לאן צועדת סרביה לאחר רצח ראש ממשלתה?

השאלה הגדולה לאחר רצח ראש ממשלת סרביה, זוראן ג'ינג'יץ', היא האם סרביה תגלוש עכשיו למערכת של פוליטיקה אלימה, כפי שהיתה בתקופת הדחתו של סלובודאן מילושביץ', או שמא הדמוקרטיה שאותה ניסה ג'ינג'יץ' לבנות תהיה מספיק יציבה לעמוד בזעזועים ובחקירות של נסיבות הירצחו.
בין אויביו הרבים ניתן לציין כמה קבוצות ששיתפו פעולה אולי גם בהתנקשות בחייו, בהם אנשי העולם התחתון נגדם נלחם ג'ינג'יץ' בשנים האחרונות, בשילוב אפשרי עם חסידי מילושביץ' שהציגו קו לאומני יותר.
הרצח שלו בא על רקע תהליכים מאוד מעניינים באזור, כאשר לפני מספר שבועות יוגוסלביה התפרקה סופית והפכה לפדרציה רופפת בין סרביה לבין מונטנגרו. ג'ינג'יץ' שיחק תפקיד גם במהלכים אלו, ולמרות התפרקותה הסופית של יוגוסלביה, הוא הבטיח יותר שיתוף פעולה בין המרכיבים לשעבר של המדינה שהפרקה, ואף הציג חזון נועז של התקרבות סרביה-מונטנגרו לאיחוד האירופי. בצורה פרדוכסלית, במלאת ארבע שנים למתקפת נאט"ו על יוגוסלביה, קצינים בכירים בצבא יוגוסלביה מנהלים דו-שיח פורה עם קציני נאט"ו.

ג'ינג'יץ': פילוסוף ומנהיג

ג'ינג'יץ' עלה ככוכב בפוליטיקה הסרבית לקראת שנות התשעים, כאשר הרקע שלו עצמו מאוד מאפיין את הדור שהצליח להדיח את הרודן מילוסוביץ'. ג'ינג'יץ' סיים את הפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת בלגרד, וקיבל את הדוקטורט שלו בגרמניה, שם למד אצל אחד מגדולי הפילוסופים של תקופתנו.
טרם כניסתו לפוליטיקה בתקופת טיטו פירסם ג'ינג'יץ' כמה ספרים, בהם "יוגוסלביה ואלימות", "סרביה לא במערב ולא במזרח". הוא הודח מתפקידים שונים בעולם האקדמי בתקופת טיטו, ולכן לימד תקופה מסוימת פילוסופיה באוניברסיטה בנוביסד, שמחוץ לבלגרד.
מסוף שנות ה-80' החל לפעול במסגרות של תנועות דמוקרטיות, בשנת 93' נבחר לפרלמנט של יוגוסלביה. ב-96'-97' כיהן כראש העיר הראשון הלא קומוניסט של הבירה בלגרד, ונכנס לעימות חזיתי עם הנשיא מילושביץ'. מ-97' הקדיש את כל פעילותו לגוף שנקרא "איחוד למען שינוי", ובסדרה מרשימה של הפגנות המוניות עמד בראש הכוחות שהביאו לנפילתו של מילושביץ' בשלהי 2000.
לאחר מכן, נבחר ג'ינג'יץ' לראש ממשלת סרביה, ותפקידו החשוב השני אחרי הדחתו של מילושביץ' היה צעדו הנועז למסור את מילושביץ' לבית הדין הבינלאומי בהאג.
ג'ינג'יץ' דבק בקו חיובי כלפי ישראל, ולא אחת התבטא שהמודל הישראלי נראה חיובי בעיניו. הוא דיבר בעיקר על הדמוקרטיה, הכלכלה וההתקדמות הטכנולוגית. הוא גם הצביע לא פעם, בעיקר אחר ה-11 בספטמבר, על כך שסרביה צדקה כשניסתה לבלום את התפשטות האיסלאם הקיצוני בבלקן. היחסים בין ישראל וסרביה היו חיוביים בתקופתו כראש ממשלה.
מבחינת מדיניותו, הוא תמרן בין קו פרו מערבי ליבראלי, שבו האמין ודבק, לבין קו שלעיתים הוגדר כלאומני מתון במונחים הסרביים, דבר שעורר את חמתם של הלאומנים הקיצוניים יותר.

ד"ר רפי ואגו הוא מומחה למזרח אירופה באוניברסיטת תל אביב.