פרוטזה למוח

בעוד חודשים אחדים, יבדקו מדענים מאוניברסיטת דרום קליפורניה על חולדות את התותב המוחי הראשון בעולם.

המהנדס הביולוגי תאודור ברגר ייצר שני שבבי סיליקון, ומקווה שהם יוכלו, ביום מן הימים, להחליף אזורי מוח פגועים או חולים אצל חולי אלצהיימר, נפגעי שבץ והסובלים מנזקי מוח אחרים.

ברגר תכנן את השבב בעזרת מודלים מתמטיים, המבוססים על מעגלי מוח של חולדות. בכוונתו לבדוק את המצאתו על פרוסות של רקמת מוח מההיפוקמפוס – חלק אפור, האחראי, בין השאר, לשימור זיכרונות חדשים לטווח ארוך. במהלך הניסוי, ישדרו מיליוני נוירונים המוטבעים בריקמה את הדפקים החשמליים שלהם לאלקטרודות אשר יחוברו לריקמה.

אם הכול יילך כשורה, האלקטרודות אמורות ליירט את האותות ולשנות את נתיבם אל השבב, אשר ימלא את מקום הנוירונים הפגועים, יעבד את הנתונים ויחזיר אותם לנוירונים של המוח. בדיקת יעילות השבב עשויה להיות פשוטה. אם אבדה היכולת לשמר זכרונות חדשים, ניתן לבדוק האם הניסוי תרם לחידושה.

למה הוא לא שעיר, לעזאזל?

מדענים בריטים טוענים במחקר חדש, כי בני האדם איבדו את פרוותם כדי לסבול פחות מטפילים.

אחד ההבדלים הבולטים בין קופי אדם ובני אדם הוא רמת שעירות העור. למרות שלבני האדם יש כמות זקיקי שיער הדומה לזו של הקופים(!) השׂערות דקיקות וחושפות את העור. התיאוריה האבולוציונית המקובלת טוענת שהמין האנושי איבד את הפרווה שלו כדי לעזור לגוף לצנן את עצמו, על-ידי הגברת היעילוּת של ההזעה. אבל שני מדענים בריטים פירסמו החודש מאמר, שטוען כי הסיבה לחשיפת העור היא דווקא הגנה מפני טפילים, כמו כינים או קרציות, שחיים בדרך כלל באזורים שעירים של הגוף.

אמנם זו תיאוריה מעניינת, אבל עדיין צריך לבדוק אותה. אפשר לאמת אותה, למשל, לפי הזמן שבו המין האנושי הפך לחסר-שיער. כלומר: אם חשיפת העור נועדה לקרר את הגוף, היא צריכה להופיע יחד עם הזדקפות האדם, לפני יותר מארבעה מיליון שנים; אבל אם אובדן השיער נבע מהקטנת סכנת הטפילים, סביר יותר שהוא אירע יחד עם מעבר האנשים למגורים משותפים, כלומר לפני כחצי מיליון שנים בלבד.

טיפול טפילי

צרעות טפיליות יובאו לארץ מהוואי, כדי לנסות להדביר את זבוב הפירות הים תיכוני.

המכון להדברה ביולוגית של המועצה לשיווק פרי הדר מנהל, כבר החל משנות ה-50, פרויקטים להדברה ביולוגית של מזיקים, כחלק ממגמת ההדברה הביולוגית שכבר הזכרנו בעבר. החל מתחילת 2002, מייבא המכון צרעות טפיליות מהוואי ומגוואטמלה, לצורך פרויקט ניסיוני להדברה ביולוגית של זבוב הפירות הים תיכוני. הזבוב הזה גורם לנזקים כבדים לסוגים רבים של פירות וירקות.

הצרעות הטפיליות שונות מהצרעות הרגילות המוכרות לציבור הרחב: הן קטנות יותר, דומות בגודלן ליתושים, ובשום מקרה אינן תוקפות בני אדם – אלא חרקים בלבד. הצרעה מאתרת את הזחלים ואת ביצי הזבובים, ומטילה לתוכם את ביציה בעזרת צינורית ההטלה הארוכה שלה. זחלי הצרעה ניזונים מגלמי הזבובים, וכך, מתוך הגולם, מגיחה צרעה בוגרת במקום זבוב.

ד"ר יעל ארגוב, מהמכון להדברה ביולוגית של המועצה לשיווק פרי הדר, מנהלת את המחקר על הצרעות הטפיליות. הצרעות הללו הושמו בהסגר ארוך, כדי לוודא שהן אכן נטפלות רק לחרקים, ושלא העבירו עמן טפילים אחרים הניזונים מהצרעות עצמן.

עושים OUT לקפאין

מדענים ביפן מפתחים קפה נטול-קפאין בשיטות של הנדסה גנטית.

הנדסה גנטית היא נושא בוער בעולם המזון בשנים האחרונות. מדענים ממוסד נרה (nara) למדע ולטכנולוגיה ביפן, פיתחו שיחי קפה מהונדסים גנטית, שפולי הקפה שגדלים עליהם מכילים כמות קפאין נמוכה במיוחד.

קפה נטול קפאין מחזיק נתח של כעשרה אחוזים מתוך שוק הקפה העולמי. עד היום, סולק הקפאין מהקפה באמצעות תהליכים תעשייתיים יקרים, בהם נשטף הקפאין בעזרת פחמן דו-חמצני, ממיסים אורגניים או בהעברה דרך מסנן פחם. אלא שבתהליך נשטפים גם מרכיבים נוספים, כך שטעמו של הקפה נטול-הקפאין שונה מזה של קפה רגיל.

בצמחי הקפה המהונדסים נפגע תפקודו של אחד הגנים האחראים לייצור הקפאין. לכן, הצמחים מייצרים כמות קפאין הנמוכה בכ-70% מאשר בצמחים רגילים. כמות קפאין זו דומה למה שנותר בפולים שטופלו באופן כימי.

הירושי סאנו, ראש הצוות שמגדל את הקפה המהונדס, אומר שטעמם של פולי הקפה החדשים אמור להיות זהה לזה של פולים רגילים. תוך שלוש עד ארבע שנים יגיעו הצמחים לגיל שבו ניתן יהיה לבדוק את השאלה הזו בעזרת מים רותחים וספל.