שתף קטע נבחר

בגלל המלחמה ההיא

ב"המהגרים" הנפלא מצליח וו.ג. זבאלד, סופר גרמני שבילה את רוב ימיו באנגליה ונהרג בשנה שעברה בתאונת דרכים, לנסח את תמצית ה"וולטשמרץ" - צער העולם הגרמני

נדמה שגל חסר תקדים של זיכרון גואה בחנויות הספרים בתקופה האחרונה. ולא סתם זיכרון, אלא נהייה אל תקופת מלחמת העולם השנייה ואף רחוק יותר, אל השנים שבין מלחמות העולם.
בין אם זה הטיפול המורכב של איאן מקיואן ("כפרה", עם עובד), ההתחשבנות הבוטה של יוסי סוכרי ("אמליה ומלח הארץ, וידוי", בבל), ההומור הדק של צבי יגנדורף ("וולפי ואופי השטרודלים", עם עובד), או קולו הצלול והמדהים של סבסטיאן הפנר ("סיפור של גרמני 1914-1933", חרגול). זו רק רשימה חלקית. מה שמייחד את כל הספרים האלה הן נקודות המבט החריגות שלהם, הגישה השונה שלהם לזיכרון, לאשמה, למלחמה.
אחד מהנפלאים שבמשמרי הזיכרון הוא ספרו של וו.ג. זבאלד, סופר גרמני שבילה את רוב שנותיו באנגליה, אך כתב בגרמנית. "המהגרים" הוא תמהיל מוזר ומהפנט של ספק רשימות אוטוביוגרפיות, ספק פרוזה, המשובץ בתמונות מטושטשות, בשחור-לבן, המכסות יותר מכפי שהן מגלות, גלויות שכוחות, תמונות מחזור ודפי יומן. כל אחת מהרשימות היא ספק מסע, ספק תחקיר, ספק סיפור. מארג חייהם של אנשים תלושים, קרועים ואומללים ששונעו מחייהם וממולדתם על ידי הכוחות העצומים של ההיסטוריה והפכו, כמו זבאלד עצמו, למהגרים תמידיים בכל מקום אליו הגיעו.
מבטו החודר וכתיבתו רוויית הפרטים מצליחים לגרום לקורא לחוש, כפי שהוא מנסח זאת, "את הממדים הסותרים של געגועינו" (עמ' 50). ובין אם גיבור הרשימה הוא רופא יהודי קשיש ששם קץ לחייו ביריית רובה או קרוב משפחה רחוק "שבכלל לא היה קיים בתור אדם פרטי. הוא חי אך ורק למען הסדר הטוב" (עמ' 97) ועבד כמשרתו וידידו של מהמר יהודי אקסצנטרי, הרקע לרשימותיו של זבאלד הינו תמיד המלחמה והאופן שבו דמויותיו והוא עצמו נושאים בנטל הזיכרון המכביד ולפעמים כורעים תחתיו.
זבאלד נוהג במלחמה כפי שנוהגים מבקרים ליד מיטתו של גוסס: בשקט, בכבוד עצום ומתוך השלמה עם האובדן. אין ב"מהגרים" אמירות חד משמעיות או כתב הגנה כלשהו, רק פריסה מדוקדקת של פיסות וקרעי חיים המאוחים בחמלה אינסופית ובכאב, המגלה את השפעתו של ה"וולטשמרץ", צער העולם הגרמני. היופי והכאב האלה משובצים בענני סערה זועפים ובשמים שחורים כדיו, מהרי האלפים הגרמניים ועד לארובות המעשנות של מנצ'סטר התעשייתית.
צורת הסיפור שיצר זבאלד מאפשרת לו להלך בין הטיפות המסוכנות האורבות לגרמני הכותב על מלחמת העולם השנייה לבין המורכבות שביצירת בידיון העוסק בשואה. הוא מניח לרגשות לנוע בזרם תת קרקעי עז זרימה המניע את כתיבתו המעודנת ונותן לה עוצמה חריגה.
וו. ג. זבאלד נהרג בתאונת דרכים בשנת 2001 והותיר אחריו את סיפוריו, שמהם אולי ניתן לנו לעשות עבורו מה שעשה הוא: להרכיב מהם את דמותו של איש עדין, עז מבע וסופר גדול בהחלט.

"המהגרים", וו.ג. זבאלד. הוצאת כתר, מגרמנית: מיכל הלוי, 233 עמ'




לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים