ארוחת גורמה בבורגונדי

אם כבר להיות תרנגולת

יש לנו חיבה מיוחדת לשוקי צרפת, שמעוררים אצלנו את התאבון. על שניים מהם רצינו להמליץ.

הראשון, הכפרי, הוא השוק של לואן (Louhans). בימי שלישי בבוקר מתקהלים תושבי האזור ברחובות הראשיים של העיר, קונים ומוכרים תוצרת חקלאית משובחת. נשים עם סלי קש עורמות צנוניות ורודות, מעמיסות עגבניות אדמוניות ומנענעות ארטישוקים סגלגלים. סביב דוכני היין מצטופפים גברים צרפתיים קשישים, קסקטים לראשם, פניהם סמוקים, והם שותים בעליצות. באחד הרחובות מתקיים שוק הביצים והתרנגולות. על הדוכנים תבניות ביצים לרוב ועל השבילים מאות כלובים עם תרנגולות ברס שמנמנות וקולניות.

לא שהייתי רוצה להיות תרנגולת, אבל אם כבר נגזר עלי - הייתי מעדיפה להעביר את ימי בבורגונדי.

עד שהן מגיעות לצלחת, נהנות תרנגולות ברס הללו מתנאים מצוינים, יחסית לאחיותיהן הרגילות. הן זוכות לתזונה משופרת שכוללת תירס וחלב, ומחלצות עצמות בחצר במקום להיות כלואות בלולי ענק. הכל כדי שכשיגיע יומן, יהיה בשרן טעים, רך ועסיסי יותר.

השוק השני שבו ביקרנו נערך ביום שישי בעיר שאלון-סור-סון, השוכנת על נהר הסון. שם מצאנו דוכני לחם משובבים, פירות וירקות, חרדל, יינות ומה לא. בעת שמשוטטים בכיכר השוק כדאי להרים את העיניים לרגע ולהתפעל מהמבנים העתיקים המקיפים את הכיכר. אחר כך אפשר ללכת עד גדת הנהר, לחצות אותו ולהגיע לרחוב המסעדות הכי שוות בעיר (rue de Strabourg).

מרכז החרדל הגדול בפלנטה

בצפון רצועת היין של בורגונדי שוכנת דיז'ון, העיר שחרדלים סביב לה. למיטב ידיעתנו, מדובר במרכז החרדל הגדול ביותר על הפלנטה. חנויות העיר עמוסות צנצנות עם מינים שונים ומשונים של חרדל, בשלל צבעים וטעמים. יש חרדל עם דבש, טרגון, בזיליקום וג'ינג'ר. אנחנו אהבנו במיוחד את זה האדמדם והמתקתק, המעורב בקאסיס, העשוי מדמדמניות. אפשר לקנות סט של צנצנות קטנות, לטעום, ואז להחליט באיזו צנצנת גדולה יותר כדאי להשקיע.

אבל למרות שהפכה שם נרדף לחרדל, דיז'ון היא הרבה יותר מזה. כיאה לעיר שהיתה בירתם של דוכסי בורגון מאז המאה ה-11, היא משמשת עד היום מרכז חינני ותוסס של החבל כולו. יש בה אוניברסיטה גדולה ועשרות אלפי סטודנטים והיא מתהדרת בשפע של יצירות אמנות מרהיבות, ארכיטקטורה בסגנון הרנסאנס, חצרות פנימיות מרשימות מימי הביניים, גן בוטני נהדר ורחובות קניות נאים. הרובע העתיק שלה בהחלט שווה ביקור של כמה שעות, וכך גם השוק המקורה, מהמאה ה-19.

אם תגיעו בימים שלישי, שישי או שבת, גם תוכלו לראות איך מתמלאים הרחובות סביב השוק בדוכני אוכל וחפצים ססגוניים. טיפ חשוב: בימי שוק עדיף להשכים ולצאת לדרך בשעה מוקדמת. השווקים מתפזרים כבר ב-12:30, כשהמוכרים והקונים פורשים לארוחת הצהריים המקודשת. לקח לנו זמן לקלוט שהם לא ישובו יותר היום.

לחובבי יין המבקרים בדיז'ון אנחנו ממליצים לסור לחנות הקטנה Andre Grillot, שבה אפשר למצוא את כל ציוד היינות שתוכלו להעלות בדעתכם. פותחני בקבוקים, כוסות, מחזיקי בקבוקים, מודדי חום ועוד דברים שבלעדיהם חייכם כשתיינים אינם חיים. את לבנו שבו בעיקר שקיות ענק עם כמויות עצומות של פקקי שעם, למקרה שנחליט פתאום לפתוח לעצמנו יקב קטן בחצר (כתובת: 4 Place Francois Rude. טל': 03018978).

לעבור בין היקבים ולטעום

בורגונדי הוא אחד מחבלי היין המפורסמים בעולם. מסע לאורך דרך היין, במחוז המכונה צלע הזהב (Cote D'or), כמוהו כסיור בתוך חנות יין. השמות על שלטי הדרכים מוכרים לכל חובב יין מהתוויות על הבקבוקים. עשרות קילומטרים של גפנים, המשתרגות במדרונות משופעים בשורות ישרות ואינסופיות, מניבים את ענבי הפינו-נואר האציליים, שמהם מפיקים לבסוף את היינות האדומים הגדולים של בורגונדי.

אלפי יקבים פזורים באזור הזה, חלקם קטנטנים ומשפחתיים, אחרים גדולים ומשוכללים.

כל מדריך נסיעות יספר לכם שאפשר לעבור בין היקבים ולטעום. ובכן, מדובר בסיפור לא מדויק, המיועד בעיקר למומחים שיודעים מה הם רוצים. רוב המקומות שבהם עברנו לא ששו לפתוח בקבוקים יקרים להדיוטות כמונו כשהם אינם בטוחים שנקנה מהם.

אחרי כמה ניסיונות נפל לתקשר בצרפתית עם הייננים, לטעום מהתוצרת ולהחליט איזה מהם מצדיק רכישת ארגז הביתה, מצאנו את היקב Domaine Drouhin-Laroze, באחד הכפרים הכי מפורסמים בקרב אוהבי היין: Gevrey-Chambertin. הגברת הצעירה שם, דוברת אנגלית משובחת, ששה להסביר, להדגים ולבאר כל שאלה, העניקה הזדמנות לטעום מהתוצרת המשפחתית ואף הזמינה אותנו לרדת לסיור במרתף היין (כתובת: Gaizot 20 rue du. טל' 33803431493).

בכל מקרה, תמיד קיימת האפשרות להיכנס למרתפי היינות בעיר בון (Beaune) בלב אזור הקוט ד'אור, בירת היין של בורגונדי. תמורת סכום פעוט תוכלו לקבל הזדמנות לסייר במרתפים הטחובים, לטעום, להשוות בין היינות וגם לקנות (פרטים על סיורים כאלה אפשר לקבל בלשכת המידע לתיירים, טל' 3802621300).

אגב, בון חייבת להיות על מפת הביקורים שלכם, ולו רק בשל אוטל דיה אוספיס דה בון. בית החולים המפורסם, שהוקם במאה ה-15 והיה מיועד לטיפול בנזקקים, הוא פנינה ארכיטקטונית. גגו מחופה רעפים ססגוניים עם צורות גיאומטריות שונות, שהפכו לאחד מסמלי האזור. בתוכו נמצאים אולמות, חדרי חולים, בית מרקחת ומטבח, המאפשרים ההצה מרתקת לאורח החיים בימי הביניים.

שלושה כוכבים של מישלן

בשער הכניסה הצפוני לחבל יושב וזלה - כפר קטון, עתיק וציורי, שהדרך אליו מתפתלת בין אגמים, יערות, ארמונות וטירות. הוא מושך אליו המוני תיירים וצליינים, ולא בכדי.

מלבד העובדה שסימטאותיו שובות לב וחנויותיו גדושות במוצרים מקוריים (הידעתם, למשל, שאפשר לעשות ריבה מיין?) מגיעים אליו המבקרים בעיקר בזכות הבזיליקה סנט מדלן, הקרויה על שמה של מריה מגדלנה. הבזיליקה, שנבנתה במאה התשיעית, פתוחה למבקרים עד 20:00 ובשעות החשיכה היא מוארת מבחוץ בתאורה קסומה.

למרגלות וזלה, במרחק שלושה ק"מ, נמצאת מסעדת ל'אספראנס, שמדריך מישלן העניק לה את הציון הגבוה ביותר: שלושה כוכבים. כיוון שחגגנו אירוע מיוחד, הרהבנו עוז לחדור אליה, ועברנו בה אחת החוויות הקולינריות המרגשות - אך גם המשעשעות - שחווינו מעודנו. בסוף הערב הותרנו שם סכום מפלצתי בן ארבע הספרות (בשקלים, בשקלים), אבל כמו פלצנים אמיתיים אנחנו מודיעים שהיה שווה.

זכינו לראות כיצד השף, מארק מנו, מלהטט בחומרי הגלם המקומיים של בורגונדי, עושה קסמים בגזר פשוט, מחולל כשפים בדגים, עופות ובשר, ומדלג בקלילות בין מוטיבים מסורתיים לחדשנות יצירתית.

המנות היו מופלאות, עם קריצות מצחיקות. מי היה מאמין שבמסעדה מכוכבת מגישים בין השאר גם מרשמלו וסוכריות. עובדה, מגישים. אבל מה שבעיקר שיעשע אותנו, היה השירות. צוות עצום של מלצרים עמד דרוך לכל מצמוץ שלנו. מלצר אחד, למשל, היה עסוק כל הערב בהחלפת צלחות נקיות זו בזו. ככל הנראה, אין מותירים את הסועד מול שולחן ריק מצלחת, ובין מנה אחת לשניה הוא טרח שוב ושוב לשים מול אפנו צלחת ריקה ומבהיקה. מלצר אחר היה טרוד בהחלפה תכופה (באמצעות מלקחיים) של מפיות הבד שנפרשו על ברכינו, ומלצרית המים מזגה אותם לכוסותינו בחרדת קודש כזאת, משל היו מי האמבטיה של ישו.

המסעדה נמצאת במבנה זכוכית בתוך גן פורח, שבו פסלים ופלגי מים, והיא חלק מתוך מלון קטן שבו-במקום היינו מוכנים לעבור אליו ולגור בו לנצח.

למרבה הזוועה דווקא התגוררנו במרחק רב משם, ובאישון לילה, אחרי ארוחה בת שש מנות ובקבוק יין אדום וכבד, נאלצנו לנסוע 170 ק"מ עד שזכינו להניח את ראשנו הסחרחר על הכר (טלפון של המסעדה: 3863339100).