הצדעה לאיתם ולפיד
לא כל יום מצליחים שני מנהיגים עם דימוי כה מובהק וחד-ממדי להתגבר על הפיתוי להיכנע לדימוי של עצמם, ועל כך אני מצדיעה לאיתם ולפיד
לשני אנשים מגיעה בימים אלה הצדעה חגיגית - לאפי איתם ולטומי לפיד. לא פשוט לי להעניק לשניים הללו את המחווה הלא שגרתית הזו, אבל הם זכו בה בדין.
לא כל יום מצליחים שני מנהיגים עם דימוי כל-כך מובהק, ברור וחד-ממדי להתגבר על הפיתוי להיכנע לדימוי של עצמם. להתגבר על היצר ההישרדותי הדוחף אותם להיענות לקולות הסטריאוטיפיים הנשמעים בקרב קהל בוחריהם. ההצדעה הזו מגיעה להם בצדק, על שום שפעלו בלי פחד. הלא אפי איתם יכול היה להיבהל מרבנים מסוימים התומכים בעקיפין במפלגות החרדיות, שמדבריהם קצת חשש בימי הבחירות. גם לפיד יכול היה להיבהל מאותו חלק מתלהם של מצביעיו שאליו פנה, למה נכחיש, בתעמולת הבחירות שלו. הם בחרו לא להיבהל, ועל כך מגיעה להם הצדעה השמורה לאמיצים.
אז המפלגות החרדיות נבהלות קצת עכשיו. לא נורא. אולי הגיע הזמן. טומי לפיד יכול לזקוף את בהלתם לזכותו, ביושר. אפי איתם, כמנהיגה של התנועה הציונית הדתית, היה זקוק לקול הטומי–לפידי הזה כדי להתייצב מאחורי המשנה הדתית הציונית המודרנית, וליצור את האבחנה הברורה בינה לבין המשנה החרדית. הדבר נכון גם בהיפוך – כשם שלפיד הציל את איתם, הציל איתם את לפיד מעצמו – מהתלהמות חילונית מרושעת ומוגזמת, שהייתה יכולה עוד ליצור פה בטעות ממשלת אחדות חילונית תוך פעירת תהום בלב החברה הישראלית.
ולא, המפד"ל לא "מכרה את ערכי היהדות תמורת שני כסאות עלובים", כפי שאוהבים לומר היום בש"ס. להפך, יש לי הרגשה שהמפד"ל קנתה אותם מחדש. ואין לי כוונה להתווכח פה מה הם "ערכי היהדות". לא נצא מהוויכוח הזה. מה שכן, אולי לא יזיק לחדד את האבחנה בין הדרכים השונות – הדרך הדתית ציונית שרואה ערך דתי מלא בבניין המדינה ובייצוב כלכלתה, בשמירה על ביטחונה ובלקיחת חלק בכל הללו, לבין הדרך החרדית הרואה את תכלית הכל בלימוד תורה.
דרכם של החרדים היא פצצה מתקתקת. היא מבריחה אנשים טובים מן המחנה שלהם החוצה, ומרחיקה אנשים טובים מבחוץ. מנהגם לעצום עין ולהתעלם מפצצות זמן מתקתקות ידועה. דרכם להפחיד את מי שלא הולך בכביש הסלול שלהם ידועה אף היא. במקום להבהיל ולהיבהל, ראוי להן, למפלגות החרדיות, שיתחילו להקשיב. הברית החדשה המתגבשת תחולל בתוכם משבר לא קטן. משברים הם דבר מצוין. יש להם כוח עצום לסדוק דעות קדומות ולחולל שינויים. מפלגות חרדיות יקרות, תנו לחברה הישראלית, ולציונות הדתית בתוכה, להציל אתכם מעצמכם.
וסיפור קטן, לסיום: אני יושבת עם סבא וסבתא בחשמלית, בציריך שבשוויץ. טיול לחו"ל אחרי הבגרות. במושב לידנו יושבת חבורת ישראלים, בידיהם סנדוויצ'ים עם נקניק ויוגורטים עם חלב. הם דיברו עברית וסיפרו בדיחות, שלא הפסקתי לצחוק מהן. אהבתי אותם נורא באותם רגעים, אבל היו גם הסנדוויצ'ים האלה, עם הנקניק והיוגורט. את הדיסוננס הרגשי ההוא אני זוכרת עד היום. הוא התקשר אצלי לשאלות הזהות שהטרידו אותי לאורך כל הטיול – מה אני יותר, ישראלית או יהודייה? למי הקשר הנפשי שלי גדול יותר - ליהודים שומרי המצוות שפגשתי שם, שמדינת ישראל והציונות רחוקות מהם, או לישראלים האלה ששמירת הכשרות רחוקה מהם, ואורחות חייהם סותרים חלק גדול מאמונותיי. בזכות הקואליציה החדשה הנרקמת, נזכרתי בסיפור ההוא. נדמה לי שאפי איתם החליט למי הוא קרוב יותר. ועל הסנדוויצ'ים נמשיך לא להסכים.
