למה התאבד השף?

"אם יום אחד יקחו ממני אפילו כוכב אחד – אני אתאבד", כך סיפר פעם אחד השפים הגדולים ביותר שידעה צרפת, ברנאר לואזו, לידידו ז'אק לאמלואז, בעל מסעדה גם הוא. לואזו התוסס וההיפר-אקטיבי, שכונה תמיד "מר מאה אלף וולט", היה כל כך גאה בשלושת הכוכבים שלו במדריך "מישלן" המיתולוגי, שהיו שווים בשבילו יותר מכל הכוכבים שבשמיים.
הידיד לאמלואז לא חשב שיבוא יום ולואזו יממש באמת את איומו. אבל שלשום זה קרה: לואזו (52) שם קץ לחייו, כשירה לעצמו כדור אחד בראש מרובה הציד האישי שלו. הסיבה: לואזו היה כעוס ועצבני בשבועות האחרונים לאחר שמדריך "גומיו" הנחשב הוריד לו שתי נקודות במדריך 2003.
לואזו ירד מהציון המעולה של 19 ל-17 (מתוך 20).
הוא לא היחידי: גם מסעדות כמו "טאייבאן" ברובע השמיני בפאריז ו"לה פיראמיד" במחוז ויין צנחו מטה בדיוק כמוהו, מ-19 ל-17. אבל לואזו הראוותן לא סבל את מה שנתפס אצלו כבושה – גם אם במדריך "מישלן" הוא שמר על כל כוכביו ב-2003. "מישלן", אגב, ממליץ לקוראיו ללכת ו"לחפש את לואזו (הציפור) בקן שלו", ומתכון למסעדה של לואזו, "קוט דור" בחבל בורגנדי.
אבל ללואזו זה לא הספיק. הוא תמיד רצה לעצמו את הטוב ביותר, ולא יכול היה לראות כיצד שף אחר – מארק ורה ממחוז סבואה – מקבל ציון מדהים של 20 מתוך 20, בעוד שהוא יורד ל-17. לואזו, שאהב להתחכך עם הסועדים ולראות את הבעת הפליאה בפניהם כשהם טועמים את המנות האגדיות שלו, לא שרד את הלחץ היומיומי ואת המלחמה הקשה על הכבוד.
הוא שם קץ לחייו בעיר סוליו שבבורגנדי, במקום שבו היין חלומי, החרדל מעולה והנוף קסום. זה המקום שבו המסעדה שלו, "קוט דור", אותה רכש לואזו ב-1982, הפכה לשם דבר. מהר מאוד זכתה המסעדה הזו בכוכב אחד ב"מישלן" ובציון 17 ב"גומיו". באותם ימים, ציון שכזה היה הישג עבור לואזו ולא חרפה. ב-91' זכתה המסעדה בשלושה כוכבים ב"מישלן", ביום שהיה היום הגדול בחייו של לואזו.

לא נח על זרי הדפנה

אתמול בבוקר רעדה צרפת - ואתה כל העולם הגסטרונומי, מלונדון ועד סידני - כשכל עיתוני צרפת בישרו את הבשורה הנוראה בכותרות גדולות בעמודים הראשונים. ברנאר לואזו, השף הדגול והנערץ, מי שהיה שותף יחד עם רובושון למטבח היצירתי של שנות השמונים, התאבד. "עולם הגסטרונומיה באבל", כתב אתמול העיתון "לה פאריזיין", שבישר בכותרת ענקית בעמוד השער שלו על "מותו של שף גדול".
השף מישל טרוגרו, שאצלו למד לואזו את המקצוע, היה אתמול עצוב ביותר. "לואזו לא נולד עם כפית של זהב בפה", אמר. "היה לו קשה מאוד בהתחלה. הוא היה צריך להיאבק קשה. להילחם. אבל האומץ שלו וכוח הרצון שלו הובילו אותו לאן שהגיע. זה שוק גדול עבורי. אני לא מאמין שלואזו התאבד. הוא עבד אצלי במטבח בגיל 15. הוא היה חלק מחיי היום-יום שלי תקופה ארוכה. איבדנו שף גדול".
"הוא לא הפסיק לעבוד אפילו לא רגע אחד, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הקטנות ביותר של הלילה", אמרה אתמול בצער רעייתו של לואזו, דומיניק. ואכן, לואזו נהג תמיד לעבוד קשה ולתכנן הלאה. אף פעם לא נח על זרי הדפנה. כשנשאל פעם מדוע הוא לא מוריד הילוך וחי מהרווחים, ענה: "להודות בניצחון זה תחילתו של הסוף".
"אני לא זוכרת מתי הוא בכלל יצא לחופש", אומרת אשתו. "אני חושבת שזה היה לפני שלוש שנים. הוא היה כל כך תשוש ועייף". דומיניק הבטיחה להמשיך ולהפעיל את כל העסקים הקולינריים של בעלה, שייסגרו רק ביום שישי - הוא יום ההלוויה.

התקשורת הציקה לו

הידיעה אודות התאבדותו של לואזו גרמה אתמול לסערה לא קטנה בצרפת. השף הגדול פול באקוס האשים בטלוויזיה את שיטת הדירוג של המסעדות במותו של חברו. "אני חושב שלואזו סבל מעייפות רבה, מלחץ רב, אבל אני גם יודע שהעובדה שהפחיתו לו שתי נקודות גרמה לו לצער רב. זה עשה לו רע.
"מעבר לזה, התפרסמה עליו כתבה מאוד לא מפרגנת ב'לה פיגארו', שהוסיפה עוד יותר לצערו האישי. אסור לשכוח שלואזו היה איש של תקשורת, שאהב להופיע בטלוויזיה, ובזמן האחרון רק שאלו אותו איך זה לאבד שתי נקודות במדריך "גומיו".
צחוק הגורל, לפני שבוע בסך הכל פרסם ערוץ החדשות הצרפתי,אל-סה-אי, משדר מיוחד על הבעייתיות שבשיטת הענקת ציונים למסעדות. הערוץ תהה עד כמה השיטה אמינה, לאחר שהשף מארק ורה זכה בציון של 20 על 20.
באקוס, השף הנודע מהעיר ליון, מבטיח תגובה. "אנחנו, כל השפים הצרפתים, לא מתכוונים לשתוק עוד. ישמעו מאתנו בקרוב מאוד". הוא רומז למתקפה שהם מתכננים נגד שיטת הענקת הנקודות. "פעם מעניקים לך ופעם מורידים לך, כשהקריטריונים לא תמיד ברורים".
פאטירק מאינוב, המנהל של מדריך "גומיו", דוחה על הסף את ההאשמות, ובעיקר את האחריות על ההתאבדות, שמנסים כעת להפיל עליו ועל המדריך שלו בצרפת. "היו ללואזו בעיות נוספות", הוא אומר. "אני אפילו זוכר כיצד פעם, בשנת 2000, הוא סיפר לי במהלך שיחה שאם פעם יירד מ-19 ,ל-17, תהיה לו מוטיבציה גדולה לעבוד קשה כדי לזכות שוב בנקודות שלו".

הפך לאיש עסקים רציני

"הבעיות הנוספות" עליהן מדבר מנהל המדריך, הן בעיות פיננסיות. לואזו השף הפך לאיש עסקים רציני. הוא רכש מסעדות נוספות, והמניות של החברה שלו נסחרו בבורסה. אולם מתברר שאיש העסקים לואזו היה מעט פחות מוצלח מהשף לואזו. מספרים כי צבר חובות גדולים.
ברנאר לואזו היה אדם שלא ידע שובע. הוא תמיד רצה יותר. מי שעבד אתו התלונן תמיד, כי האיש פרפקציוניסט באופן כמעט חולני. מי שהרוויחו היו, מן הסתם, הסועדים, שידעו שאצל לואזו לא מתפשרים על האיכות.
ביוני 95' צרפת כולה הצדיעה לו, כשהנשיא פראנסואה מיטראן החליט להעניק לו במו ידיו את אות אביר לגיון הכבוד. 20 שנה קודם קיבל השף פול באקוס את האות מהנשיא ז'יסקאר ד'אסטאן. כשלואזו קיבל את האות - היה הדבר מעין העברת דגל.
לואזו, כך מספרים חבריו, קיווה לבנות לעצמו תשתית רחבה, שתבטיח לו לסיים את חייו ברווחה כלכלית וללא דאגות רבות, תוך שמירה על ההילה, הכוכבים והציונים הגבוהים במדריכים החשובים. באחרונה ידע כמה וכמה משברים כלכליים. בסוף 98' הפך לואזו לשף הראשון בעולם שנסחר בבורסה. החוויה הזו עלתה לו בהשקעה עצמית של מיליונים.הוא היה גאה מאוד, ובהופעותיו הרבות בתקשורת נראה בטוח בעצמו ובעסקיו. העתיד נראה אז ורוד וטעים.
אולם כל העסקים של לואזו היו מוטלים על כתפיו. הוא עצמו נהג לומר שכל העסקים שלו תלויים באיש אחד: "אני". הלחץ החל לתת את אותותיו כשהמניה של לואזו לא המריאה והחובות הצטברו. זה לא מנע מלואזו להמשיך להיות אופטימי ולתכנן הקמתם של עסקים חדשים. לאחרונה אף תכנן לפתוח מלון יוקרתי ליד העיר טולוז בדרום-צרפת. לואזו תיכנן לפתוח את המלון המהודר הזה בשנת 2004. "עד הרגע האחרון עוד תכנן את העתיד", מספר חברו לאמלואז.
בספרו "התענוגות של צרפת" מקדיש אביטל ענבר פרק נכבד ללואזו "כבר בילדותי, בפנימייה, אצל הכמרים, חלמתי להיות טבח בעל שלושה כוכבים ב'מישלן'", הוא מספר. "אני רק בן 41 ויש לי שלושה כוכבים, ואני יושב בלי שותפים על רכוש ששווה עשרות מיליוני פראנקים - והכל במו ידיי. אתה מכיר עוד שף בגילי שהגיע כל כך מהר, כל כך רחוק וכל כך גבוה?".
כזה היה ברנאר לואזו. "תוקף ישר קדימה עם הארטילריה הכבדה של הצלחה, הכסף והתהילה, ומותיר אותך המום במטבחו, מאישיותו ומלבביותו", כותב ענבר.
מהמסעדה של לואזו, זה בטוח, יצאו מנות מדהימות: פילה של מולית אדומה במיץ ים עם ראטאטוי בפרח קישוא. ירכי צפרדעים ברוטב פטרוזיליה ומחית שום. רפרפת עלים בקרמל עם חמאה מלוחה. לואזו לא היה רק שף עצום ויצירתי. הוא היה אדם שחי את המקצוע עד הסוף. אבל באמת עד הסוף.

ישראל אהרוני: "הירידה בדירוג - מכה אישית וכלכלית"

"אני מניח שהצעד שבו נקט לואזו נובע מהלם ומיאוש", אומר ישראל אהרוני. "הפרוצדורה של הורדת נקודות ב'גומיו' נעשית מרגע לרגע. זה לא כמו כוכב שהקריירה שלו דועכת, אלא גזר-דין קצר ואכזרי. השפים ממתינים לגזר-הדין הזה פעם בשנה, וכשהוא מגיע, זה אומר שמרגע זה ואילך אתה במסלול הירידה למטה.
"ציון ה'גומיו' הוא לא משהו אמורפי, אלא דבר מדויק ומדוד. 'גומיו' הוא כמו התנ"ך של הבישול. אצל שף כמו לואזו, שהוא אחד משש השפים הגדולים במחוז בורגנדי בצרפת, זו מכה גדולה לאגו ולמוניטין, וגם לא מעט מכה פיננסית, שיש לה השפעה משמעותית. זה אומר שהמסעדה שלו צריכה להיות ללא רבב, ושהוא לא יכול לגבות יותר את המחירים מרקיעי השחקים מכל אותם אנשים שבאים ממרחק ומוכנים לשלם בשביל שלמות.
"לואזו היה שנים רבות בפסגת הגסטרונומיה. בשבילו ירידה כזו היא פגיעה ביוקרה ובכבוד. לפני כשבע שנים אכלתי אצלו ארוחה אחת, ואני חייב לומר שהיא לא היתה מושלמת. כבר אז לא חשבתי שמגיע לו דירוג גבוה. הארוחה לא היתה רעה, והייתי שמח לאכול אותה בהרבה מקומות אחרים, אבל בשביל מי שבא במיוחד ללואזו – זו היתה אכזבה".