| |
מי מפחד מאבו-מאזן
מי שביקש הוכחה כמה באמת חשוב מינויו של אבו-מאזן לראש הממשלה הפלסטיני, קיבל אותה, כנהוג במזרח התיכון, על דרך השלילה
גורמים רבים עבדו קשה עד שהסכים יאסר ערפאת למנות את אבו-מאזן לראש הממשלה הפלסטיני. האמריקנים, האירופים וישראל שידרו לראיס הסרבן מסר תקיף, שלפיו לא יסכימו לאיש חלש. מנהיגי שטח פלסטינים, מהם כאלה שהיו יריביו של אבו-מאזן, לחצו כדי שיקבל את התפקיד, בידיעה ברורה ששילוב של לגיטימיות בינלאומית ומעמד פנים-פלסטיני כשלו הוא הדרך היחידה לצקת בו תוכן. אבל מי שביקש הוכחה כמה באמת חשוב המינוי, קיבל אותה, כנהוג במזרח התיכון, על דרך השלילה.
זו קבלת הפנים שסרבני הפסקת האש משני הצדדים העניקו בסוף השבוע לאבו-מאזן, ערב מינויו: הפיגוע הרצחני בקריית ארבע וחיסולו של איברהים מקאדמה בעזה. עוד פעולת טרור מהסוג המרתיח את דמם ומקשיח את עורפם של אזרחי ישראל, ועוד סיכול ממוקד, שסופו הבלתי נמנע הוא נקמה והסלמה. מישהו כנראה באמת מפחד מראש ממשלה פלסטיני.
מחמוד עבאס, המכונה אבו-מאזן, מכיר את התהליך הישראלי-פלסטיני מכל צדדיו. בשנתיים האחרונות נקט עמדה עקבית ואמיצה: הוא היה מראשוני המנהיגים שטענו שהטרור רק מזיק לעניין הפלסטיני, ועמד בזעמו של ערפאת ובהסתה נגדו מצד מתחרים על ההנהגה. בחודשים האחרונים הוא מוביל את הניסיונות להגיע להפסקת אש חד-צדדית, מתוך תפיסה שרק כך יוכלו בני עמו להגיע לעצמאות.
בשבועות האחרונים אמרו לי בכירים במערכת הביטחון הישראלית, שמינויו של אבו-מאזן לראש ממשלה יהיה אות לאנשי השטח להתחיל לפעול באמת נגד הטרור. על פי התפיסה הישראלית, הרואה בערפאת אבי כל רע ומשבית כל מאמץ להרגעה, נחוצה סמכות רשימת שתאפשר לראשי מנגנוני הביטחון לפעול כעושי דברו של השלטון ולא כבוגדים מטעם עצמם בסבל הפלסטיני. כלומר, גם מהצד הישראלי ראו את המינוי כתקווה.
וזה ההבדל בין הפיגוע לחיסול: הפיגוע בחברון לא קשור לשום אירוע נוכחי. הוא חלק ממאמץ רצחני נמשך, ממש כמו התופת בחיפה. אבל חיסולו של מקאדמה הוא מעשה שלטון, המעלה שוב סימני שאלה: עד כמה חושב הראש לפני שהיד לוחצת על הכפתור? עד כמה נשקלות תוצאותיו של מעשה צבאי, או שמא שולט בנו היצר האוטומטי, שלפיו כל מי שהוא בן עונשין צריך להעניש אותו עכשיו, ולעזאזל המחיר? ישראל נכוותה כבר כל כך הרבה פעמים בפעולות מעין אלה. אבל פעם נוספת מתברר, שאצלנו השכל והכוח הן ישויות נפרדות, שאינן משוחחות זו עם זו.
בשב"כ טוענים זמן רב שחיסולים מתבצעים נגד פצצות מתקתקות בלבד. איברהים מקאדמה לא היה פצצה מתקתקת. סביר שהוא אחראי, לפחות מבחינת ההשראה והאידיאולוגיה, לרצחנותם של אנשי השטח של החמאס. אבל חיסולו עכשיו לא מנע שום פיגוע מתגלגל, לא הציל חיים – לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. מה שכן, הוא עשה את מלאכתו של אבו מאזן – אם הוא מתכוון לעשותה, וכאמור, לא מעט ישראלים בכירים חושבים שכן – להרבה יותר קשה.
איזה ראש ממשלה יוכל להילחם בחמאס בעוד אחד מבכירי הארגון, איש פוליטי, מוכר ופופולארי, הופך לשאהיד בטיל ממסוק? איזה מנהיג פלסטיני יוכל לדבר על מעבר להתקוממות עממית, כשישראל מחזקת את כוחו הפוליטי של החמאס, העולה מחיסול לחיסול?
שנתיים וחצי לאינתיפאדה. הפלסטינים עדיין רוויים בשנאה ורגשות נקם, ההנהגה בישראל עדיין חיה את אשליית הניצחון. עדיין, בכל פעם שנדמה שנפתח פתח לרגיעה, גובר על שני הצדדים היצר. במציאות הזו, מה שווה מינויו של ראש ממשלה, מינוי שעד שהתממש דיברו בו כל-כך הרבה, משני הצדדים.
|
