שלושה בסירה אחת: טיול במעלה התמזה

אושר למיליונים מאז ועד היום

השלושה היו קארל הנשל, בעל מעבדות צילום לשירות הדפוס, ג'ורג' ווינגרייב, פקיד בנק, וג'רום קלאפקה ג'רום, צעיר בעל יומרות ספרותיות שחלם להיות הצא'רלס דיקנס הבא.

בנו של צ'ארלס דיקנס הראשון, אף הוא צ'ארלס, שהיה מטייל מושבע ואוהב הנהר, הוציא לאור ספר שנקרא 'מילון התמזה', להיט גדול שהיה התנ"ך של כל משוגעי הנהר. גם ג'רום הצעיר לא זז בלעדיו. את הרפתקאותיהם של השלושה כינס ג'רום לספר שהתכוון להיות שיר הלל לנהר שאהב כל כך. אבל כשיצא לאור הספר 'שלושה בסירה אחת מלבד הכלב', בשנת 1889, הוא התקבל כיצירה הומוריסטית והפך להיות הספר המצחיק ביותר של המאה.

השלושה, ג'רום ג'ורג' והאריס (ג'רום העניק לקארל, שהיה ממוצא פולני, שם אנגלי יותר - 'האריס'), יוצאים על פי הספר לשיט בן שבועיים, מלונדון לאוקספורד ובחזרה (מסע שהתקצר בכמה ימים), שבמהלכו מצליח ג'רום לשזור אינספור פרשיות ואירועים היסטוריים, סיפורים שגרמו אושר רב למיליונים מאז ועד היום.

הקנטרי האנגלי אינו זקוק ליחסי ציבור

המרחק בנהר המתעקל מלונדון לאוקספורד הוא כ-200 ק"מ (כחצי מאורכה של התמזה), ואני מצטרף לעכברוש ומכריז כי לטעמי אלה 200 הקילומטרים היפים והמעניינים בעולם כולו. קביעה דרמטית זו דורשת הסבר, אם לא התנצלות, ולהלן נאום ההגנה:

הקנטרי האנגלי אינו זקוק ליחסי ציבור. רצף הדשאים הירוק, שנפסק רק כדי לפנות מקום לכפר קטן עם בתים עטורים בגגות קש, בתים שהתקבצו סביב שני המוסדות החשובים, הכנסייה והפאב - שונה לחלוטין ממה שקרוי 'אזור כפרי' אצלנו, ואפילו בפרובנס.

ג'רום, שהיה שייך ל'ירוקים' עוד לפני ששמע עליהם, משבח את הכפרים והעיירות שלאורך התמזה, שרק בודדים מהם מראים את עצמם לנהר. ואכן, ראו זה פלא: מי שעובר בסירה על הנהר, רואה מעט מאד אזורים מיושבים. ולכן, כדי לעקוב אחרי נסיעתם של שלושת המופלאים שלנו, ולבדוק את 45 המקומות שנזכרים בספר, כדאי לטייל לא בסירה על הנהר, אלא לנצל את 'שביל התמזה', The Thames Path, שהוא שביל להולכי רגל שנמשך לכל אורכו של הנהר. חלקים גדולים משביל זה עוברים בתוואי שהיה פעם 'שביל המשיכה', שבו היו הולכים מושכי הסירות, בני אדם או סוסים.

האמפטון קורט: מבוך בגן הארמון

פרט ללונדון, או ליתר דיוק קינגסטון, ממנה יצאו השלושה, ופרט לאוקספורד, שהיא מקום הרחוק אליו הגיעו, יש בקטע הזה של הנהר עוד שלושה אתרים ידועים שמושכים אליהם תיירים רבים.

הראשון הוא ארמון האמפטון-קורט המרהיב והגנים הנפלאים שלו. הקרדינל וולסי, האיש החזק ביותר בממלכה בימיו של הנרי השמיני, העביר את הארמון שבנה לרשותו של הנרי, שרק הרעב שלו לנשים יכול היה להתחרות (ולהפסיד) ברעב שלו לארמונות. אם היה וולסי משתהה עוד ימים אחדים, הנרי היה לוקח את הנכס בעצמו, והקרדינל היה מסיים את חייו על הגרדום.

ג'רום מניח שתולדות הארמון ידועים לקוראיו, והוא מצמצם את עצמו בספר רק למבוך שבגן הארמון. מבוך זה הלהיב את דמיוני שנים רבות עוד לפני שביקרתי בו. גם היום, ימצאו רבים שיטענו, כמו האריס, שזהו מבוך קטן וקל להתמצאות (ואכן באנגליה יש כעת שפע מבוכים מכל הסוגים והגדלים) ויהיו גם רבים, שכמו צאן מרעיתו של האריס, יקללו את הרגע שנכנסו אליו.

ווינדזור: הרווח שמתחת לתקרה

הארמון השני על הנהר הוא אולי האתר המתויר ביותר באנגליה ואחד הידועים בעולם. זהו ארמון, או טירת, ווינדזור. פרט לצורתו המרשימה, הארמון הזה הוא פלא היסטורי: מבצר שהקים וויליאם הכובש, המלך הנורמני הראשון (שממנו בעצם מתחילה ספירת המלכים האנגליים) לפני אלף שנה. הוא היה פעיל כמבצר או כארמון לאורך כל הדורות, והיום הוא אחד הארמונות הרשמיים של מלכת אנגליה. ג'רום, באופן מוזר, לא מזכיר את ווינדזור אפילו במילה אחת, אולי בגלל שהיא אחת העיירות שכובשת את הנהר בנוכחותה ולא מצניעה את עצמה כלפיו.

ווינדזור ואיטון, שממוקמת מולה מעבר לנהר, עדיין מסעירות את לבי בכל פעם שאני מגיע אליהן.

האדריכל הבארוקי הגאוני סר כריסטופר רן, שהיה תקופת מה תושב במקום, בנה את בית העיריה, הגילדהול, של ווינדזור, וכיסה את הרחבה שלפני הבניין בתקרה גדולה שהוחזקה על ידי עמודים רק בפינותיה. המזמינים חששו שהתקרה תקרוס והכריחו את רן להציב עמודי תמיכה במרכז. רן הנעלב עשה זאת, אך השאיר באופן ממזרי רווח של אינטש וחצי בין העמודים והתקרה, מה שנעלם מעיני חשובי העיר. אנחנו, שיודעים, מבחינים בזה ומוצאים את עצמנו נרגשים מול הטריק האדריכלי הנפלא הזה.

פארק קליבדן: אתר עמוס שערוריות

אתר התיירות השלישי בקטע קצת פחות פופולרי בקרב התיירים הזרים, אבל האנגלים נוהרים אליו ונהנים מכל פינה שבו. זהו פארק קליבדן (CLIVEDEN PARK), שיושב על הנהר בעיקול הגדול שבין מיידנהד ומארלו, בערך מול הכפר המקסים קוקהאם. קליבדן הוא פארק ענק ומטופח, שמקיף ארמון מרשים שהיה פעם משכנו של הדוכס מבקינגהאם, והיום הפך למלון יקר במיוחד.

האתר כולו, שמוחזק על ידי הנשניול טראסט, הוא אוסף של גנים מרהיבים מכל הסוגים הממוקמים על צוק גבוה מעל הנהר. בשלושה בסירה ג'רום כותב רק שזהו המקום היפה ביותר ליד הנהר, ולא מוסיף, אבל מי שיגרד רק מעט את המעטה ההיסטורי של המקום יגלה סיפורים מרתקים. איך, למשל, במאה ה-17, הדוכס מבקינגהאם יוצא לדו קרב כנגד הרוזן משרוסברי. הדוכס, שהיה מאוהב באשתו של הרוזן, הרג את אויבו, ואשתו של הרוזן, שישבה על המרפסת מחופשת לנער משרת, הריעה בהתלהבות. בתקופת מלחמת העולם השנייה התכנס כאן חוג קליבדן, שניסה לפייס את היטלר.

בשנת 1961 הכירה כאן, בקליבדן, גברת אחת בשם כריסטין קילר, את שר המלחמה ג'ון פרופיומו, היכרות שתוצאתה היתה אחת השערוריות הגדולות שידעה אנגליה במאה ה-20.

רק הסכרים כבר לא שוקקים

כשתירגמתי את 'שלושה בסירה אחת' והוספתי לספר קרוב ל-300 הערות ו-12 מסלולי טיול, גיליתי לתדהמתי שכמעט כל פרט שמוזכר אצל ג'רום קיים עדיין ומשמש עד נאמן לאהבה הגדולה שרוחשים האנגלים לספר: קברים, כנסיות, פאבים, בתי מלון. למרות שעברו מאז כ-120 שנה, נראה שגם תושבי האזור כמעט לא השתנו.

הכומר בכנסיית סיינט מרי בהאמפטון (שם נמצא הקבר והמצבה של מיסיס תומאס, שהאריס השתוקק כל כך לראות), מדבר על ג'רום כאילו רק לפני שעה קלה עזב את הכנסיה וחצה את הנהר במעבורת הקטנה (אחת הבודדות שנשארו על פני הנהר), בדרכו לסכר מולסי, כדי להצטרף אל האריס שצופה אחוז צימאון בקהל הרב שהתקבץ בסכר.

רק הסכרים, שהיו פעם מרכז חברתי ומוקד להתכנסויות, פסטיבלים, וקרנבלים, הם כבר לא אתרי השמחה השוקקים שהיו פעם, אבל אף תייר שמכבד את התמזה ויושביה לא יוותר על צפייה בפעולתם ולא יוכל שלא להעריץ את היעילות הנעימה של מפעיליהם, שפותחים וסוגרים את הסכרים בדיוק כמו בימי ג'רום העליזים.

מחסום פה לרכלניות

על סמלו של ה'מיינור האוז', המלון בכפר דוצ'ט שבו לא לנו השלושה בגלל שהאריס לא אהב את צבע השיער והנעליים של השוער, מצויר סמל בדמות השלושה והכלב בסירה.

מחסום הפה שנועד במאה ה-17 לסכור פיותיהן של נשים רכלניות, ונמצא בכנסיית 'סיינט מארי' בוולטון, נגנב אומנם בשנת 1965, אבל שוחזר מיד, ובדייקנות, כדי לא לאכזב את המבקרים, מעריציו של ג'רום. גם בית הקברות לכלבים של הדוכסית מיורק, שג'רום כותב באירוניה כי מגיעה להם קבורה נאותה, לא פחות מאשר לנוצרי הממוצע, נמצא עדיין על המדשאה של 'אוטלנדס פארק' רווי ההיסטוריה, שגם הוא היום מלון יוקרתי.