הצד האפל של הכדור. אסונות הכדורגל בעולם

אם הזדעזתם מאסונות הכדורגל באי הבריטי, ברוכים הבאים לאיזור האפל של הכדור. טיוח, רמאות, הסתרת גופות, עירוב מתמיד בין פוליטיקה לספורט ובעיקר הרבה הרבה הרוגים, והכל בתוך תחומי האיצטדיונים. ממוסקבה הקרה, דרך דרום אמריקה התוססת (שלא לומר תוססת מדי) ועד דרום אפריקה הלוהטת. שלא נדע מצרות - חלק ב'.

20 באוקטובר 1982, מוסקבה

מזג אוויר קפוא קידם את פני האוהדים שהגיעו לאיצטדיון 'לנין', למשחק במסגרת גביע אירופה בין ספרטק מוסקבה להארלם מהולנד. כל 10 אלפים הצופים התרכזו ביציע אחד. לפני סיום המשחק החלו חלקם לעזוב את האצטדיון וכאשר עלתה ספרטק ליתרון 0:2 ניסו רבים מהם לשוב חזרה אל היציע. בינתיים שרק השופט לסיום והאוהדים שנשארו בתוך האצטדיון החלו לצאת החוצה. כתוצאה מכך נמחצו אלו שעמדו בתווך - בין היוצאים לנכנסים בחזרה וביניהם גם השוטרים. האחרונים הואשמו בכך שדחפו אוהדים לגרם מדרגות צר שהיה מכוסה בקרח, וכתוצאה מכך נגרמה מפולת אדם קטלנית שגרמה למותם של 340 אוהדים.
באותם ימים שלט הקומוניזם ברוסיה, והשלטונות עשו הכל על מנת לטייח את האירוע הקשה. הם דיווחו ש"רק" 61 איש נהרגו והסבירו שהמשטרה לא היתה אחראית למה שקרה. איש מאנשי השלטון לא נתן את הדעת על כך ששערי האיצטדיון לא נפתחו על מנת לאפשר את יציאת האוהדים בצורה חלקה.
הטיוח נמשך שנים ארוכות. גופות הקורבנות נלקחו מהאצטדיון מיד לאחר האסון כדי להסתיר את המספר הגדול של המתים. המשפחות נאלצו להיפרד מיקיריהן 40 דקות לפני הלוויה המונית שנערכה בנוכחות שוטרים. תקופה ארוכה לא נערכו משחקים באצטדיון 'לנין' בתירוץ שמצב הדשא רע. רק הודות לתהליך ה'גלסנוסט' אותו הנהיג שליט ברית המועצות לשעבר, מיכאיל גורבצ'וב, יכול היה העיתון 'ספורטסקי נובוסטי' לדווח על המקרה בהרחבה בסוף שנות ה-80.

ועוד קצת אירופה...

8 בפברואר 1981, פיראוס, יוון. 25 איש נהרגו ו-100 נפצעו בעת הצטופפות אוהדים ביציאה מאצטדיון במשחק בין אולימפיאקוס לא.א.ק אתונה.
5 במאי 1992, אצטדיון 'פוריאני' בבאסטיה, צרפת. חצי גמר הגביע הצרפתי בין באסטיה שמהאי קורסיקה למארסיי. יציע שנבנה במיוחד לצורך המשחק התמוטט וגם למותם של 15 איש ולפציעתם של 130.

אמריקה הלטינית: האלימות היא דבר שבשיגרה

בדרום אמריקה האלימות במגרשים היא בעיה שורשית ועמוקה, וזאת מבלי להזכיר כלל את מקרי האלימות הקשורים בכדורגל שאירעו מחוץ לאיצטדיונים, מכיוון שלאלה אין סוף (אחת למספר שבועות מדווח על מקרה בו נרצחים או נפצעים אוהדים בארגנטינה בדרכם למשחקים).
קחו אוויר, מתחילים. ב-24 במאי 1964 אירחה פרו את ארגנטינה למשחק במסגרת הטורניר הקדם אולימפי. הקהל שזעם על השופט שפסל שער לזכות פרו החל להתפרע שתי דקות מסיום המשחק. במהרה יצאו הדברים מכלל שליטה וההתפרעות ההמונית גרמה למותם של 318 איש ולפציעתם של כ-500.
כעבור ארבע שנים, ב-23 ביוני 1968, נהרגו 74 איש ונפצעו יותר מ-500 במשחק בליגה הראשונה בארגנטינה, כאשר אוהדים הצטופפו ליד שער סגור בתוך האצטדיון ומחצו זה את זה.
אסון נוסף אירע ב-18 בנובמבר 1982 באצטדיון 'פסקל גררו' בקאלי שבקולומביה. 24 איש נהרגו (מרביתם ילדים) ו-270 נפצעו בהתפרעות המונית באצטדיון, שכללה זריקת בקבוקים.
אסון כבד נוסף באמריקה הלטינית התרחש ב-16 באוקטובר 1996 בגווטמלה. הנבחרת המקומית אירחה את קוסטה ריקה למשחק במוקדמות המונדיאל. 84 איש נהרגו ויותר מ-150 נפצעו במנוסה.

אפריקה: הבעיה החמורה ביותר

באפריקה הבעיה חמורה פי כמה. האצטדיונים מיושנים ולא פעם מצטופפים בהם יותר מדי אנשים, בכמות הגבוהה בהרבה מהקיבולת המותרת. זאת, בתוספת שלטונות מושחתים, היעדר סדר וערך חיי אדם נמוך, גרמו בשנים האחרונות למספר אסונות כבדים ביבשת. יש הטוענים שזוהי הסיבה העיקרית לכך שדרום אפריקה לא זכתה בזכות לארח את משחקי המונדיאל הקרוב בשנת 2006, ושמסיבות אלה לא תזכה שוב מדינה אפריקאית לארח את המשחקים ב-2010.

9 ביולי 2000, זימבבואה

משחק בין זימבבואה לדרום אפריקה במוקדמות המונדיאל. האוהדים זרקו חזיזים וחפצים למגרש והמשטרה התיזה גז מדמיע אחרי שדרום אפריקה כבשה את השער השני בדקה ה-84.
האוהדים החלו לצעוק ססמאות בעד האופוזיציה בזימבבואה והחלו להצביע עם כף יד פתוחה, כמנהג התנועה לשינוי דמוקרטי. בשל כך, נטען לאחר המשחק, התרגזו השוטרים והחלו להתיז גז מדמיע. 12 אנשים נהרגו בנסיונות ההימלטות.
השחקנים החלו להרגיש חנק, השתטחו על הדשא וכיסו את פניהם בניסיון להימלט מריח הגז. פיפ"א הכריזה על התוצאה בעת הפסקת המשחק (2:0 לדרום אפריקה) כסופית.
חלוץ ווימבלדון האנגלית לשעבר, ג'ון פשאנו, שנכח במשחק, סיפר: "היה שימוש מוגזם בכוח מצידה של המשטרה. זה היה טיפשי ולא היה צריך את זה. הכדורגל באפריקה הוא קרנבל, אבל השוטרים לא שלטו בקהל בכלל. אפריקה צריכה להתעורר ולהוכיח לעולם שהיא התבגרה".

10 במאי 2001, גאנה

הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל האפריקני. בדקה החמישית של המשחק בין שתי קבוצות הצמרת 'הארטס אוף אוק' ו'אסנטה קוטוקו' הוליכה 'הארטס אוף אוק' 1:2. אוהדי קוטוקו החלו לעקור מושבים ממקומם ולהשליך אותם לתוך המגרש. המשטרה החלה להתיז גז מדמיע בכיוון האוהדים המתפרעים, שהחלו להימלט בבהלה. באיצטדיון היו 40 אלף איש באותו זמן והם לא יכלו לברוח החוצה, בגלל שהשערים היו נעולים. התוצאה היתה כבדה מנשוא – 126 הרוגים. לאחר המשחק התברר ש-60 אלף אוהדים הצטופפו באצטדיון שמסוגל להכיל 30 אלף בני אדם.
המשטרה הואשמה בשימוש מוגזם בכוח וגאנה לא שכחה עד היום את מראות הזוועה בזירת האסון ובבתי החולים, אליהם הגיעו קרובים של הקורבנות על מנת לחפש אחר יקירהם. סגן שר הספורט של גאנה, ג'ו אגרי, אמר: "ראיתי איש צעיר שוכב מת על הארץ וזה היה מבחיל. אי אפשר היה לספור את המתים".
העיתונאי הגנאי יאו אימפופו שנכח בזירת האסון תאר את המקרה: "הבנתי שמשהו אינו כשורה כאשר ראיתי שגם אוהדי הקבוצה המנצחת נסים בבהלה. הם צעקו 'הורגים אותנו, הורגים אותנו' ואני ברחתי מיד ליציע העיתונות, כי שם בטוח. בדרך ראיתי אנשים שוכבים חסרי אונים על הארץ. כולם היו מתים או פצועים קשה והרגשתי שאני נחנק. חלק ממני הרגיש צורך לרוץ וחלק להישאר. בגרם המדרגות היתה כמות של גופות שחסמה את הדרך, כאשר איש לא יכול היה לעלות או לרדת. אלו שניסו לרדת נפלו ארצה מגובה 15 מטר. היה כל הזמן ריח של גז מדמיע ואנשים נמחצו אל המוות. הם ברחו מהגז ואף אחד לא יכול היה להציל אותם".
אשה בשם סיסי סרנה, שזיהתה את גופת בנה בן ה-28 בחדר המתים, סיפרה: "אתמול שמעתי שהוא בחדר המתים ולא יכולתי להאמין. עכשיו ראיתי את זה בעצמי וגם עכשיו אני לא מסוגלת להאמין".
בעקבות האסון החליטו השלטונות בגאנה לשכנע את האוהדים לרכוש כרטיסים מראש על מנת שניתן יהיה לשלוט במצב טוב יותר.

11 באפריל 2001, יוהנסבורג, דרום אפריקה

משחק בליגה הדרום אפריקנית. קבוצת מזמבה הישוותה ל-1:1 עשר דקות מהסיום במשחק נגד לופופו באצטדיון 'אליס פארק'. האוהדים החלו להתפרע והמשטרה התיזה גז מדמיע. האוהדים ניסו לברוח ובמהומה נהרגו 43 איש.
אוהד שאיבד את אביו בארוע סיפר: "אוהדי לופופו ומוזמבה זרקו חפצים זה על זה ולא על השוטרים. אז השוטרים התיזו גז מדמיע, ויותר מזה – הם גם חסמו את היציאה. אי אפשר היה לברוח. אבא שלי מת והמשטרה אשמה".
אסון נוסף בדרום אפריקה אירע ב-13 ביוני 1991 בעיר אורקני. במשחק ידידות בין שני המועדונים היריבים, אורלאנדו פיראטס וקייזר צ'יפס, פסל השופט שער. בשל כך החלו מהומות שגרמו למותם של 40 איש ולפציעתם של 50.

30 באפריל 2001, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

14 איש נהרגו במנוסת אוהדים לאחר תיגרה במהלך משחק ליגה בעיר לובומשי בדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (זאיר לשעבר). שוב האשימו את המשטרה שהתיזה גז מדמיע וגרמה למנוסת האוהדים. לאחר הטרגדיות האלה אמר נשיא פיפ"א, ספ בלאטר: "בכל איצטדיון חייבת להיות תכנית הצלה שתדאג לביטחונם של האוהדים".
בטריפולי שבלוב נהרגו 20 איש ב-20 במארס 1987 בניסיון לברוח מחוליגנים חמושים בסכינים. כעבור חמש שנים, ב-14 ביוני 1992, התנהל עימות בין תומכי שליט המדינה, מועמר קדאפי ומתנגדיו בתוך אצטדיון במהלך המשחק בין אל אהלי לאל איתיחאד. הצבא התערב וגרם למותם של שמונה אנשים ולפציעתם של 42.

אסיה

12 במארס 1988, נפאל. 93 איש נהרגו ו-100 נפצעו כשאוהדים, שניסו לברוח מסופת ברד באצטדיון בקטמנדו, לא הצליחו לצאת דרך השערים הנעולים ומחצו זה את זה.
7 במאי 2001, סארי שבצפון איראן. שלושה אוהדים נהרגו ו-297 נפצעו באצטדיון מוטאקי, כאשר 30 אלף אוהדים הצטופפו באצטדיון המסוגל להכיל 15 אלף בני אדם. היציע הצפון מערבי התמוטט במהלך המשחק בין פיירוזי לשמושק.