני, "היו מגלים, למרבה ההפתעה, שלרוב הילדים הדתיים יש הורים דתיים. גם אצל הילדים שלנו זה דומה".

בלי מדים

הלל גורל, נועם בהט ודרור בויימל, מסרבים ללבוש מדי צה"ל במהלך ריצוי עונשם. הם נענשו על ידי מפקדי "כלא 4" ועד שיסכימו ללבוש מדים הם חיים בבידוד. ב-16 בינואר הכריזו הלל ונועם על שביתת רעב, במחאה "על היחס לסרבני מצפון ואי שיחרורם משירות בצבא, ועל הכיבוש המיותר שמתרחש בשטחים".
במהלך שביתת הרעב שתו השניים מים ואכלו מעט סוכר ומלח, כדי לא לגרום לעצמם נזק בלתי הפיך. מיד לאחר ההכרזה הוכנסו השניים לצינוק. אחרי שלושה ימים הוחלט להעביר את הלל ל"כלא 6" בעתלית. לאחר כ-10 ימים החליט נועם להפסיק את שביתת הרעב. הלל הפסיק ולפני ימים אחדים חידש את השביתה. לעורכי הדין שהגיעו לבקרו אמר שהוא מתכונן לשבות רעב עד לשיחרורו מן הכלא.
דווקא הוריו של הלל, הסרבן הקיצוני ביותר, הם החריגים מבין הורי הסרבנים. אביגיל ואביהו גורל מתגוררים במצפה יובלים בגליל. במשפחה אמנם יש היסטוריה של סרבנות: במהלך מלחמת וייטנאם, זומן אחיה של אביגיל ללשכת הגיוס בשיקגו, סירב מטעמי מצפון ונשלח לעבוד בגן ילדים, אבל למרות המקרה גידלו אביגיל ואביהו שתי בנות ששירתו בצה"ל כקצינות. "מאוד רצינו שגם הלל יתגייס לצבא", סיפר אביהו ל-ynet. "גם כאשר הבנו שקשה לו עם זה, הצענו שיתגייס לתפקיד לא קרבי, אבל שיתגייס. רק עכשיו, אחרי שנכנס לכלא, אנחנו מוצאים דברים שכתב, על דפים ובמחשב. אנחנו רואים כמה זמן וכמה מחשבה הוא השקיע בזה".
בני המשפחות משוכנעים שצה"ל מתעלל בבניהם והחליט להפוך אותם לשעירים לעזאזל, מתוך תחושת מצוקה גוברת, ומחסור הולך וגובר בגברים מגוייסים, בשל הקמת מסגרות צבאיות סדירות למלחמה בשטחים. "הם חוששים מסחף ומעוד מאות שיבואו אחרי הבנים האלה", אומרים מתניה ועפרה. "גם הרמטכ"ל יעלון, וגם קצין חינוך ראשי, אלעזר שטרן, הותקפו בימים האחרונים על ידי תלמידים כשהרצו בבתי ספר על גיוס לצבא".

בלי תקווה

ממערכת המשפט בישראל נואשו ההורים והסרבנים, בעיקר לאור נסיונם המר, עד כה, לזכות לסעד מבג"צ. בתנועת הסרבנים הוותיקה ביותר, "יש גבול", שהחלה את פעילותה בימי מלחמת לבנון, חדלה מפעילות בימי תהליך אוסלו, וחידשה אותה בשנים האחרונות, מעריכים שתקוותם של הסרבנים תהיה, אם בכלל, רק ביצירת לחץ ציבורי ובינלאומי על ישראל, לשחרר את הצעירים הכלואים. "התקדימים של סרבנים בבתי המשפט בישראל אינם טובים", אומר דובר תנועת "יש גבול", איתי ריב. "בית המשפט העליון מתיר לצבא לעשות בערך את מה שהוא מבין, כמעט ללא מגבלות".
טענות הורי הסרבנים על כך שבניהם נשפטים כמה פעמים בגין אותה עבירה עצמה, ועל כך שבניהם מוגנים כ"סרבני מצפון" מכוח אמנות בינלאומיות שגם ישראל חתומה עליהן, נדחו עד עתה על ידי כל הערכאות. עתליה בוימל, אימו של דרור, אף מאשימה את צה"ל במניעת זכותם של הסרבנים להיפגש עם קצין בריאות נפש (קב"ן). "צה"ל חסם בפני בני ובפני חבריו את שני פתחי המילוט שקיימים עבור כל חייל", כתבה בוימל ב-ynet. "הוא אינו מאפשר להם להיפגש עם קב"ן ולהשתחרר דרך קביעת 'פרופיל 21', או באמצעות 'ועדת אי התאמה'". אורי יעקובי, אחד הסרבנים שיצא לפני כשבועיים מן הכלא ומתכוון להסגיר את עצמו שוב ביום שלישי הקרוב, סיפר ל-ynet כי "גם כשכבר הגעתי לקב"ן, הוא היה כנראה מוכן לקראתי והיחס שלו היה עויין במיוחד. למרות שכבר נמאס לי מהכלא, ואני מוכן להוריד פרופיל, הצבא הוריד אותי לפרופיל 64. הם לא מוכנים לשחרר אותנו. אף פעם לא חשבתי שהצבא יירצה אותי כל כך חזק ולא יהיה מוכן לוותר עלי. לא טוב להיות כל כך רצוי".
בן ארצי ביקש מצה"ל לדחות את גיוסו עד לסיום לימודי התואר הראשון בפיסיקה באוניברסיטה העברית, ואחר כך הבטיח ללמד ילדים בבתי ספר בפריפריה במקום לשרת בצה"ל. אבל למרות שהודיע שלעולם לא יילבש מדים וישרת בצה"ל, גם אותו הצבא רוצה.
אצל הסרבנים הסדירים, משחקים גם ההורים תפקיד חשוב ובמהלך החודשים האחרונים הם גיבשו קבוצת מאבק יציבה למדי. הם מחתימים עצומות שאחת מהן תתפרסם בישראל ובעולם בימים הקרובים, מצטרפים בקביעות להפגנות על גבעה מול חומות "כלא 6" ("כלא 4" נמצא בתוך מחנה צריפין ומסובך יותר להפגין מולו) ובקרוב יפגינו גם מול ביתו של הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף ד"ר מנחם פינקלשטיין. במאבק אחד כבר הצליחו ההורים: הם זכו עבור בניהם במעמד של "אסירי מצפון" מוכרים ברחבי העולם וארגון "אמנסטי" העולמי כבר הכיר בסרבנים שריצו יותר מ-100 ימי מאסר כב"אסירי מצפון".

קללות ותשבוחות

היום שבו כ-250 הורים, קרובים וחברים, לצד פעילי "יש גבול", "תעאיוש ו"בצלם" והפגינו כמדי חודש מול חומות "כלא 6" בעתלית. במטריות צבעוניות, שלטים ו-4 קריאות "כל הכבוד" לכל אחד מ-18 הסרבנים הכלואים, ניסו המפגינים לעודד את רוחם. הארוע עורר תכונה רבה בתוך הכלא. חלק מן הסרבנים טיפסו על מגדלי השמירה ועל גגות המבנים והניפו חזרה שלטי תודה. אחרים ניפנפו בצעיפים לבנים ואפילו חלק מן החיילים הכלואים האחרים ערכו הפגנה משלהם מאחורי החומות וצעקו במקהלה קללות עסיסיות נגד ה"שמאלנים והבוגדים".
איתי סבירסקי, מילואימניק המרצה עונש מאסר שני, טילפן מטלפון ציבורי בתוך הכלא לאחד הפלאפונים, ובסיוע המגאפון נאם בהפגנה: "אנחנו לא סובלים יותר מדי מן החופשה הכפויה, אבל נראה לנו שמיצינו. בין השמירות והספירות זה נראה בנאלי ותמים, אבל בסופו של יום, זהו מעשה חשוב. זו ההתנגדות היחידה היום למנגנון הכיבוש", אמר סבירסקי למפגינים.
עבור המפגינים שבחוץ. הכלואים הם גיבורי ישראל. עבור השמיניסטים שחתמו על המכתב, זו גם הזדמנות למרד נעורים. לשיר המוכר שמפזמים הסרבנים ה"קשישים" מימי מלחמת לבנון, דוגמת איש "יש גבול", ישי מנוחין ("רד אלינו אוירון, קח אותנו ללבנון"), הם כתבו בית חדש ועדכני: "בואו אלינו נגמ"שים - קחו אותנו לשטחים – נילחם בילדים – ונחזור בחלקים".
ובינתיים, בין חומות הכלא הצבאי, צוברים הסרבנים ותק, ואלה מהם שמוכנים ללבוש את מדי צה"ל (יוני בן ארצי, למשל, מתייחס אליהם כאל מדי אסיר ולכן לובש אותם) מועסקים בעיקר בניקוי חצר הכלא, בגינון ובעבודות שיפוץ קלות. גם בתוך הכלא מתעקשים הסרבנים להיות אנשי עקרונות: מלבד שביתת הרעב של גורל ובהט, סירב, לפי עדותו, גם האסיר שמרי צמרת לשמור על תאי האסירים ב"אגף", לאחר שהבריח להם סיגריות ומצית, והעביר מהם הודעות להוריהם בטלפון.

אין תגובות

הנסיון לברר בצה"ל עד מתי מתוכננים הסרבנים לחבוש את ספסלי הכלא הצבאי, כמו גם הנסיון לברר את המדיניות של צה"ל בעניין אותם סרבנים בכלל, עלה עד כה בתוהו. פניית ynet לאכ"א בבקשה לראיין בנושא את ראש אכ"א, האלוף גיל רגב, או קצין אחר באגף נענתה בשלילה. שלא כמנהגה, גם חטיבת דובר צה"ל מתמהמהת במתן תשובה בעניין למעלה מחמישה ימים.
יוני בן ארצי וחברו, אדם מאור, לא יצאו בסופו של דבר לחופשת סוף שבוע בבתיהם. בקשתם נענתה ביום שישי אחר הצהריים בשלילה.