הכבוד של פריצי

"אני לא מרגיש בשיאי. אין לי תחושה של 'הנה, עכשיו עשיתי את זה, ואני מדבר איתך אחרי ההצלחה הענקית שלי. אני מרגיש ממש על הדרך", אומר רועי בר נתן, 26, התגלית החמה של העונה השנייה של "ערב אדיר". הוא האיש שהצחיק אותנו עם שתי דמויותיו ההזויות - פריצי שמשתיקה כל מי שמעז לדבר לידה ב"סתמי" מאונפף, ומאשה המראיינת העצבנית עם הרולים בשיער.
הוא זה שגרם למיטב אמני ישראל (ומי שלא ראה אותו עם עברי לידר, הפסיד בגדול) לשיר את להיטיהם בדואט עם פריצי, או לשבת מול מאשה בראיון, להיקרע מצחוק ולהשתטות בהתאם. ולחשוב שלפני חצי שנה ישב בר נתן בבית ושקל להחליף מקצוע.

התחלה מבטיחה

ההתחלה שלו היתה מבטיחה. כילד בילה בחוגי דרמה, בסוף שנות ה-80 כיכב בסרט "אל עצמי", בתפקיד ניר שרוני, ואחר כך הופיע לצד רוני פינקוביץ בתוכנית הטלוויזיה "קריאת כיוון". למד במגמת תיאטרון בתיכון "אלון" ברמת השרון ובצבא שירת בלהקה צבאית. במהלך השירות הופיע במועדון ה"דומינו גרוס" והיה חלק מקבוצת "דומינו", שהתגבשה שם וכללה את אסי וגורי, טלי אורן, שגית סול, אדיר מילר ורותם אבוהב.
החבורה הופיעה שנתיים בטלוויזיה החינוכית, ושם גם נולדו פריצי ומאשה (לחובבי הטריוויה נגלה כי אדיר מילר אחראי על שמה של פריצי). הצעד הבא היה הרכב סטנד-אפ בשם "אפקט הדומינו", עם אדיר מילר ושגית סול. השלישייה הופיעה במשך עונה אחת אצל דודו טופז והריצה מופעים מעל במות. בדרך הספיק להופיע בהצגה "הם יורים גם ביונים" ב"הבימה", אבל אז החבורה התפרקה. מילר החל להופיע בתוכניתו של יאיר לפיד, ובמקביל החלה פריחתם המקצועית של רותם אבוהב ואסי וגורי. בר נתן נשאר מאחור.

כמו כדורסלן

"לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, זה כיבה אותי לגמרי. לא ידעתי לאן ללכת. היתה לי אפילו מחשבה שאולי אני לא צריך להיות שחקן. עד היום יש לי תחושה שהמקצוע שלי מאוד זמני, קצת כמו כדורסלן שצריך לדאוג לאחר כך". ואז הגיעה אליו הצעתו של חברו הטוב אדיר מילר, בתחילת העונה השנייה של תוכניתו, לעשות אצלו פינה עם הדמויות של פריצי ומאשה.
"המשולש שעומד מאחורי התוכנית של אדיר, פרט לו עצמו, הם העורך אוהד אשכנזי, שאני מכיר מהתיאטרון וכבר שנים רוצה לעבוד איתו, וצמד המפיקים יואב גרוס, שהוא המנהל האישי שלי ושל אדיר, ויריב יפת. המשולש הזה הוא שמחזיק אותי. קיבלתי מהם המון קרדיט, חופש פעולה, מקשיבים למה שיש לי לומר. אם לא הייתי חי בסביבה מקצועית כזאת, לא הייתי מצליח ליצור. הם נותנים לי ביטחון".

הבום שאחרי הדואט

הבום הכי גדול, הוא מספר, היה אחרי הדואט עם עברי לידר, שהתחיל את מסכת הדואטים בתוכנית. "כל העניין התחיל לגמרי במקרה. אני מיודד עם עברי שנים. הוא מכיר את הדמות של פריצי מההופעות, ואני זוכר שכאשר יצא השיר שלו 'בתי קפה', רצינו שפריצי תעשה את קולות הרקע ביפנית. חשבנו לעשות את זה אצל יצפאן או ב'לילה גוב', אבל זה לא יצא.
הנושא עלה מחדש כשהתחלתי את הפינה אצל אדיר. לילה שלם ישבתי ולמדתי את הטקסט ביפנית. מבחינתי זה היה רגע טלוויזיוני שאי אפשר לשחזר. עברי נפל מצחוק, וגם עידן רייכל שניגן מאחורינו. הקהל היה בשוק. לא ידעתי איך זה נראה, עד שפתאום קלטתי את אדיר מהקצה של האולפן, מסמן לי בתנועות ידיים להמשיך, ואת האנשים בקונטרול נקרעים מצחוק. התברר שהדואט עשה המון רעש.
עד היום עוצרים אותי אנשים ברחוב ומדברים איתי על זה. ראינו פתאום שפריצי קיבלה פוקוס אחר, והתחיל עניין הדואטים עם הזמרים שאני אוהב. הכל די קרה בהפתעה, ואנחנו יושבים שעות כדי להמציא אותה כל פעם מחדש. העבודה הקשה היא הרעיונות, הכתיבה".

- הופתעת מההיענות של האמנים?

"כן, זה מאוד מחמיא, ואם היית אומרת לי לפני שנה שזה מה שיהיה, לא נראה לי שהייתי מאמין".

- היו גם מקרים שסירבו לכם?

"לא שאני יודע. היחיד שאולי חשש היה יוסי עין דור, כי הוא אדם רציני שמתפרנס מהיותו כזה. אחרי שהמפיקה דיברה איתו, לקחתי את הטלפון והסברתי לו שהרעיון הוא להופיע בתור מתורגמן לחירשים במהלך מבזק חדשות. בעיקרון, מעולם לא נתתי לאף אמן להרגיש לא בנוח. ישבתי עם כולם, הסברתי את שיתוף הפעולה, ורק אחרי שהרגשתי שהבן אדם מחובר למה שהולך לקרות, צילמנו".

- נותרו עוד שתי תוכניות עד לסיום העונה. אתה לא פוחד ליפול שוב לריקנות?

"אני זוכר שפעם שאלתי את גידי גוב, כשסיים את העונה הראשונה של 'לילה גוב', אם הוא לא פוחד שישכחו אותו. והוא אמר לי, 'אני לא פוחד שישכחו אותי, כי אני לא מוכן לחיות בשביל שיזכרו אותי'. זה משפט יפה. עדיין יש לי תחושה שאני חייב לתדלק את עצמי כל הזמן ברמת העשייה, ואני מנסה לא לבנות את עצמי דרך מדורי הרכילות. אני רוצה שיכבדו אותי ויעריכו אותי על פי העשייה שלי, אבל העשייה היא כמו אבק ברוח. היא נעלמת".
"זוכרים שהייתי בטלוויזיה ב'דומינו', אבל לא זוכרים בדיוק מה עשינו שם. אנחנו אמנים יוצרים שנותנים את הקרביים, והידיעה שהוצאנו כל כך הרבה אנרגיה ואף אחד לא זוכר מה בדיוק עשינו, כואבת. אני מקווה לא לחזור לאלמוניות, כי זה ידכדך אותי מאוד. העונה הבאה אמורה לעלות באוקטובר. אני לא יודע מה יקרה עד אז, אני לא יודע מה יקרה איתי בעוד שבוע. קשה לי מאוד לתכנן לטווח ארוך. אני מעריך שיהיה משהו, אבל לא יודע באיזו צורה".

-ההצעות מהתעשייה בעקבות ההצלחה אצל אדיר מילר זורמות? שמעתי שממש עכשיו דחית על הסף הצעה להופיע בהצגה "ללכת עד הסוף".

"החלטתי לדחות את ההצעה, כי זה לא ממש התאים לי עכשיו ואני לא רוצה לעשות דברים בלחץ. אני רואה את עצמי קודם כל כשחקן, מאוד רוצה לעשות דרמות רציניות בתיאטרון, בפיצ'רים, ומאמין שזה יקרה. פשוט בלי שום תיכנון יצא שרוב העשייה בחיי הבוגרים התמקדה בצד הקומי. אם כי אני חייב לציין שאני לא מתייחס לזה בקלילות, כי גם העשייה הקומית היא בעיני יצירת דרמה. אנחנו עובדים מאוד קשה, ולדעתי, הצופים מעריכים את זה".

- מציקים לך ברחוב, מזהים אותך?

"מזהים המון, אבל לא ברמת ההצקה אלא ברמת הנעימות - למרות שכשפונים אלי בתור פריצי אני קצת מתבאס. אני רואה את עצמי באופן אחר לגמרי. קיימת הפרדה מוחלטת ביני לבין הדברים שאני עושה עם פריצי או עם מאשה. מה שכן, אפשר להגיד שהרבה מהעצבים שלי אני מוציא דרך מאשה, כי אני מטבעי ביישן כזה, מופנם".
ממש בימים אלה מתכנן בר נתן לארוז את הפקלאות ולעזוב סוף סוף את בית ההורים בהרצליה. "הגעתי למסקנה שהגיע הזמן. מצאתי דירה יפה בצפון תל אביב".

- ומה עם מעריצות? אהבה?

"אני מעריך שאני עדיין ממש ילד בנושא וצריך לגדול עם עצמי, לעבור איזה פאזה, להיות בתוך החיים. בשנה שלא עשיתי כלום הרגשתי שהחיים חולפים לידי, שאני מסתכל עליהם מהצד. עד היום אני מרגיש טיפה אאוטסיידר".
לצילומים הגיע בר נתן חמוש בשתי בובות, פריצי ומאשה כמובן. הוא אומר שהוחלט שהבובות יופיעו באחת התוכניות הבאות ומבטיח ש"זה יהיה שוס".

-נתנו לך את הבובות לאור ההצלחה?

"לגמרי לא. כשהופעתי ב'דומינו' לפני ארבע שנים, עשינו קטע על 'פרפר נחמד', ובחורה מקסימה בשם אירנה בנתה לי בובות של פריצי ומאשה, רק שלא הספקתי להופיע איתן בגלל שהתוכנית בדיוק ירדה. הן ישבו במחסן, אז עכשיו הוצאתי אותן מהבוידעם".

מיודד עם הקול

לא כולם יודעים שבר נתן נחשב לזמר לא רע, וזה שלוש שנים שר במופע יום הזיכרון בכיכר רבין. "אני מאוד אוהב את עצמי כזמר, וההופעה ביום הזיכרון היא דבר שנורא חשוב לי לעשות. אני לומד פיתוח קול עשר שנים רצופות, ומאוד מיודד עם הקול שלי. אני אוהב לשיר, אבל רק באירועים שאני מרגיש שזה נכון ומתאים. שרתי עכשיו עם גידי גוב בסוף העונה שלו, וזה היה אושר ענק. אני לא מוסיקאי, אבל אוהב מוסיקה ומכיר מקרוב את העולם הזה. רק שאין לי עדיין רצון לעשות עם זה משהו, מעבר להבלחות פה ושם".