סנואו ווייט

הרבה לפני האם.טי.וי, הפלייסטיישן והאינטרנט החלום הרטוב של בני הנעורים בארה"ב בראשית שנות ה-60 היה להשתתף ב"אמריקן בנסטנד", תוכנית הטלוויזיה בה הופיעו כוכבי מצעדי הפזמונים של התקופה בשידור חי. בריטני סנואו הגשימה את חלומם של מרבית בני גילה: ב"חלום אמריקאי" (ערוץ 3, יום ב' 21.15) היא מגלמת את מג פריור, הבת המתבגרת במשפחה אמריקאית קתולית מהמעמד הבינוני, שמשתוקקת להיות רקדנית ב"אמריקן בנסטנד".
הוריה של מג אינם מתלהבים מחלומה, והעלילה עוקבת אחר מרד הנעורים שלה ושאר המשברים עימם מתמודדים בני המשפחה השמרנית, על רקע המאורעות הסוערים שחוותה אמריקה אז - כמו המלחמה הקרה, המאבק על זכויות האזרח ורצח הנשיא קנדי.
"אני רואה את עצמי בת מזל, להשתתף בתוכנית טלוויזיה מהשורה הראשונה ועוד באחד התפקידים הראשיים. מבחינתי, 'חלום אמריקאי' הוא הדובדבן שבקצפת", מגלה סנואו, 17. את בת דמותה הטלוויזיונית היא מתארת כ"ביישנית, מאופקת, ממושמעת ומאוד נלהבת בכל הקשור ל'אמריקן בנסטנד'. מג מנסה לגלות מה היא אוהבת ומה יעשה אותה מאושרת, להוכיח שיש משהו אותו היא רוצה לעשות בחייה, ולכן היא רוצה לפרוש כנפיים מהקן המשפחתי. אני מרגישה מאוד מחוברת לדמות. חוץ מזה, שנות השישים, בהן הסיפור מתרחש, היתה תקופה מאוד מדליקה".

- במה את שונה ממג?

"בהרבה מובנים. היא עמוק בקטע של ה'אמריקן בנסטנד' ולעשות חיים. אני הרבה פחות נאיבית ורואה מה קורה סביבי".
למרות שבין המציאות הטלוויזיונית למציאות הנוכחית מפרידות 40 שנה, היא סבורה שאין הבדל גדול בין מג ובני גילה כיום. "אותם רגשות שחוו בני הנוער בשנות השישים, חווים בני הנעורים עכשיו. מערכת היחסים בין הורים לילדיהם המתבגרים היא משהו שלעולם לא משתנה".
סנואו, שנולדה בטמפה, פלורידה, לא תיארה לעצמה כמה ישתלמו לה השעות הרבות שהשקיעה בלימודי ריקוד, מגיל שלוש. היא פצחה בקריירה על המסך אחרי שלוש שנים בתיאטרון ובפרסומות. בגיל 12 קיבלה את התפקיד המשמעותי הראשון שלה כסוזן לימאי, ילדה מפונקת ומתוסבכת, באופרת הסבון "האור המנחה". בהמשך הופיעה בשלוש סדרות נוספות. תקופה ארוכה נאלצה לנדוד בין פלורידה לקליפורניה, עד שהחליטה בשנת 2001 לעבור עם אמה ללוס אנג'לס. אביה, שנותר בטמפה, מבקר אותן לעיתים קרובות. בשנה שעברה היא זומנה לאודישן של "חלום אמריקאי", ולדבריה התאהבה בתפקיד מהרגע הראשון.
כיוון שהיא מבלה שעות רבות על הסט, שכרה עבורה ההפקה מורה פרטית. בזמנה הפנוי היא משתדלת לצפות בכמה שיותר סרטים, כדי ללמוד טכניקות משחק. היא גם מכורה לכושר ונוהגת לרוץ ולהתאמן כל יום, וכמו כל נערה אוהבת לערוך קניות, לבלות עם חברים וללכת לים.

- למה היית מתגעגעת לו נשלחת במנהרת הזמן לשנות השישים?

"לדיסקמן שלי. איך אפשר לשמוע מוסיקה בלי דיסקמן? אני שרה, רוקדת וכל חיי הם סביב המוסיקה. אני שומעת מוסיקה בהתאם למצב רוח שלי. אני אוהבת למשל את ה'דיקסי צ'יקס', בריטני ספירס, ג'סטין טימברלייק, ג'ון מאייר, 'לינקינ' פארק' ועכשיו, בעקבות התוכנית, אני מקשיבה הרבה למוסיקה משנות השישים. אני מאוד מחוברת לאולדיז".

- חייך השתנו מאז "חלום אמריקאי"?

"בסך הכל השינוי די מינורי. אני הולכת לעבודה, לומדת תוך כדי ומשתדלת לשמור על מסגרת נורמלית. אנחנו, השחקנים והצוות, כמו משפחה קטנה ויש בינינו קשר נפלא. כשאני מבקרת את המשפחה והחברים בטמפה, מעט מאוד מעריצים מזהים אותי וניגשים אלי. מעולם לא חשבתי שכל כך איהנה. תמיד חשבתי שהעבודה תהיה הרבה יותר קשה, שלא לדבר על המעבר מטמפה ובניית חיים חדשים בהוליווד. שיחק לי המזל ואני אסירת תודה על כך".