תודעות משתנות

מפת הדרכים, המשורטטת ברומאן זה, שולחת את הקורא למסע בדרך עלמה: דרכה של עלמה, שמה של גיבורת הספר, ודרכה של דריה, עלמה אחרת וחברתה הטובה. באמצעות מפה רב-ממדית מפלסת המחברת נתיבים המובילים לידיעה מעמיקה ומורכבת של מה שנפלא מאיתנו באשה: בנפשה, בגופה, במוחה. שתי הדרכים, זו של עלמה וזו של דריה, על התפצלויותיהן, נפרשות במהלך עשרים וארבע שעות, משעת הספק קימה של עלמה להכנת ארוחת הבוקר לבנה רמי, שלא נאכלת, ועד ארוחת הבוקר של היום שלמחרת: "עלמה נושמת עמוק. רמי לידה. אוכל על השולחן. הבית מסודר" (עמ' 437). התקלה בשיגרת החיים המתוקנים, לכאורה, של אם בת ארבעים ובנה המתבגר תוקנה. סדר היום הבורגני שב על כנו. ובין שתי ארוחות הבוקר מתוודע הקורא לשני סיפורי חיים המשתרגים זה בזה, פוצעים זה את זה, מיטיבים זה לזה, מאירים ומחשיכים זה את זה, חליפות.

מה מתרחש בין ארוחת הבוקר שלא הוכנה 'כראוי', ועל כן לא נאכלה, לארוחת הבוקר הטקסית והמהוגנת? ההסבר, כדרכם של הסברי עומק, מצריך חדירה לקודש הקודשים של שתי תודעות, הנודדות בין אירועי היום, לעבר המשתרע על פני ארבעים שנות חיים, מהן כעשרים שנות חברות, המעמידות את מושג החברות הנשית לבחינה נוקבת.

חברותן של עלמה לוכנס, מורה בשנת שבתון, ודריה בן-יעקב, דוקטור לפסיכולוגיה ומטפלת קלינית, החלה עוד בבית הספר, עוד בטרם נכרכו חייה של עלמה בחייו של גדעון, לימים בעלה ואיש היי-טק מצליח. לאחר לידתו של הבן האחד והיחיד, רמי, שוקעת עלמה בדיכאון שאחרי לידה, ויוצאת ממנו, בעזרתה המקצועית-חברית של דריה, אל אימהות ללא הפסקה. שקיעתה באימהות הטוטאלית מאפשרת לגדעון לחמוק למסע כיבוש רב-מיטות מזדמנות, שאחת מתחנותיה היותר משמעותיות היא דריה. היחסים בין גדעון לדריה נמשכים לסירוגין על פני שתים-עשרה שנים, הכוללות שבע שנות היעדרות של דריה לצורך השלמת התואר השלישי בארצות הברית. המשולש הגורדי מתפרק, בסופו של דבר, עם נסיעתו/עזיבתו של גדעון את הארץ לתקופה לא ידועה. ערב הסתלקותו (הארעית? הסופית?) של גדעון מביתו הוא מגלה לעלמה את סוד יחסיו המתמשכים עם דריה; גילוי השולח את עלמה, פעם נוספת, לצלילה בדיכאון מתמשך. בשיחה גלויה בינה לבין דריה, בלילה שלפני ארוחת הבוקר הנועלת את הרומאן, מתגלה לבסוף סיפור המשולש בריבוי פניו.

בחלק הראשון של הרומאן ניתן מקום מרכזי לעולמה של עלמה, תוך התעמקות מדייקת ומפעימה בפרטים הקטנים ביותר המעסיקים את התודעה הנשית והממלאים את הווייתה המתהווה, כגון: מה בדיוק עושה ההריון לגוף האשה; איך נחווית הלידה מנקודת התצפית הנשית; איך הופך הגוף ל"מכונה משוכללת לייצור חלב" (עמ' 105); איך הופך היצור המנשל את אמו מגופה לתינוק: "אדוות של חיבה מרה מתנפצות בה כשהוא יונק. תחושת הנוזל הנמשך משדה אל הפטמה ונגמע, עדיין מעוררת בה רתיעה, אך פניו הוורודות וידו המונחת על בשרה פורטים על נימה מסתורית, שמביאה לה סוג לא מוכר של נוחם" (עמ' 113). המלאות הריאליסטית של ההוויה הנשית היא מושאו של החלק הראשון והיא ניצחונו. שולמית גלבוע (שהיא סגנית העורך של מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות" – המערכת) נמנעת הן מרומנטיזציה, נוסח הסטריאוטיפ של חווה אם כל חי, והן מדמוניזציה נוסח הסטריאוטיפ של לילית, שדת הלילה המנאפת, ודבקותה בתודעה הנאמנה לעצמה – יוצרת דמות נשית מורכבת ואמינה, ההולכת ומתפתחת בזיקה לאנשים אחרים המשמעותיים לה.

בחלקו השני של הרומאן עומדת במרכז דמותה החמקמקה של דריה, פסיכולוגית האמונה על פרשנות מתמדת של עצמה ושל סובביה ומנסה, לשווא, להבין את המניע הסמוי שלה, הדוחף אותה שוב ושוב להמשיך ולהתמסר לקשר האסור עם גדעון. תיאור מסכת היחסים בין הבעל לחברה הטובה מסופר דרך הפריזמה של דריה, המתנדנדת בין דחפיה למצפונה, ובין אהבתה והערכתה לעלמה לבוז לה ולדרך חייה. כך היא אומרת: "אני, בניגוד לה, נאלצתי לגדל קנוקנות לעצמי... תם עידן הטפילות. זו ההתבגרות האמיתית. אצל עלמה זה הפוך" (עמ' 243). ובמקום אחר: "היא (עלמה, ד.ה.) ככה בשביל כולם... תלמידה טובה, בת טובה... כאילו בלי מאמץ. הלוואי והיה לי קצת מזה" (עמ' 337).

מקור עוצמתו של הרומאן אינה בעלילת המשולש, אף שזו מעסיקה מאוד את סקרנותו המציצנית של הקורא, המוזמן לחדור לחדרי מיטות לוהטים וכבויים, ולהאזין לשיחות נפש ולדיאלוגים בוטים. ולמרות שהעלילה מושכת לב ועניין מתחילתה ועד סופה, הנאת הקריאה אינה מתמצה בה. מעל לכל זהו רומאן העוסק באופן שבו מתפרשות ההתרחשויות בתודעה המשתנה ומשנה את המציאות ללא הרף, כך שלא ניתן להבדיל בין האירוע ה'עובדתי' לבין הפרשנות הסובייקטיבית, המקטלגת אותו בזיכרון; ובאופן שבו מחלחלת תודעה מפרשת אחת לרעותה, משפיעה עליה ומושפעת ממנה. המספרת, הנמנעת מקביעות חד-משמעיות בכל מה שנוגע לידיעת ה'אמת', מותירה את הקורא עם שאלת הידיעה בכל מורכבותה: האם ניתן לדעת? לדעת אשה? לדעת דבר? לדעת את עצמי? לדעת את זולתי?

שולמית גלבוע, דרך עלמה, ידיעות אחרונות / ספרי חמד, פרוזה, 437 עמ'

ד"ר דורית הופ היא מרצה לספרות באוניברסיטת ת"א ובמיכללת סמינר הקיבוצים. הביקורת פורסמה במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות".