"תרפה, תתחבר, תדליק". על אפקט שפר
מואר או לא, שפר בחר העונה לקחת את הגלולה האדומה ועשוי להפוך למושיע שייחלץ את הכדורסל הישראלי מהמטריצה הצהובה. לכל מי ששאף יותר מדי קטורת לאחרונה, חשוב להזכיר: עדיין מדובר באחד השחקנים הגדולים שגדלו בארץ
בשנות ה-60 המופלאות והמודחקות הנהיג טימוטי לירי את ילדי הפרחים למסע של גילוי עצמי והארה רוחנית. לירי, אז מרצה בברקלי, גילה את נפלאות הל.ס.ד וביקש להפיץ את סגולות הקרטון ברחבי הקורטקס של ארצות הברית. הסלוגן של המהפכה היה "תדליק, תתחבר, תרפה" (כמו שחמי רודנר אמר, באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב) והוא הפך בהמשך לדיבר הראשון והאחרון של דור האיכס, האקסטזי והדלקה.
הכדורסל הישראלי זקוק למי שיעיר ויאיר אותו מהתדרמת התחרותית בה הוא מצוי בארבעת העשורים האחרונים. אדם מספיק כריזמטי, כשרוני ובעל השראה שיוכל לנתץ לרגע אחד את ההגמוניה של המכונה הצהובה. דורון שפר במדי הגליל כבר היה בסרט הזה וכמו קיאנו ריבס ב'מטריקס' הוא מכיר מצוין את המערכת מבפנים כדי לעשות את זה שוב. שפר יכול להיות הטימוטי לירי של ליגת העלק שלנו, זה שיפקח את עינינו בדרך למסע תודעה חדש, אבל לא כזה שמתחיל בשביל האבנים הצהובות.
Drop out
שפר מילא כבר בהצלחה את החלק השלישי בציווי ההארה של לירי - איבוד האחיזה במציאות המוכרת והתבניתית. לא שחלילה יש לשלוח אותו להסתכלות, אלא שדורון מסתכל כעת על העולם מבעד למשקפיים חדשים. "כשדלתות התפיסה ימורקו כל הדברים יראו כפי שהם באמת – נצחיים", כתב המשורר ויליאם בלייק במה שנראה כעת כמו תיאור מוצלח של המבט המזוגג או שמיימי בו מביט דורון על העולם. אני לא יודע אם שפר מכיר את בלייק (הוא בטח שמע על ג'ים מוריסון ששאל מהמשורר האנגלי את שם להקתו) אך כשבמסיבת העיתונאים המפורסמת של הפועל ירושלים דיבר דורון על כך שבעזרת גרגר חול אחד ניתן להגשים את הבלתי אפשרי היה זה הד רחוק לשורה נוספת של המשורר - "…בגרגר אחד של חול ניתן לראות את גן העדן".
בכלל, מי שנכנס לאולם במלחה עם פתיחת האימונים וראה את הבחור עם החולצה הלבנה מדבר במבט חולמני וודאי חשב שהגיע לכנס של יוצאי הודו. גם זקני ירושלים לא ידעו שניתן להטות את שמה של העיר לכל כך הרבה מובנים. מי שציפה לשמוע את שפר מדבר במסיבת העיתונאים לרגל הגעתו לבירה על השיפור בג'אמפ-שוט או בדריבל קיבל מנת יתר של ניו אייג' ל-ורידים. עם כל כך הרבה אנרגיה, הרמוניה ואהבה נראה ששפר היה משתלב מצוין במכבי דראמסלה ולאו דווקא על המגרש הקפיטליסטי, כשהוא מקפיץ את חצי הכדור המערבי ובולע את החצי השני של המזרח.
Tune in
המדבר הרוחני שנכפה על הפרוש יכול להיות מקום מאוד משעמם ומתסכל. בשלב מסוים השיבה למטריקס ולהרגלים שזנח מאחור כמו גבעולי אשתקד נראתה לדורון כרעיון לא רע. הזדמנות לשלב בין שתי אהבות גדולות שלו – האגו והכדורסל. הרעב למגרש החזיר אותו בעונה שעברה לקבוצה שהיתה ניגוד מושלם למצב התודעה הנוכחי שלו. התערובת של מצב חלודה מתקדם והמערכת הכי לחוצה ומסחרית בפלנטה היה כרוניקה ידועה מראש של כשלון. סרט רע, משהו כמו מלחמת וייאטנם באמצע הקרחנה של וודסטוק. אחרי חצי שנה של קטורת ביד-אליהו והרבה עשן על הספסל העמוס של בלאט, מגיע דורון למלחה אל פרוייקט שיקום האגו ואולי גם יאמרו החולמים - שיקום הכדורסל הישראלי. הוא החליט לקחת את הגלולה האדומה.
Turn on
דורון שפר מעיד על עצמו כי עבר מהפך אישי. הציניקנים יאמרו שמדובר בעוד פרק בתוכנית המייק-אפ של אורנה דץ, ואילו בעיני מי שחזר זה עתה מפסטיבל הבומבלה, אז, "יש מצב אחי". אבל האם העיסוק במסע הרוחני של שפר רלבנטי לשאלה איזה כדורסל הוא יציג בעונה הקרובה? בהחלט. דורון שפר, מעולם לא היה השחקן הגדול באמת שהוא היה יכול להיות מפני שאף פעם לא היה לו את הקילר אינסטינקט. המבט השמיימי שהיום מיוחס לפלורסנט האלוהות שמבזיק בנפשו, היה תמיד שם אבל לא מטעמים רוחניים. דורון היה פשוט רך מדי, לא רצה מספיק לנצח ונאבק עם עצמו הרבה יותר מאשר עם יריביו. שאלה נוספת: איזה מקום יש בספורט תחרותי והישגי לאדם שלפחות על פי הצהרותיו מנסה לבטל את האגו שלו. עוד לא קם בכדורסל המהטמה גאנדי או הקרישנמורטי שניצח עם הבאזר, השתולל בחדר ההלבשה וקילל את השופט. חוץ מעדי גורדון כמובן.
אבל מעבר לפסטיבל הרוחני חשוב לומר: דורון שפר הוא עדיין אחד מגדולי עושי המשחק שצמחו בארץ. אין אף רכז ששולט טוב ממנו במשחק מעבר, גם בלאט יגיד שהוא מוליך המתפרצות הכי מדוייק שהיה למכבי בשנים האחרונות. שקט נפשי, בין אם מקורו בדאלי לאמה או סתם באופי אפאטי, יש לו למכביר. יש לו ג'אמפ-שוט לא רע בכלל ויכולת לתת 'סטופ' באמצע חדירה ולקלוע מחצי מרחק. תוסיפו לכל אלו את הניסיון העשיר ואת העובדה שהוא כבר שדד אליפות ממכבי (יחד עם פיני גרשון) ותוכלו לראות שמאחורי הערפל הרוחני מסתתרות כמה אמיתות כדורסל מבוססות ומשמעותיות.
דורון שפר מסוגל להיות בעונה הבאה ה'אחד'. זה שידליק מחדש את הליגה ויזכיר שיש סקס אחר חוץ מ"המשימה הלאומית" של הפיינל-פור. הוא יכול להחזיר את הרלבנטיות לכדורסל הישראלי ולהוציא אותו לחופשי מעידן המכונה הצהובה. בגלל האור שיש בו, אבל הרבה יותר - בגלל הכדורסל שלו.
לפנייה לכתב/ת 
שפר. יאיר ויעיר את הענף
צילום: ראובן שוורץ
המטריקס. דרוש מישהו שמכיר את המערכת מבפנים
מומלצים
