קדימה, תירו לנו לתוך הבתים, תפוצצו אנשים שבאו לעשות קניות בשוק, תירו במכוניות שנוסעות בכבישים. חללו את בתי הכנסת ואת המקומות הקדושים שלנו. כנו את היהדות זיוף, התכחשו לכל אמירות היהודים על קיומו אי פעם של מקדש על הר הבית. המשיכו לדרוש את כל שטחה של ירושלים כבירתכם. למדו את ילדיכם כצד לשנוא את היהודים, וכיצד עליהם למסור את נפשם על מנת להרוג בהם. ואנחנו עדיין נמשיך להגיע לכיכר העיר ולהניף שלטים, מתחננים שתאהבו אותנו. שתסלחו לנו. שתתנו לנו בבקשה את השלום והשלווה שלמענם נתנו כבר 92% מהשטחים בגדה המערבית.
ואם תאמרו לנו ללכת לעזאזל, נשלח אליכם את הזוכה האותנטי שלנו בפרס נובל לשלום, שיזחל על ברכיו כל הדרך אליכם. הוא ייעץ לכם כיצד לשטות באזרחי ישראל כך שיוותרו שוב וימלאו אחר רצונכם לשבוע הנוכחי. אפילו אם מדובר בירושלים בעטיפה של מתנה. "תן להם שבוע אחד של שקט", אמר פרס לערפאת על-פי הדיווח, מתוך הנחה שיהיה די בכך לגרום למטומטמים לשכוח שבמהלך החודש האחרון ניסיתם לאחד את כל העולם למען מציאת פיתרון סופי לבעיה היהודית במזרח התיכון.
טעות בידך, מר פרס. כמה מהישראלים לא זקוקים גם לשבוע. ההתבוננות בשוטים הפאתטים והולכי השולל בכיכר רבין, כשהם נאחזים בקונספט פוליטי שאבד עליו הכלח, דמתה להתבוננות בשוטים מהסרט "היום השלישי", שאחזו בידיהם שלטים כדי לקבל את פני החייזרים שריחפו מעל ראשיהם והתכוננו לפוצץ אותם לרסיסים.
וכשם שאין דבר כזה שנקרא אקט מלחמתי בישראל, כך גם אין מעשה שמכונה בגידה. האם ברצונך לנהוג בוולוו כחבר-כנסת ערבי ולקרוא לכל הערבים אזרחי ישראל להצטרף לרצח חיילינו באינתיפאדה? אין בעיה. האם ברצונך לייעץ לאנשים לשבור את ידיהם של השוטרים שלנו כשהם מנסים להשיב את הסדר על כנו? קדימה. ברצונך לייסד עוד ארגון של אימהות מייללות כדי לערער את ביטחונם של חיילינו ולסייע לאויב – בבקשה. אימהות בעד פירוק המדינה? אימהות שמעודדות השתמטות המונית מהצבא? אימהות בעד התאבדות לאומית? זו זכותכן. וכל תוכנית חדשות מצויה תעניק לכן שעות על גבי שעות של זמן אוויר על מנת שתחלקו את טיפשותכן הגדולה עם האומה.
אחרי הכל, אנחנו מדינה דמוקרטית וחופשית, לא? אך מה בדבר החופש שלי כאזרחית ישראלית?
אני יודעת שאם הייתי גרה בבוסטון ומישהו היה יורה אל תוך החלון שלי, או היה זורק אבנים על המכונית שלי, ומצביע בעד נבחרים שמעודדים מעשים כאלו, וארגונים ציבוריים היו מקדמים את הרעיון שעליי לעזוב את בוסטון – כל אותם אנשים היו נעצרים ומובאים למשפט. כולם היו יושבים בכלא. מפני שאין אתה יכול לעולל מעשים כאלו כנגד אזרח אמריקאי, או אזרח בריטי או אזרח צרפתי.
חבריי אזרחי ישראל, מה קורה אתכם? תהליך אוסלו נקרא כך בגלל סיבה מסוימת. מדובר היה בסדרה של סיכונים מחושבים שאמורים היו לענות על השאלה: האם ניתן לתת שטחים תמורת שלום? האם יש מישהו בצד השני שעמו ניתן לשאת ולתת? האם הצד השני אמין וכן בכוונותיו? קיבלנו תשובות לאותן שאלות - בין אם מצאו חן בעיניכם ובין אם לא. כל אלו שאומרים כי "יש להמשיך בתהליך השלום מהנקודה בה עצרנו" לא מבינים את המצב לחלוטין.
ה"תהליך" מת, ואנחנו נמצאים באותה הנקודה בה התחלנו, כשלפנינו עומדת רק אופציה אחת: לשנס מותנינו, ולהתחיל להתנהג כמו אזרחים של מדינה דמוקרטית וחופשית ולא כמו תלמידי שטאטל שחוחים שהולכים לשאת ולתת עם הצאר כדי שיניא את הקוזאקים שלו מלבצע בהם פוגרום. מפני שאם אין אנחנו יכולים לנהוג כך, אזי מדינת ישראל כבר חדלה מלהתקיים.
