מי צריך משטרת עישון?

1. מדינת משטרה

בישראל, מדינה שבה לחוק הכתוב אין יותר מדי כבוד, וציות לחוק היא כמעט מלה גסה, יש למשטרה ולזרועות החוק האחרות מעמד מיוחד. כמה מסיבות רועשות הופסקו באמצע הלילה רק כי השכן ביקש זאת, ולא בגלל השוטר שדפק בדלת? כמה ישראלים שבו מחו"ל ולא ניסו להבריח מוצרי חשמל יקרים, רק מפני שהחוק אוסר על כך, ולא בגלל המוכסים שבוחנים את הנכנסים במסלול הירוק?

אפשר על כן להבין את היוזמות המתעוררות אצלנו חדשות לבקרים להקמת יחידות משטרה חדשות, שיטפלו בסרבני חוק בתחומים שבהם כל אחד עושה מה שבא לו. כך למשל, תובעת כעת לשכת ארגוני העצמאים להקים "משטרה מיוחדת לגביית חובות", כדי להקל על בעלי העסקים לטפל במכת הצ'קים החוזרים.

מרכז השלטון המקומי, רוצה גם הוא משטרה משלו, "משטרת עישון" במימון משרד הבריאות, כדי שתאכוף, בעזרת קנסות כבדים, את החוק האוסר על העישון במקומות ציבוריים.

קל מאד לחוקק חוקים מבלי לתת את הדעת על אכיפתם, וקל אפילו לדרוש הקמת משטרה מיוחדת לכל חוק. וכך, אחרי משטרת התנועה, משטרת החניה ומשטרת ההגירה, תהיה לנו גם משטרת עישון ומשטרת גביית חובות, ואולי גם משטרת בנייה ומשטרת תיירות. לכל חוק יוצמדו פקחים מיוחדים, במדים מיוחדים, שיוסמכו לרשום לנו קנסות מיוחדים ובא לציון גואל.

ואם צריך ללמוד איך עושים את זה ביעילות, תמיד אפשר לשלוח משלחות עסקנים לסינגפור ללמוד מהם כיצד מפעילים מדינת משטרה.

(גבי קסלר)

2. מי נתן להם את המספר?

"אפשר לקבל את ענת"? "מי רוצה"? אני שואל. "רינה", עונה הקול החביב והבלתי מוכר מעבר לקו. "איזו רינה"?, אני מתעניין ואז יוצא המרצע מן השק. מתברר שמאחורי הקול התמים כביכול מסתתר עוד ארגון או עמותה שמגייסת תרומות.

כששאלתי מדוע לא הזדהתה מראש, המשיכה רינה במסכת התמימות שלה "שאלת מי מדברת, ופשוט עניתי לך", היא עונה. בהמשך השיחה, שכמובן עוררה את רוגזי, היא מנסה לגייס את תרומתי לארגון שהיא מייצגת. היא הפסידה, גם בגלל ה"תרמית".

אני רק מניח את שפופרת הטלפון ושוב מצלצל הטלפון ומעבר לקו שוב קול לא מוכר. הפעם היתה זו "מרים" ושוב היא מבקשת את אשתי ושוב אני שואל "מרים מי" ואז היא מספרת כי היא מצלצלת בשם ארגון כלשהו ומבקשת את תרומתנו. גם מרים השתוממה כששאלתי מדוע לא הציגה עצמה מראש בראשית השיחה כנציגת הארגון שהיא מנסה לגייס תרומות עבורו. גם היא יצאה בידיים ריקות.

כדי לא להלאות אתכם, רק אציין ששיחה שלישית ברוח מאד דומה לקודמותיה, הגיעה גם כן באותו ערב.

השיחות הללו פוקדות אותנו כמה פעמים בחודש, כנראה שאנחנו מופיעים ברשימת תפוצה ארצית, בעקבות כמה תרומות לארגונים באמת חשובים שהעברנו בשנים האחרונות. ואני תמה, האם פרטיו של תורם, שבחר לתרום לארגון מסוים בדרך של מתן בסתר, יכולים להיות מופצים בין כל הארגונים והעמותות כסחורה עוברת לסוחר מבלי שהסכים לכך? ושאלה נוספת, לאור הפניות הטלפוניות הרבות שאנחנו מקבלים, ובטוחני שאנחנו לא לבד, האם הוקם בחשאי "ארגון גג" לגיוס כספים מקצועי לכל אותם גופים, שאין לי ויכוח על תרומתם לחברה, ומלאכת הגיוס נעשית באמצעותו מבלי שנדע על כך?

בכל מקרה, אותי הם הפסידו.

(דוד הכהן)

3. נקמת ה-smallניות

לא קל להיות מטר חמישים ושמונה. נכון שיש בעולם דברים קשים יותר, נכון שיש אפילו אנשים שקומתם נמוכה באמת, ובכל זאת - לא קל להיות מטר חמישים ושמונה.

קחו למשל נהיגה: עניין סטנדרטי בימינו. אישה שגובהה הגיוני תכנס לאוטו, אולי תזיז טיפה את הכסא לאחור, תלחץ על דוושת הגז והיא בדרך. אישה קטנה, נגיד אני, יודעת היטב שיש להזיז את הכסא עד לנקודה שנמצאת הכי קרוב להגה. עוד היא יודעת שגם אז, שימו לב, תאלץ למתוח היטב את בהונותיה הלוחצות על הדוושות. הן ולא העקב, הן ולא הכרית. די מעייף העניין הזה. תנסו פעם.

אבל הכי מרגיז זה לקנות מכנסיים ארוכים. מעולם, ואני חוזרת, מעולם לא עבר הפרויקט הזה בשלום. אני נכנסת לחנות, ניגשת למדף ובוחרת זוג מכנסיים נאים. בתא המדידה אני מגלה לשמחתי כי הם נסגרים יפה על המותניים ויושבים דווקא לא רע על החלק שמתחתיהן. אז מתחילה הפאדיחה: מדדה קלות אני יוצאת מן התא ,משתדלת לא לדרוך על העשרה-חמישה עשר סנטימטר עודף שנוזל לי מהרגליים ומצר את צעדיי. ואז מתחיל הליך ארוך של קיצור המכנס.

מה אומר, כיף גדול זה לא. שנים, שנים הולך איתי הריטואל הזה וכבר השלמתי עם מר גורלי, אלא שצו האופנה האחרון זימן לי הפתעה נעימה. היישר משנות השישים הציפו את המדפים מכנסי השבע-שמיניות, המתחילות נמוך מתחת למותניים ומסתיימות בדיוק באמצע השוק. אמצע השוק? אולי אצלכן. אצלי הן מסתיימות בדיוק בנקודה בה מתחילות הנעליים. ובא לציון גואל.

הכל אתם יכולים לקחת ממני: את המיני והמידי והמקסי. את חולצות הבטן, והשמלות השחורות הקטנות. קחו את החזייה הזו עם הכתפיות המצוירות שכולם שואלים אותי מאיפה, את הגופיות הנהדרות עם צאוורון הגולף. הכל אתם יכולים לקחת , רק אל תיקחו לי את השבע שמיניות.

(טלי חרותי סובר)

4. מלה טובה לסיום

שמירת קבלות היא הבסיס לעמידה על זכויותיך הצרכניות. בייחוד במשק הישראלי שבו, מבחינת סוחרים רבים, צרכן ללא קבלה הוא כמו אדם ללא שם ופנים. אבל יש גם יוצאי דופן.

ג' התלהב מחולצת טי בקולקציה החדשה של "גולף-מן" ורכש אותה בסניף הרשת בקניון לב-המפרץ. לאחר שלבש את החולצה פעמים ספורות גילה ג', כי הצווארון נפרם ללא סיבה מיוחדת. החולצה, אגב, טרם הספיקה לפגוש את מכונת הכביסה.

ג' לא טרח לשמור את הקבלה על הקנייה. עם זאת, תג היצרן הפנימי של החולצה העיד בבירור על שושלת היוחסין שלה.

כ-3 שבועות לאחר הקנייה ניגש ג' עם החולצה לסניף רשת גולף בקניון דיזנגוף סנטר והציג את הבעיה, כולל היעדר הקבלה ומיקום הקנייה. הוא ביקש להחליף את החולצה ל"אותו הדבר בדיוק, רק תפור היטב".

מנהלת הסניף, רונית, הקשיבה, בחנה את החולצה בעניין והחליפה אותה באדיבות בחולצה זהה לה - תקינה. המפגש היה קצר, ידידותי ופורה לשני הצדדים. עובדה.

(דר גולדמן)